1. הנאשם 1 הורשע, על פי הודאתו, בארבע עבירות של סחר ברכב גנוב, לפי סעיף 413 י"א לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "החוק") ובארבע עבירות של נהיגה ללא רישיון לפי סעיף 10 (א) לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א - 1961. בנוסף, הורשע הנאשם 1 בעבירת גניבה, לפי סעיף 384 לחוק, זאת במסגרת ת"פ 732/07 של בית משפט לנוער בירושלים אותו צירף הנאשם להליך זה. נאשם 2הורשע, אף הוא על פי הודאתו, בשתי עבירות של סחר ברכב גנוב. הודאת הנאשמים באה במסגרת הסדר טיעון, ולאחר שנשמעו, כמעט במלואן, ראיות המאשימה. בהתאם למפורט בכתב האישום המתוקן, בעובדותיו הודו כאמור הנאשמים, קיבל הנאשם 2 לידיו, ביום 30/9/07, מכונית שנגנבה מבעליה. בהמשך, מסר הנאשם 2את הרכב לידיו של סוכן משטרתי תמורת 1,000 ש"ח. ביום 7/10/07 מכר הנאשם 2 רכב גנוב נוסף לסוכן המשטרתי תמורת 1,200 ש"ח. הנאשם מס' 1 מכר לסוכן המשטרתי, בארבע הזדמנויות, ארבעה רכבים שנגנבו מבעליהם: ביום 1/10/07, נמכר רכב גנוב תמורת 1,100 ש"ח, ביום 2/10/07, נמכר רכב גנוב תמורת 1,200 ש"ח, ביום 9/10/07, נמכר רכב גנוב תמורת 1,200 ש"ח וביום 10/10/07 נמכר רכב גנוב תמורת 1,200 ש"ח. באותן הזדמנויות אף נהג נאשם 1 ברכבים הגנובים שעה שלא היה בידיו רישיון נהיגה. כאמור, נאשם 1 אף צירף תיק נוסף שהיה תלוי נגדו בבית משפט השלום לנוער, לפיו גנב הנאשם 1, ביום 10/1/07, מצרכים שונים מחנות מגה בירושלים.
2. הצדדים לא הגיעו להסכמה לעניין העונשים בנוגע עם נאשם 1. באשר לנאשם 2 הוסכם כי המשיבה תטען לעונש שיכלול מאסר בפועל לתקופה של שנה אחת. בנוגע עם שני הנאשמים התקבלו תסקירי שירות מבחן.
נאשם 1
3. לנאשם 1, כבן 19, הרשעה משנת 2006 בעבירת גניבה ונקבע לגביו (באותו הליך) כי ביצע ארבע עבירות של ניסיון לגניבת רכב ושתי עבירות של גניבה מרכב.
תסקיר שירות המבחן:
בתסקיר בא פירוט לנתוניו האישיים (הדלים) של הנאשם 1, על היותו בן למשפחה נורמטיבית המתקשה להציב לו גבולות ולמנוע ממנו מלהתחבר לחברה שולית. מהתסקיר עולה כי הנאשם 1 מקבל אחריות חלקית על מעורבותו והחרטה שהביע לא נתפסה כחרטה כנה. לאור מאפייני אישיותו בעטיים הוא מתקשה בהצבת גבולות להתנהגותו ולהבחין בין מותר ואסור ותחילת הפנמת דפוסים עברייניים, נמנע שירות המבחן מהמלצה בעניינו.
נאשם 2
4. לנאשם מס' 2, אף הוא כבן 19 שנים, אין הרשעות קודמות.
תסקיר שירות המבחן:
שירות המבחן פירט בנוגע עם נאשם זה את העובדה כי נאשם זה גדל ללא דמות אבהית מיטיבה, הוא סובל מבעיות בריאותיות מאז ילדותו, ובעל גישה ילדותית ותמימה. אביו היה מסובך אף הוא בפלילים. מהתסקיר עולה כי הנאשם 2 לוקח אחריות לביצוע העבירות והביע חרטה על מעשיו. שירות המבחן המליץ, בין היתר, לאור גילו של הנאשם 2 ומגבלותיו הפיזיות, על שילוב עונש שיקומי-מוחשי שיכלול צו מבחן פיקוחי ומאסר שירוצה בעבודות שירות.
5. ב"כ המאשימה הדגישה את פעילותם השיטתית והאינטנסיבית של הנאשמים, שהשתרעה על פני פרק זמן של שבועיים, ונטען כי מדובר ברצף אחד אף שלנאשמים מיוחסים אישומים שונים. כן הופנתה תשומת הלב לנזקים הנגרמים לבעלי רכבים שרכביהם נגנבים, ולכך שמעשים אלה הוגדרו, כבר לפני כעשור, כמכת המדינה, וההצטמצמות שחלה בתופעה מקורה בפעילות משטרתית. חלקם של הנאשמים, גם אם לא גנבו בפועל את הרכבים, הוא משמעותי. לעניין נאשם 1 באה הפניה למעשיו המרובים, לכך שנהג ללא רישיון, ולעברו, ונטען כי יש לגזור עליו עונש מאסר בפועל למספר שנים. לעניין נאשם 2 הודגש כי שתי העבירות בהן הורשע בוצעו בהפרש של שבוע ימים בלבד וההסכמה לטעון לעונש שיכלול שנת מאסר בפועל נבעה מאילוצים של מניעת חשיפה של חומר מודיעיני.
ב"כ הנאשם 1 הדגיש, בין היתר, את נסיבותיו האישיות של נאשם זה, הפנה לכך שהוא עצור כמעט שנה והפיק את לקחיו, לכך שכיום אין מדובר בעבירות המהוות מכת מדינה, לכך שהסוכן הדיח את הנאשמים לביצוע עבירות נוספות, ולכך שאין מדובר בגניבת רכבים.
ב"כ הנאשם 2 הצטרף לגברי ב"כ נאשם 1, הוסיף כי גם אם מדובר במכת מדינה, אין לתפור חליפה אחת לכולם, טען כי פרק הזמן הקצר של ביצוע העבירות, אין בו להעיד על מנהג, לכך שנאשם 2 הביע חרטה כנה, למצבו הרפואי (והוגשו מסמכים בקשר לכך), ולכך שהנאשם שהה במעצר כחודשיים, ולסיכום, כי כל הנתונים מוליכים לכך שיש להקל עמו, ולאמץ את המלצת שירות המבחן.
שני הצדדים הפנו לפסיקה התומכת, כל אחד לשיטתו, בעמדתם העונשית, המחמירה מחד, והמקלה מאידך.
6. העבירות אותן ביצעו הנאשמים הנן עבירות חמורות שלא ניתן להקל ראש בגינן. לגבי שני הנאשמים, ואף שמדובר בעבירות נפרדות, לא ניתן לומר כי מדובר במעידה חד פעמית. היות הנאשמים חוליה בשרשרת שתחילתה בגניבות רכבים (שאינן מיוחסות לנאשמים), מחייב אף הוא ענישה מחמירה. מדובר בעבירות אשר הפכו זה פרק זמן ממושך לחלק קבוע ובלתי נפרד מחיי האזרחים במדינה ודומה כי מבקשים שעבירות הקשורות ברכבים יתקבלו כתופעת טבע שיש להשלים עמה ולא כמעשה ידי אדם. לפיכך, על הענישה לבטא בעיקר את האלמנט בהרתעה, אולם לא ניתן, כמובן, להתעלם מנתוניו האישיים של כל נאשם. לפיכך, ולאחר שהבאתי בחשבון את טיעוני הצדדים, את נסיבותיהם האישיות של הנאשמים וכן את המבדיל ביניהם (עברו של נאשם 1, מספר העבירות הכפול, נהיגתו ללא רישיון וחרטתו הבלתי כנה) ואת המסגרת העונשית אשר נקבעה בנוגע עם נאשם 2 אשר יש בה להשליך, על פי עקרון אחידות הענישה בשינויים המחוייבים, על עונשו של נאשם 1, אני גוזר על הנאשמים כלהלן:
א. על נאשם 1 אני גוזר עונש מאסר בפועל לתקופה של שלושים חודשי מאסר, החל מיום מעצרו 11/10/07.
ב. על נאשם 2 אני גוזר עונש של אחד-עשר חודשי מאסר בפועל. מתוך תקופה זו ינוכו ימי מעצרו מיום 11/10/07 ועד 27/11/07.
ג. על שני הנאשמים אני גוזר מאסר מותנה לתקופה של 12 חודשים והתנאי הוא שהנאשמים לא יעברו עבירה מסוג פשע בתוך 3 שנים מיום שחרורם ממאסר.
זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום מהיום.