1. בישיבה מיום 4/7/05 הודיעו ב"כ הצדדים על הסדר טיעון. מכוחו של זה נמחק אישום מס' 3 מכתב האישום והנאשמים הורשעו ביתר פרטי כתב האישום. בגדרו של האישום האחד הורשעו הנאשמים באי הגשת שלוש דוחות מס הכנסה של הנאשמת 1. בגדרו של האישום השני הורשע הנאשם 2 בלבד על אי הגשת דוח אחד למס הכנסה בשנת המס 2000.
2. בגדר הטיעון לעונש סוכם כי יש להטיל על הנאשם 2 קנס לפי שיקול דעת בית המשפט. לנאשמים אין הרשעות קודמות. המחדלים בתיק הוסרו כולם. ברי, איפוא, כי מכלול הנסיבות שוקל באורח מופלג לקולתם של הנאשמים. לנוכח נתון זה ניצבה לנגד עיניי סוגיה משפטית, לעניין גובהו של הקנס שיוטל.
וזו התהיה: אילו הנאשמים לא היו עומדים בדין פלילי והיה מוטל עליהם קנס מינהלי, גובהו של קנס מינהלי זה היה בגובה 8,500 ש"ח לכל עבירה, באופן שבגין האישומים שבפניי היה מושת קנס בשיעור של 34,000 ש"ח. גם בהינתן קולה מקסימלית לזכות הנאשמים לכאורה, ולאורו של היבט זה, לא יעלה על הדעת שגובה הקנס הפלילי יהיה נמוך או שווה לשיעור הקנס המינהלי. משום כך, ככל שכפות המאזניים נוטות באורח מופלג לקולת הנאשמים, אמור הקנס הפלילי לעלות, אך במעט, על רף זה.
3. במהלך הטיעון לעונש, ולאחר שהתעורר דיון בסוגיה האמורה, הוריתי לב"כ הצדדים להמציא לי טיעון בכתב, ובעיקר, פסיקה נורמטיבית לעניין זה. רק ב"כ הנאשמים עשה כן. ככל שעסקינן בפסקי דין שהומצאו לעיוני הם לא העלו ולא הורידו דבר משום שלפני השופטים שם לא התעוררה הבעיה האמורה, במלוא משמעותה וחריפותה הנורמטיבית, כפי שתוארה לעיל. ואולם, עיון בטיעון ב"כ הנאשמים שכנעני כי הנחתי הבסיסית אינה נכונה. לשון אחר: לא ניצב, לכאורה, רף מינימלי על פיו בכל הנסיבות ראוי שהקנס הפלילי לא יפחת מן הקנס המינהלי. אפרט עיקר שיקוליי.
4. ניתן לצבוע באורח אחר את מאזן השיקולים. מקום שמוטל על האדם קנס מינהלי, הוא אינו מוכתם בהרשעה פלילית. שמא, כנגד "זכייה" זו, יש להחמיר בגובה הקנס ומכאן סכומו המינימלי העומד היום על סך 8,500 ש"ח. על אותה דרך ניתן לטעון כי ככל שבן אדם מוכתם בהרשעה פלילית, יש בכך משום נזק כשלעצמו. לשיטה זו יכול גובה הקנס, לעתים, "להמתיק את הגלולה".
5. הנמקה זו יכול שהיא אינה משכנעת, שהרי יש בה משום פיחות מעמדו של הקנס המינהלי. לשיטה זו, ועל מנת לעודד את השתת הקנס המינהלי בתורת נורמה ראויה ורצויה בנסיבות המתאימות, שמא יש להעביר מסר שהקנס הפלילי, דווקא לנוכח זאת, לא יפחת מן הקנס המינהלי.
6. ואולם, מכריעה את הכף התבוננות בסעיף 14 לחוק העבירות המינהליות, תשמ"ו- 1985. על פי סעיף 8(ג) או 9(ב) לחוק הנ"ל ניתן להורות על הטלת קנס מינהלי ונקנס שם רשאי להודיע כי הוא מסרב לשלם את הקנסו וכי ברצונו להישפט על העבירה. לעניין זה מורה אותנו סעיף 14 כי ככל שבעקבות בקשה כאמור הורשע הנקנס, שהפך לנאשם, הרי ככל שהקנס הוא עונש מינהלי, לא יפחת גובה הקנס הפלילי מגובה הקנס המינהלי, ולמצער משיעורו המזערי, אלא בנסיבות מיוחדות שיירשמו.
עסקינן בפרשנות בפלילים. על רקעה יש להעדיף פרשנות לטובת הנאשם. סעיף 14 מורה, איפוא, מה הוא המצב הייחודי המנחה את בית המשפט לגזור קנס פלילי שלא יפחת מגובה הקנס המינהלי. אכן, מצב ייחודי זה מתרחש כאשר מלכתחילה ביקשה הרשות להקל ולהטיל על הנקנס קנס מינהלי והנקנס, מיוזמתו ובטובתו, ביקש להעביר עניינו לבית המשפט, ובסופה של דרך אף הורשע. לעניין זה, כך מסבירים דברי ההסבר להצעת החוק,
"כדי למנוע הגשת בקשות סרק להישפט בבית המשפט מוצע, כי אם הורשע האדם ונגזר דינו לקנס בלבד, לא יפחת הקנס מסכום הקנס המינהלי שהוטל עליו..." (ה"ח 1708, התשמ"ה, 59, בעמ' 66). משמע, משעה שהמחוקק ידע להורות על בית המשפט מתי יתנזר מלהטיל קנס פלילי נמוך מן הקנס המינהלי, אין זאת אלא שבמקרים אחרים בית המשפט אינו מחוייב לכך.
7. אכן, לעולם שיעורו של הקנס המינהלי יהווה שיקול מני שיקולים בגדר שיקוליו של בית המשפט, ויכול שהוא בבחינת הנחת עבודה ונקודת מוצא. ואולם, הוא אינו בבחינת מורה דרך על רף מינימלי שאין לרדת ממנו.
8. עתה נחזור לנדוננו. הנסיבות האישיות נזקפות כולם לזכות הנאשמים זולת הנתון שמדובר ב- 4 עבירות. כאשר שקלתי כל אלו הנני סבור כי ראוי להטיל, כמשאלת ב"כ המאשימה, קנס על הנאשם 2 בלבד. הנני סבור כי הקנס הראוי בגין כל העבירות יהא על סך 7,000 ש"ח.
9. לפיכך, הנני גוזר על הנאשם 2 קנס בסך 7,000 ש"ח. הקנס הנ"ל ישולם ב- 10 תשלומים שווים ורצופים בסך 700 ש"ח כל אחד כל אחד לחודש החל מיום 1/11/05. ככל שהקנס הנ"ל, ולמצער שלושה תשלומים הימנו, לא ישולם במלואו או במועדו ייאסר הנאשם 2 לתקופה של 40 יום.
10.
הודעה זכות ערעור לצדדים תוך 45 יום מהיום.