1. לאחר משפט הוכחות, הורשע נאשם 2, מיכאל אושבקשוילי, בעבירה של סחיטה באיומים, ואילו נאשם 4, אליעזר קנדינוב, הורשע בעבירות של סחיטה באיומים, חבלה בכוונה מחמירה, שוד, היזק בזדון, הדחה בחקירה בנסיבות מחמירות, והתחזות כאדם אחר.
העובדות הצריכות לעניין פורטו בהרחבה במסגרת הכרעת הדין, אך בקצירת האומר אציין כי מדובר בסדרה של אירועים שהתרחשו בתוך פרק זמן של מספר ימים, כאשר תחילתה של הפרשה בבית קפה בו שהו המתלונן, אולג סיצוב, ונאשם 5, אדוארד קלנטרוב (להלן:
"אדוארד").
אדוארד, אשר בילה בבית הקפה עם שניים מחבריו, , סבר כי המתלונן נועץ בו את מבטו, דבר שלא היה לרוחו, ועל כן הזמינו לצאת אל מחוץ לבית הקפה, שם תקף את המתלונן בכך שהיכה בפניו באגרופו וגרם לשבירת אפו ואחת משיניו. כמו כן, נחתכו שפתיו של המתלונן.
המתלונן הזעיק למקום מספר חברים, ובתיווכם ניאות אדוארד להתנצל בפני המתלונן, על אותה אלימות שהפעיל כלפיו.
לאחר אותה התנצלות, פגש נאשם 4 את המתלונן, אולג, וביקש לשוחח עימו בנוגע לעובדה כי אדוארד ביקש את סליחתו, דבר שלא היה מחוייב המציאות, לטעמו של הנאשם. בהמשך, התקיימה פגישה בין חבורתו של אדוארד, שמנתה מספר צעירים, ביניהם נאשמים 2 ו-4, לבין חבורתו של המתלונן. על הפרק עמדה התנצלותו "המיותרת" של אדוארד, ושני הנאשמים דרשו מהמתלונן לשלם סכום של 2,500 ש"ח, עד ליום
1.4.2003, תוך השמעת דברי איום כי אם לא יעשה כן, יהרגו אותו.
כפי שנקבע בהכרעת הדין, נאשם 2 אף תפס את אחד המתלוננים, יעקב חיימוב, בדש מעילו, ניער אותו, ודרש ממנו לשלם סכום כסף, בשל העובדה המצערת כי אדוארד נאלץ להתנצל בפני המתלונן.
כאמור בהכרעת הדין, היה נאשם 4 הרוח החיה באירוע זה, כאשר גם נאשם 2 אינו טומן ידו בצלחת, ומשמיע דברי איום, המלווים בתפיסתו של חיימוב במעילו, על מנת להמחיש את רצינות כוונותיה של החבורה, עליה הוא נמנה.
יצויין, כי נאשם 2, אשר הורשע בסחיטה באיומים בגין מעורבותו באירוע זה, זוכה מיתר העבירות אשר יוחסו לו בכתב האישום.
המשכה של הפרשה חמור וקשה שבעתיים, כאשר חבורתו של המתלונן זומנה לפארק המצוי בקירבת רח' סאלמה בתל-אביב, על ידי נאשם 4 וכנופיתו.
אין חולק, כי המתלונן וחבריו הותקפו בצורה קשה ביותר, כאשר כל אחד מהם סופג מהלומות בכל חלקי גופו, וכתוצאה מכך נגרמו למתלוננים חבלות חמורות, אשר גררו את אישפוזם בבית החולים, וחלקם אף נזקק לניתוח.
בהכרעת הדין נקבע, אמנם, כי לא הובאו ראיות לגבי שימוש באלימות מצידו של נאשם 4, אך עם זאת נמצא כי נאשם זה הוא שהנהיג, ביחד עם אחרים, את חבורת התוקפים, אשר ביצעו פוגרום, פשוטו כמשמעו, בחבורתו של המתלונן.
נאשם 4 הורשע בגין מעשיו אלה, ובשל מעמדו כאחד מראשי הכנופיה, בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה. לנוכח העובדה כי הוצא רכוש מרשותם של המתלוננים במהלך אותו אירוע, הורשע הנאשם גם בעבירה של שוד, ובנוסף הורשע בעבירה של היזק בזדון, בשל גרימת נזק לרכושם של המתלוננים.
מספר ימים לאחר אירוע התקיפה, ניגש נאשם 4 ליעקב חיימוב, ואיים עליו כי אם יגיש נגדו תלונה, ינקום בו לאחר צאתו מהכלא. באותה הזדמנות הבטיח הנאשם ליעקב כי ידאג להחזרת חלק מהרכוש הגנוב, אם הוא וחבריו יחזרו בהם מההודעות שמסרו במשטרה. בגין מעשיו אלה הורשע הנאשם בעבירה של הדחה בחקירה בנסיבות מחמירות.
לאחר סדרת אירועים זו נעלמו עקבותיו של נאשם 4, והוא נעצר לאחר כ-6 חודשים, ובעת מעצרו מסר הנאשם זהות כוזבת, בהציגו את עצמו, בכזב, כאלכס בן אהרון ישראל. בגין כך הורשע הנאשם בעבירה של התחזות כאדם אחר.
2. התובעת, עו"ד ברכה פלוס-שוירמן, התייחסה בפתח דבריה לאירוע הסחיטה באיומים שהינו משותף לשני הנאשמים.
התובעת הזכירה כי מדובר בסחיטה של אדם חבול, אשר כל חטאו היה כי נעץ את עיניו בנאשם 5, אדוארד קלנטרוב, ובגין כך הפך קורבן למעשה אלימות חמור. אותו קלנטרוב התנצל על מעשיו, אך התנצלות זו היתה לצנינים בעיני נאשמים 2 ו-4, ויתר חברי הכנופיה.
בהמשך לאותה התנצלות, בוצעה העבירה שעניינה סחיטה באיומים, כאשר שני הנאשמים גילו מעורבות רבה בהשמעת איומים כלפי המתלוננים, ונאשם 2 אף תפס את יעקב חיימוב בדש מעילו, וניערו.
הנאשמים ניצלו את חולשתו של המתלונן, אולג סיצוב, ואת מצב החרדה בו היה נתון ופעלו בהתאם לאמרה -
"הרצחת וגם ירשת?".