הנאשם עומד לדין בגין אלימותו כלפי אשתו, סבטלנה באבדז'אנוב (להלן: "המתלוננת"), וכלפי בנו, לזר.
ברקע כתב-האישום, עימות שהתרחש בתאריך 7.6.03, בשעה 15:15, בין הנאשם לבין המתלוננת; במהלכו של אותו עימות, נאמר בכתב-האישום, איים הנאשם לפגוע במתלוננת, ומשהניף ידיו במטרה לתקוף אותה - הוא נבלם בידי בנו, לזר. באותן נסיבות, נאמר בכתב-האישום, דחף הנאשם את בנו ובעט בישבנה של המתלוננת.
המאשימה מייחסת לנאשם עבירה תקיפת בת-זוג, לפי סעיף 382(ג) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"); תקיפה סתם, לפי סעיף 379 לחוק העונשין, ואיומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין.
תחילה כפר הנאשם במיוחס לו בכתב-האישום, אולם בתאריך 7.4.05 הוא חזר בו מהכפירה.
על סמך הודייתו בעובדות כתב האישום - הורשע הנאשם בעבירות, כאמור.
לבקשת הצדדים, בטרם טענו לעונש, הוזמן תסקיר מבחן לבחינת נסיבותיו האישיות של הנאשם, לבחינת מערכת היחסים שבינו לבין בני משפחתו, בכלל זה, המתלוננת, וכן, המלצה בעניין העונש הראוי.
לאחר קבלת תסקיר המבחן נחלקו הצדדים בטיעוניהם לעונש; בעוד התביעה מבקשת להעניש את הנאשם בכל חומר הדין, ולהפעיל, בנוסף, עונש מאסר על תנאי והתחייבות כספית שתלויים ועומדים כנגדו (מת"פ 6978/99 מבימ"ש השלום בת"א), עותר הסניגור המלומד להקל בעונשו של הנאשם, ולהאריך את עונש המאסר על תנאי שתלוי נגדו, תוך מתן משקל מכריע לנסיבותיו האישיות והמשפחתיות - קשיי קליטה ומצוקה כלכלית שסבל - והם הם אשר גרמו, לדעת הסניגור, למתח רב במשפחה, ודירדרו את יחסי בני הזוג עד כדי אלימות. הסניגור הטעים כי נוכח גירושי בני הזוג - הסיכוי להישנות האלימות כלפי המתלוננת כמעט אפסי.
תסקיר המבחן וטיעוני הסניגור פרשו תמונה רחבה ומעמיקה של נסיבותיו האישיות של הנאשם, ושל מערכת יחסיו המורכבת עם המתלוננת:
בקצרה אציין כי הנאשם הוא כבן 50 שנה, בעל השכלה מוסיקלית גבוהה, ועוסק בתחום זה. לנאשם ולמתלוננת שלושה ילדים, מהם שניים בגירים. בשנת 1990 עלתה המשפחה מטשקנט לישראל, וחוותה כאן מצוקה קשה, הן על רקע כלכלי והן על רקע אישי ומשפחתי נוכח מחלתה הקשה של בתם; מצוקה זו, כך נראה, השפיעה לרעה גם על תפקודם של ילדי בני הזוג. על רקע קשה זה, וכן, בשל קשר זוגי ממושך שקיים הנאשם עם אישה אחרת, החריף הפער בין הנאשם למתלוננת, ומערכת יחסיהם הידרדרה עד כדי נקיטה באלימות פיסית מצד הנאשם, בעקבותיה הועמד לדין בת"פ 6978/99 (ת/2). הנאשם הורשע אז בתקיפת המתלוננת, ונדון ב-19.9.00 לעונש של 6 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור משך 3 שנים את העבירה בה הורשע, ולהתחייבות בסך 3000 ש"ח, שיימנע משך שנתיים מלעבור אותה עבירה.
קרוב ל-3 שנים חלפו, והנה ב-7.6.03, נקלעו הנאשם והמתלוננת לעימות נוסף, בעקבותיו נהג הנאשם באלימות, ועל כך הוגש כתב האישום הנוכחי.
קצינת המבחן נמנעה מהמלצה טיפולית או אחרת בעניינו של הנאשם: לדבריה, שולל הנאשם קיומם של דפוסי אלימות בהתנהגותו ונוטה להשליך את האשם למחלוקות ולריבים על המתלוננת, כפי שעשה בתקופת האבחון הקודמת (בעת הדיון בת"פ 6978/99). נוכח אלה, הגיעה קצינת המבחן למסקנה כי הנאשם נעדר מודעות ותובנה לבעייתיות שבדפוסי חשיבתו והתנהגותו, בכלל זה, התנהגותו כלפי המתלוננת, ואיננו פתוח ונכון להשתלב בטיפול מקצועי.
עם זאת, הקפידה קצינת המבחן לציין כי גירושי הנאשם והמתלוננת (לפני כשנה), התנתקותם זה מזה, והימנעותו העקבית של הנאשם מלהגיע לדירתה, עשויים להקטין את הסיכון להישנות האלימות.
שיקולים אחרונים אלה אני מביאה בחשבון לקולא בגזירת דינו של הנאשם. לזכותו אזקוף גם את המאמצים שהוא עושה היום לקיים אורח חיים תקין, הקפדתו לשמור על קשר קורקטי עם המתלוננת לאחר גירושיהם, וטענתה של האחרונה כי איננה חוששת עוד מן הנאשם.
אביא בחשבון לקולא גם את טיעוניו הנרגשים לפניי (עמ' 7 לפרוט') של הבן, לזר, אחד המתלוננים בתיק, שעשה מאמץ ניכר לגמד את אלימותו של הנאשם כלפיו.
למרות כל אלה, לא ניתן להתעלם מחומרת מעשיו של הנאשם ומחומרת הנסיבות הכרוכות במעשים: האלימות הפיזית והמילולית שהפגין כלפי בני משפחתו, בשעת ויכוח, אינם דבר של מה בכך, וכל זאת, שעה שעונש מאסר על תנאי תלוי ועומד נגדו; אפילו תאמר שאין מדובר באלימות יוצאת דופן או קיצונית לחומרה, הרי שהצטברות המעשים מצביעה על בעייתיות ממשית בהתנהלותו של הנאשם, אותה הקפיד להדחיק ולטשטש בפני הגורמים המקצועיים.
מעשים אלו ראויים לתגובה עונשית מחמירה, ועל הנאשם לתת את הדין עליהם. ענישה מתונה בעבר - לא הסתייעה, ועל כן, רק באמצעות ענישה חמורה, נבטיח שלא יישנו המעשים בעתיד.
לא אמנע מלציין כי בית המשפט זה רואה לנגד עיניו את שיקום העבריין כאינטרס ציבורי חשוב וחיוני; במקרה זה, סברתי מלכתחילה, כי נכון וראוי היה לנאשם להירתם להליך טיפולי מקצועי אשר יאפשר לו להכיר את הבעייתיות שבהתנהגותו ויקנה לו ערכים וכלים לערוך בה שינוי ולהתמודדות עם מצבים בעייתיים. מטעם זה גם הסכמתי להפנות את הנאשם לקבלת תסקיר מבחן.
כפי שהבהרתי לעיל, נמצא על-ידי שרות המבחן כי הנאשם איננו פתוח, איננו מעוניין ואיננו בשל להליך טיפולי, ומכחיש את נזקקותו לו.
באיזון בין השיקולים כולם, אני מחליטה לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: