כללי
1. הנאשם הורשע - על פי הודאתו - בעבירה של ביצוע עיסקה אחרת בנשק, בניגוד לסעיף 144 (ב2) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "החוק").
2. איזה עונש ראוי לגזור עליו? מה המשקל שיש ליתן לסיכונים שבעבירת הנשק, מול הנסיבות האישיות המיוחדות של הנאשם, וההשלכה של ענישתו על בתו, המצויה בחזקתו?
עניינים אלה יעמדו במוקד גזר דין זה.
כתב האישום
3. העובדות המפורטות בכתב האישום, אשר הוגש ביום 26.6.06, הן אלה:
אדם בשם רפי בן שימול (להלן - "בן שימול") יצר קשר עם הנאשם, וביקש ממנו כי ישיג עבורו אקדח. הנאשם ובן שימול קשרו קשר, לפיו יספק הנאשם לבן שימול אקדח לקראת יום 28.2.06. באותו יום, יצר בן שימול קשר עם הנאשם, כדי לברר עמו מתי הוא יגיע עם האקדח. הנאשם הסביר כי הוא יאחר. באותו יום בערב הגיע הנאשם למשרד, כשהוא מחזיק באקדח מסוג טאנפוגליו (אשר נגנב מבעליו כחודש לפני כן, ביום 22.1.06). הנאשם העביר את האקדח האמור לידי בן שימול באותה פגישה שהתקיימה בערב במשרד הנ"ל.
הסדר הטיעון
4. הצדדים הודיעו לבית המשפט, בישיבת יום 12.7.06, כי נערך ביניהם הסדר טיעון, לפיו יודה הנאשם בכתב האישום האמור. לעניין העונש הוסכם - במסגרת הסדר הטיעון האמור - כי התביעה תטען לעונש מאסר שלא יעלה על 18 חודשי מאסר בפועל, ובנוסף לכך מאסר על תנאי, וכי ההגנה תהיה חופשייה בטיעוניה לעניין העונש. כמו כן הוסכם כי יוגש תסקיר שירות מבחן.
5. בעקבות הסכמה זו, ולאחר שהוסבר לנאשם כי בית המשפט איננו כבול להסדר הטיעון, הודה הנאשם בעובדות כתב האישום (עמ' 2 לפרוטוקול מיום 12.7.06), והוא הורשע בדינו (ראה הכרעת דין מיום ט"ז תמוז תשס"ו (12.7.06), עמ' 3 לפרוטוקול).
במעמד זה, ניתנה הוראה לשירות המבחן להגיש תסקיר עד ליום 25.9.07, והתיק נקבע לטיעונים לעונש ליום 27.9.06 (ראה החלטה מאותו יום, בעמ' 3 לפרוטוקול).
ההליכים בתיק והמידע שהובא לידיעת בית המשפט
6. מאז ועד עתה, במשך כעשרה חודשים, התקיימו מספר ישיבות בבית המשפט, אשר חלקן הוקדשו לטיעונים לעונש, וחלקן לניסיונות לקבל מידע וחוות דעת מגורמים שונים.
אציג, בקצרה, את תמצית הדיונים בתיק.
7. התסקיר הראשון של שירות המבחן, נושא תאריך כ"ו אלול תשס"ו (19.9.06), מתאר את הנאשם, על פי ההיכרות שהייתה לשירות המבחן למבוגרים בראשון לציון מן הנאשם במסגרת תסקיר המעצר. ברם, לצורך הכנת התסקיר לעניין העונש, לא הצליחה קצינת המבחן, הגב' עמית לוי, להיפגש עם הנאשם, ולכן התסקיר מסתיים בהעדר המלצה. בנוסף לתסקיר, נשלח מכתב מקצינת מבחן הנ"ל המציין כי הנאשם יצר קשר טלפוני עם קצינת המבחן, והוא ביקש להיפגש עמה (מכתב הגב' עמית לוי, קצינת המבחן, לבית המשפט, מיום ד תשרי תשס"ז (26.9.06)).
8. בדיון שנערך בבית המשפט ביום 27.9.06, הסביר הנאשם מדוע לא היה קשר טלפוני עם קצינת המבחן, ובא כוחו, עו"ד יוסי זילברברג, ביקש כי בית המשפט יורה על הגשת תסקיר משלים.
ב"כ המאשימה באותה ישיבה, עו"ד גדליהו, התנגד לבקשה, על אף שהנאשם נמצא במעצר בית מלא, כאשר, לדבריו, הוא מתבונן על העניין "מבחינה מערכתית", כלשונו, ולכן, לשיטתו, "לא טוב שבית משפט נותן ארכות לנאשם שכך התנהג כלפי שירות המבחן. אני סבור שהציבור זכאי לקבל ענישה כמה שיותר סמוכה לביצוע המעשה" (עמ' 5, שורות 14-12, לפרוטוקול מיום 29.7.06).
שקלתי טענות אלה, ובהחלטה מנומקת דחיתי אותן. קבעתי כי
"בקשת דחייה למשך זמן סביר להכנת תסקיר משלים, לא תפגע במערכת בתי המשפט, לא תזעזע את אמות הסיפים, ולא תזיק לאינטרס ציבורי כלשהו. יש לזכור כי אינטרס הציבור כולל לא רק את הציבור כגוף אלא גם את מרכיביו של הציבור, וביניהם הנאשם עצמו, הזכאי לקבל גזר דין, המבוסס על מקסימום המידע האפשרי. מבחינה זו, אינטרס הציבור.... דווקא מחייב להיענות לבקשת הסנגור ולא להתנגד לה, כפי שטען ב"כ המדינה" (החלטה מיום ה תשרי תשס"ז (27.9.06), עמ' 9, הסיפא של פיסקה 6 להחלטה).
בסיום החלטה זו הוריתי לשירות המבחן על הגשת תסקיר משלים עד ליום 10.1.07, וקבעתי את הטיעונים לעונש ליום 15.1.07.
9. התסקיר המשלים הוגש ביום י"ח טבת תשס"ז (8.1.07), והוא נערך לאחר שקצינת המבחן, הגב' עמית לוי, נפגשה עם הנאשם במשרדי שירות המבחן בראשון לציון, וקיימה עמו שיחות. כמו כן, נפגשה קצינת המבחן עם בתו של הנאשם (על עדותה של הבת בפני בית המשפט, ראה להלן בפיסקה 24). כמו כן, הוצגו בפני שירות המבחן מסמכים רלוונטיים על ידי הנאשם.