1. הנאשם נותן את הדין בגין תקיפה חבלנית בניגוד לסעיף 380 לחוק העונשין התשל"ז - 1977.
2. לאחר שמיעת העדויות בתיק, מצאתי את הנאשם, שוטר ליווי בביהמ"ש, אשם בתקיפת המתלונן, שהיה עצור וכבול בידיו וברגליו ובגרימת חבלות: המטומות, שפשופים ושריטות, בחלקי גופו השונים. מדובר בארוע אלים, קשה, מיותר וחסר פשר, שבא על רקע דברי בלע שהשמיע המתלונן, המעורער בנפשו, כלפי הנאשם. ברגע של איבוד שליטה ובפרץ של זעם, הוציא הנאשם את תסכולו על המתלונן, חבט בו, הפילו על הארץ ובעט בו בפנים ובראש.
3. כל מעשה אלימות ראוי לגינוי ולעונש, אך הדבר נכון שבעתיים כאשר מדובר באיש משטרה, האמון על שמירת החוק ואכיפתו, אשר פגע, שלא לצורך וללא הצדקה, באדם חסר אונים הנתון למרותו.
4. אין חולק, כי מלאכתו של איש משטרה הינה קשה ולעתים מסוכנת, במיוחד ובפרט כאשר מדובר בשוטר ליווי, המתעמת מדי יום עם עבריינים קשים ואלימים. עם זאת, מוטלת על השוטר החובה והאחריות לשמש מופת ודוגמא ולפעול במסגרת הסמכויות שהוקנו לו עפ"י חוק.
מעשה אלימות דוגמת זו שהפגין הנאשם כלפי המתלונן, פוגעת במרקם העדין שבין האזרחים והשוטרים, פוגעת בתדמית המשטרה ובמעמדם של השוטרים (ראה: ע.פ. 126/86
אשש נ' מ"י תק-על 86(2) 952;954).
5. אל מול חומרת המעשה ונסיבות ביצוע העבירות, יש לזקוף לזכותו של הנאשם את העובדות הבאות: מדובר בשוטר, כיום בן 43, מוערך, המשרת במשטרה במשך 19 שנים ללא דופי. לאחרונה עבר הנאשם קורס ביחידה מובחרת של המשטרה וסיים אותו בהצטיינות. לאחר ביצוע העבירות, עקב נסיבות אישיות קשות, שפורטו בהרחבה בתסקיר, יצא הנאשם לחופשה מיוחדת ובמשך כשנה וחצי עבר טיפול פסיכולוגי שהצליח לייצב את מצבו ובסיומו שב הנאשם לעבודה.
6. מפקדו של הנאשם, סנ"צ יוסף קריספין, העיד , כי מדובר בשוטר למופת, ממושמע, מוערך, אחראי ובעל מוטיבציה.
7. צויין בתסקיר, כי מדובר בארוע חריג שאינו מאפיין את אישיות הנאשם ואת התנהגותו. קצינת המבחן התרשמה, כי הנאשם הפיק לקחים מהמקרה ואף פנה לטיפול ועל כן מבקשת להתייחס לעבירה כאל התנהגות חריגה ולהשית עליו עונש מרתיע, עבודות של"צ ופיצוי למתלונן.
8. הארוע התרחש ב- 2002. התיק נסגר מחוסר ראיות, המתלונן הגיש ערר, אשר התקבל ובעקבותיו הוגש כתב האישום באפריל 2005. חלוף הזמן הינו שיקול להקלה בעונש, אך הוא מהווה אחד המרכיבים בעונש ולא העיקרי שבהם.
9. מלאכתי אינה קלה. לא נעלם מעיני שעתידו של הנאשם מונח על כף המאזניים ואיני מקלה ראש בכך. מנגד, עומדת לנגד עיני חומרת העבירה והצורך בענישה הולמת ומרתיעה.
10. עמדת התביעה מאוזנת ואף מקלה עם הנאשם, ובוודאי לוקחת בחשבון את הנסיבות האישיות של הנאשם.
ביהמ"ש אינו משים עצמו קטיגור ואינו בא בנעליה של התביעה. אילמלא עמדת התביעה, היה מקום לשקול, לטעמי, עונש מאסר מאחורי סורג ובריח. מכל מקום, כל עונש שלא יכלול בתוכו רכיב של מאסר, יעביר מסר שלילי לציבור, כאילו ביהמ"ש מקל עם שוטר עבריין במקום לשוות לנגד עיניו את טובת הציבור, עליו הוא אמון להגן מפני אלימותם של שוטרים. דברים אלה נאמרים בלב כבד, מתוך ידיעה שלעונש מאסר יכולה להיות השלכה על עתידו המקצועי והכלכלי של הנאשם. עם זאת, מאסר שירוצה בעבודות שרות הינו העונש המינימלי בנסיבות העניין.
11. לאחר שקלא וטריא, אני משיתה על נאשם את העונשים הבאים:
א. 6 חודשים מאסר שירוצו בעבודות שרות.
ב. 8 חודשים מע"ת, אותו לא ירצה הנאשם, אלא אם יעבור תוך 3 שנים מהיום עבירה בה הורשע.
ג. אני מחייבת את הנאשם בתשלום פיצוי למתלונן בסך 2,000 ש"ח. הפיצוי ישולם באמצעות מזכירות ביהמ"ש כדרך שמשלמים קנס, בשני תשלומים שווים ורצופים החל מ- 15/3/06.
זכות ערעור תוך 45 יום.
ניתן היום כ"ג בשבט, תשס"ו (21 בפברואר 2006) במעמד הצדדים.