1. הנאשם הורשע, על פי הודאתו, בשני אישומים שעניינם עבירות הפוגעות בזכויות יוצרים: מכירה של עותקים מפרים - עבירה לפי סעיף ד(1)(ב) לפקודת זכויות יוצרים והתקנות לצרכי מכירה של העתקה מפירה - עבירה לפי סעיף 3(1)(א) לפקודה, ייצור עותקים מפרים - עבירה לפי סעיף 10(א) לפקודה, סימון לשם ייצור - עבירה לפי סעיף 60(א)(1) לפקודת סימני מסחר (נוסח חדש) התשל"ז - 1972 והחזקת טובין - עבירה לפי סעיף 60(א)(ג) לפקודת סימני מסחר הנ"ל.
2. עובדות כתב האישום בקצירת האומר:
א. בשנת 2000 הביא הנאשם ארצה תקליטורי משחקים וסרטים במטרה למוכרם בארץ. הנאשם הקים אולפן העתקות מפירות ולצורך כך רכש ציוד רב ערך, שכלל, בין השאר, 5 כונני מחשב המשמשים לצריבת התקליטורים וחומר גלם בכמויות ניכרות, שכללו תקליטורים ריקים, מארזים, ניילונים ואלפי עטיפות מצולמות של משחקי מחשב וסרטים. חלק מהתקליטורים המזויפים נמכרו בשוק הפתוח.
ב. בשנת 2004 פעל הנאשם בדרך דומה, אם כי בהיקף נרחב יותר. הוא העתיק את פעילותו לכתובת אחרת בה הקים אולפן, דוגמת האולפן הקודם, וצייד אותו בציוד יקר ערך שכלל, בין השאר, 25 עמדות צריבה, מכשור וחמר גלם בכמויות אדירות. במשך תקופה לא ידועה עסק הנאשם בזיוף תקליטורים ובחיפוש שבוצע באולפן נתפסו ברשותו מעל 6,500 תקליטורים מזוייפים.
3. בשתי ההזדמנויות הקים הנאשם "מיני מפעל" לזיוף תקליטורים, כשהוא רומס ברגל גסה זכויות יוצרים שעמלים על יצירתם ומסתכלים בעיניים כלות איך פרי עמלם יורד לטמיון, בגלל הנאשם ושכמותו.
מלבד הפגיעה הקשה בקניין הרוחני של אותם יוצרים, קיימת פגיעה כלכלית קשה בשדרה ארוכה של אנשים, החל מהמלחין, דרך התמלילן והנגנים, וכהנה כהנה אנשים העוסקים במלאכה.
4. הנאשם ביקש לעשות רווח קל על גבם של אחרים ולצורך כך היה נכון להשקיע ממון רב ברכישת הציוד, בידיעה, כי יוכל להפיק "מעסקו" רווח נאה בלי להתאמץ. אין מדובר בעבירה אקראית, אלא עבירה שהינה פרי תכנון והשקעת משאבים.
אל מול הסיכון המינימאלי שנטל הנאשם, עמדה לנגד עיניו כדאיות העיסקה וגם כאשר אולפנו נחשף וציודו הוחרם, הוא היה מוכן ליטול על עצמו סיכון נוסף, שב והשקיע כספים ומשאבים נוספים למען מטרה בלתי כשרה, כשעיניו נשואות להגדלת הונו.
5. לא בעיות כלכליות, כפי שטען הנאשם, הניעו אותו לבצע את העבירות. אין עסקינן במי שחלילה רעב לפת לחם והפרוטה לא היתה מצוייה בכיסו, אלא במי שגזל קניינו של אחר למען בצע כסף. שמעתי, שהיום עובד הנאשם בעסק של אביו ומה מנע מהנאשם להתפרנס מעמל כפיו?! אלא שהוא ביכר את הדרך הקצרה והקלה לעשיית כסף, במקום "ללכלך את ידיו" בעבודת כפיים.
6. העבירות האמורות הן חלק מתופעה נרחבת שהפכה ל"מכת מדינה" ושמה את מדינת ישראל ברשימה לא מחמיאה של מדינות הנגועות בפשיעה מעין זו ומסיבה נזקים כלכליים, לעתים אנושים- לאמנים, יוצרים, חברות תקליטים וכו' - בארץ ובעולם.
7. הנאשם , גבר בן 36, נשוי ואב ל- 3 ילדים קטינים. כיום, כאמור, עובד בעסק של אביו כחרט וכנהג.
מהתסקירים שהוגשו בעניינו מצטיירת תמונה של בחור צעיר שראה במעשיו דרך לגיטימית לרווחים זמינים, מהירים וקלים, שהתקשה להטמיע את חומרת מעשיו ובמצבי לחץ ומצוקה מחפש פתרונות מכשילים, דבר שעלול לחזור עליו גם היום. קצינת המבחן הביעה ספק ביחס למידת יכולתו להפנים את חומרת מעשיו ועל כן בתסקיר השני היא נמנעה מהמלצה בעניינו.
8. נוכח חומרת העבירות והפגיעה הקשה בזכויות יוצרים, ביהמ"ש אמור לעמוד כחומה בצורה מול עבריינים דוגמת הנאשם, ולהענישם בעונש כבד וכואב שיהא בו מסר חד וברור, שבסופו של דבר העבירה אינה משתלמת. רק בדרך זו ניתן יהיה למגר את התופעה ולהרתיע את הנאשם ושכמותו. עונש מתון בעבירות כלכליות, עשוי להפוך אותן לכדאיות ובכך עלול ביהמ"ש להחטיא את המטרה.
9. אל מול החומרה, עומדים לזכותו של הנאשם עברו הנקי, הודאתו והסכמתו לפצות את חברות התקליטים, במסגרת הסדר כספי ביניהם.
10. לאחר שקלא וטריא של מכלול השיקולים הרלבנטיים, באתי לכלל דעה, כי יש להשית על הנאשם את העונשים הבאים:
א. 9 חודשים מאסר בפועל.
ב. 12 חודשים מע"ת אותם לא ירצה אלא אם יעבור תוך 3 שנים מיום השחרור עבירה בה הורשע.
ג. קנס כספי בסך 25,000 ש"ח או שנה מאסר. הקנס ישולם ב- 10 תשלומים שווים ורצופים החל מחודש לאחר תום ריצוי העונש.
ד. הכספים שנתפסו ברשות הנאשם, שהיוו, כך לעניות דעתי, חלק מהרווחים של הנאשם, יחולטו.