פ
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
3297-06
11/06/2007
|
בפני השופט:
רחל גרינברג
|
| - נגד - |
התובע:
מדינת ישראל
|
הנתבע:
1. שפיר אמנון - נוכח
2. חג'בי אורן - נוכח
עו"ד ליבאי
עו"ד רוזה
|
| גזר דין |
הנאשמים הורשעו לפי הודאתם במיוחס להם בכתב האישום המתוקן.
נאשם 1 הורשע בכל ארבעת האישומים בעבירות כדלקמן:
- קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין תשל"ז- 1977 (להלן החוק).
- 2 עבירות של קבלת דבר במרמה לפי סעיף 415 לחוק
- רישום כוזב במסמכי תאגיד עבירה לפי סעיף 423 לחוק
- 2 עבירות של הפרת אמונים בתאגיד לפי סעיף 425 לחוק
- שיבוש מהלכי משפט, עבירה לפי סעיף 244 לחוק.
נאשם 2, הואשם באישום השני בלבד והורשע בקבלת דבר במרמה לפי סעיף 415 לחוק.
תמצית האישומים:
נאשם 1, עובד חברת החשמל, שימש בשנים 1997 ועד שלהי 2000 כקצין בטחון של קו 400 - קו המתח הארצי של חברת החשמל. אבטחת הקו בוצעה ע"י חברת י.ה.ב. אורנית בע"מ (להלן חברת יהב), לפי הסכם שנחתם בינה לבין חברת החשמל. יהב עסקה במשימות אבטחה נוספות בהתאם לדרישות חברת החשמל וקיבלה תשלום עבור שרותיה בהתאם לשעות האבטחה לפי תעריף שנקבע בהסכם.
הנאשם, במסגרת תפקידו, פיקח מטעם חברת החשמל על תפקודה של יהב בהתאם להסכם.
לפי האמור במבוא לכתב האישום, הוא הגדיל את הוצאותיה של חברת החשמל בכ- 642,000 ש"ח תוך מסירת דיווחים כוזבים לגבי מהות הוצאות יהב ושכר עובדיה. חלק מהכסף לקח לעצמו כמפורט באישומים שניים ושלוש.
אישום ראשון -
הזמין מוצרים ושירותים שונים ששמשו את יהב ועובדיה ללא הסכמת חברת החשמל ושלא לפי ההסכם עמה: רכש מסך פלאזמה בשווי 150,000 ש"ח, מצלמות דיגיטאליות, שכר שירותי טרקטורונים, שלח עובדים להשתלמויות, שכר שירותי אבטחה מחברות שונות לאבטחת אירועים שהפיקה חברת החשמל, רכש מוצרי מזון והיטיב משכורתם ותנאיהם של עובדי חברת יהב.
לשם מימון רשימת ההוצאות הנ"ל, הורה לאירית, פקידה בחברת יהב שסרה למרותו ועסקה ברישום ודיווח לחברת חשמל של הוצאות חברת יהב ושעות עבודתם של המאבטחים, לדווח בכזב שההוצאות הן של יהב ובהתאם להסכם בינה לחברת החשמל.
אירית מילאה את הוראותיו ושלחה דיווחים כוזבים לחברת החשמל כמפורט בסעיף 3 ד' לפרק העובדות.
על יסוד דיווחים אלה, קיבלה יהב במרמה מחברת החשמל סך של 600,000 ש"ח.
אישום שני -
נאשם 2 מונה ע"י נאשם 1 כרכז כוח אדם בחברת יהב. בחודש ינואר 1998, הורה נאשם 1 לאירית להגדיל את משכורתו של נאשם 2 ב- 3,000 ש"ח נטו בכל חודש. לאחר שהתוספת הועברה למשכורתו בפעם ראשונה, נודע הדבר לנאשם 2. הוא נתן הסכמתו למעשה הרמייה והעביר לנאשם 1 מדי חודש, ועד שלהי שנת 2,000 את התוספת החודשית שקיבל שהסתכמה ב- 40,000 ש"ח. העברת הכסף לנאשם 1 הופסקה בשל סכסוך שפרץ בין הנאשמים, עקב סירובו של נאשם 1 להגדיל את משכורתו של נאשם 2. מכאן ואילך ועד לחשיפת המעשים, נאשם 2 נטל לעצמו את התוספת שקיבל במרמה ושלשל לכיסו סכום של 20,000 ש"ח.