הנאשם הורשע על פי הודייתו בביצוע עבירות של תקיפת בן זוג בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 379 בנסיבות סעיף 382(ב)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, בהתעללות בקטין על ידי אחראי, עבירה לפי סעיף 368ג סיפא לחוק ובאיומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק הנ"ל.
מאז הודייתו של הנאשם בעבירות בתאריך 14.5.2007, ועד ליום מתן גזר הדין כאן עברה לה תקופה של כשנה וחצי, במהלכה ניתנו בעניינו של הנאשם כחמישה תסקירי מבחן שבהמשך אתיחס אליהם.
על פי כתב האישום, הנאשם ואשתו עלו מגרוזיה בשנת 2001. על רקע תפיסת עולם שעל פיה חונך וגדל הנאשם, הוא נהג לתקוף את אשתו, לסטור לה, להכות אותה ולמשוך בשערותיה - בגין כל ויכוח שהתעורר ביניהם.
חינוכו של הנאשם את ילדיו, אף הוא התאפיין בתפיסת עולם קשוחה ונוקשה, הוא נהג להכותם באמצעות חגורת עור, לסטור להם, למשוך בשערותיהם ולקלל אותם על קטנה כגדולה.
אשתו של הנאשם, גרושתו היום, שלא יכלה לסבול עוד את החיים במחיצתו של הנאשם על דרך התנהגותו המתוארת לעיל, פנתה והגישה תלונה נגדו בגינה הוגש כתב האישום שבפני.
נראה כי הגשת התלונה ופתיחת ההליכים המשפטיים נגד הנאשם, שמה קץ למסכת ההתעללות שהעביר הנאשם את אשתו ובני משפחתו האחרים.
משהתיצב הנאשם בפני בית המשפט על מנת ליתן את הדין על מעשיו, הוא הודה בהם, הורשע מבלי שהובטחה לו תוצאה עונשית כלשהי במסגרת הסדר כלשהו, כאשר המאשימה הבהירה כי עמדתה בתיק זה תהיה למאסר בפועל של ממש.
כאמור, בעקבות הודייתו והרשעתו של הנאשם ומכוח ההסכמה שהיתה בין הצדדים לענין קבלת תסקיר מבחן בענינו של הנאשם, נדחה עניינו של הנאשם מעת לעת כאשר במהלך תקופה של כשנה וחצי, חל מהפך של ממש בתפיסת עולמו של הנאשם וכפי שיפורט בהמשך - דבר שהביא את שירות המבחן להמליץ על סיום ההליך המשפטי בהעמדתו של הנאשם במבחן, ובמאסר מותנה.
מהתסקיר האחרון והמסכם שהוגש בעניינו של הנאשם, תסקיר מיום 14.9.2008, עולה התמונה הבאה: מדובר באדם בן 36, יליד גרוזיה, אב לשני ילדים בני חמש ותשע שבמהלך תקופת ניהול ההליכים כאן התגרש מן המתלוננת, הוא עובד כנהג מונית עצמאי. במהלך התקופה השתתף בטיפול קבוצתי בשירות המבחן בתחום המשפחה, שולב בטיפול בהוסטל לגברים אלימים, "בית נועם" למשך 4 חודשים. כך פנה מיזמתו לטיפול פרטני אצל מטפלת בתחום הטיפול באלימות במשפחה, הוא החל להיפגש עם ילדיו באופן מסודר כחלק מהסדרי הראיה שנקבעו לו. השתלב בתהליך הטיפולי והתמודד עם הקשיים של יצירת קשר מחודש עם ילדיו באופן עקבי.
כאמור, במהלך תקופת הדחיה התגרש מן המתלוננת, והאחרונה אף נישאה בשנית.
הנאשם מקיים את הסדרי הראיה עם ילדיו ומשלם מזונות כנדרש, יחסיה של המתלוננת עם הנאשם קורקטיים. על פי האמור בתסקיר היא מעונינת בסיום תנאיו המגבילים, על מנת שיוכל לסייע יותר בגידול ילדיהם המשותפים, על מנת לשפר את הקשר עמם. היא איננה חוששת ממנו ואף אינה מעונינת שירצה עונש של מאסר - שיפגע בעזרה שלו בגידול הילדים.
כאמור, המלצתו של שירות המבחן, לאור שיתוף פעולתו של הנאשם עם התהליך הטיפולי ויכולתו לעמוד בתנאים שהוצבו לו לאורך זמן, היא להעמידו למבחן למשך שנה ובתנאי המשך טיפול במרכז הטיפול באלימות במשפחה ובטיפול הפרטני בבית נועם, כאשר שירות המבחן יהווה גורם סמכותי מלווה ומסייע עבורו.
אף שעמדתה המקורית של המאשימה היתה למאסר בפועל של ממש, החליטה לשנות מעמדתה זו לאור השינוי שחל בנאשם ותפיסת עולמו, והיתה מוכנה להסתפק בעונש מאסר של 6 חודשים לריצוי בפועל, אשר יומר בעבודות שירות. היא נימקה עמדתה באלו:
הודייתו של הנאשם, היעדר עבר פלילי, בעיקר ההליך הטיפולי שעבר בחודשים האחרונים מאז נחשפו האירועים, השינוי שעבר הנאשם - שינוי שלא היה קל לו, כאשר ממשיך להשתתף בטיפול פרטני ובקבוצות, המשך הקשר שלו עם הילדים, כאשר כל אלו מצביעים על שינוי משמעותי בשל נסיבות אלו ולפנים משורת הדין, היתה מוכנה כאמור, להסתפק בעונש מאסר שירוצה בעבודות שירות ולא במאסר מאחורי סורג ובריח - הכל חרף חומרת העבירות ונסיבות ביצוען המכוערות.
ב"כ נאשם, שביקשה לאמץ את המלצתו של שירות המבחן וליישמה כתוצאה העונשית האופטימלית בנסיבותיו של מקרה זה, נימקה את עמדתה המצדדת באי שליחתו של הנאשם לעונש מאסר ולו כזה שירוצה בעבודות שירות, בצורך הכלכלי הן של הנאשם והן של ילדיו התלויים בו מבחינה כלכלית, משהוא חייב במזונותיהם, כאשר הוצאתו של הנאשם ממעגל העבודה הסדיר, תפגע קשות בפרנסתו ומאידך, באיזון העדין שקיים לעת הזו במערכת היחסים המתקיימת בין הנאשם לבין גרושתו וילדיו, כאשר החסר הכלכלי העלול להיווצר עקב שליחתו של הנאשם למאסר בפועל, עלול כאמור, לזעזע מערכת יחסים זו ולפגוע בה ולפגוע בהליך הטיפולי שאותו עובר הנאשם, הליך טיפולי שהושקע בו רבות על ידי הנאשם.
לאחר ששמעתי את טיעוני ב"כ הצדדים, שמעתי את דברי הנאשם, שבתי וקראתי את מכלול תסקירי שירות המבחן שהוגשו בעניינו של הנאשם במהלך תקופת הדחיה הארוכה, שקלתי בדעתי את האפשרות לסיים את ההליך שבפני בעונש שיהא בו מזיגה הן של הרתעה, חינוך, שיקום והתחשבות בהליך הטיפולי שאותו עובר הנאשם, ובשל כך, הוריתי על הכנת תוכנית של"צ מרובת שעות, אותה יבצע הנאשם תחת עונש מאסר שיומר בעבודות שירות.
תוכנית כאמור, הוכנה על פי החלטתי, לפיה יעבוד הנאשם 350 שעות של"צ בבית החולים הגריאטרי צהלון ביפו, כעובד מכבסה פעמיים בשבוע בימים ב', ו', עשר שעות שבועיות בסך הכל.
לאחר שהתלבטתי לא מעט באשר לתוצאה העונשית הרצויה בסופו של יום, מצאתי כי ניתן יהא לסיים את ההליך באימוץ המלצתו העונשית של שירות המבחן ולהימנע משליחתו של הנאשם לריצוי מאסר בפועל, ולו כזה שיומר בעבודות שירות על מנת שלא לפגוע בפרנסתו של הנאשם ובפרנסת אלו התלויים בו, על כל המשתמע מתוצאות לוואי בלתי רצויות שעלולות לפגוע במערכת היחסים בינו לבין גרושתו וילדיו, וכך אני מורה:
אני מעמיד את הנאשם בפיקוח שירות המבחן למשך תקופה של 12 חודשים, תוך חיובו בהמשך טיפול במרכז לטיפול באלימות במשפחה ובטיפול הפרטני בבית נועם.