הנאשם הורשע על-פי הודאתו ב- 4 עבירות של איומים, בהיזק לרכוש במזיד ובהצתה.
ביום 15.3.06 החליטה חברתו של הנאשם לנתק את קשריה עמו. כשהודיעה לו על כוונתה זו, צעק לעברה כי הוא "עוד יזיין אותה". למחרת התקשר הנאשם אל אם הבית בדירה שבה מתגוררת המתלוננת וביקש ממנה למסור לה, כי "אנחנו במשפחה עבריינים ולא מתעסקים איתנו כי אנחנו מתנקמים". באותו יום אחר הצהריים התקשר הנאשם אל מעסיקה של המתלוננת וביקש ממנו להעביר אליה את המסר "שעליה להכין את עצמה לגרוע ביותר". בשעות הערב נפגשו הנאשם והמתלוננת במרכז העיר, ואז דחף אותה הנאשם ואיים עליה כי ברשותו סכין וכי ירצח אותה. חיילים שהיו במקום תפסו את הנאשם, והמתלוננת ברחה לביתה. למחרת, לפנות בוקר, גמלה בלבו של הנאשם החלטה להצית את הבית שבו מתגוררת המתלוננת. הנאשם נטל עמו חומרי בעירה, הגיע אל קרבת הבית, זרק אבן אל עבר החלון, האבן ניפצה את החלון וחדרה אל תוך הבית. הנאשם הבעיר אש בחצר ובכניסה האחורית של הבית. האש התפשטה בחצר, הבעירה מספר רהיטים וכן עץ שהיה נטוע בחצר. השכנים הזעיקו את מכבי-האש והללו הצליחו להשתלט על השריפה בטרם הגיעה האש אל כבלי החשמל ובלוני הגז שהיו בקרבת מקום.
ב"כ המאשימה טענה, כי האלימות שהנאשם נקט בה לא הייתה ספונטנית, אלא קדמו למעשה שעשה, מחשבה ותכנון. כמה וכמה הזדמנויות היו לנאשם לסגת מלשון האיומים, ולא לבצעם הלכה למעשה, אך הוא התמיד לאיים ולעשות. עוד טענה ב"כ המאשימה, כי הגם שאין לנאשם הרשעות קודמות, הרי שמגליון הרישום הפלילי שלו עולה כי לפני כארבע שנים, עוד בהיותו נער, נשפט על עבירה דומה. בית המשפט לנוער התחשב בו, נמנע מלהרשיעו, אך הנאשם לא הוכיח את עצמו. זאת ועוד, במהלך המשפט נעשו נסיונות לשלב את הנאשם בהליכים טיפוליים, אם בשירות המבחן ואם בעמותת אפש"ר, אך הנאשם לא שיתף פעולה. ב"כ המאשימה טענה כי נטילת האחריות מצידו של הנאשם הינה חלקית, והוא נוטה להשליכה אל עבר אחרים, על הסביבה ועל האלכוהול. ב"כ המאשימה ביקשה להשית על הנאשם עונש של מאסר בפועל לתקופה משמעותית, מאסר על תנאי ופיצויים למתלוננת.
ב"כ הנאשם ציין בטיעונו לעניין העונש את הגיל הצעיר שבו היה הנאשם כשעמד לדין בעבר בגין עבירה דומה, אך נסיבותיה היו שונות בתכלית. לדברי ב"כ הנאשם, קשה היתה לנאשם תקופת המעצר ששהה בה, עד לשחרורו ל'מעצר בית' בישיבה בצפת. ההצתה דנן, לדברי ב"כ הנאשם, לא הייתה מן החמורות, ובפועל לא נגרם נזק מן האש. התכנון היה בלתי מתוחכם בעליל. לשיטתו יש להתחשב בנאשם לאור מערכת היחסים המסועפת והאלימה, לא רק מצידו של הנאשם. חברתו, המבוגרת ממנו בשנתיים, לא טמנה את ידה בצלחת. לדברי הנאשם, בעת שהותו ב'מעצר בית' בצפת, הטרידה אותו המתלוננת, וכן גם את בני משפחתו בירושלים. הדברים הגיעו עד כדי עימותים פיסיים עם בני משפחתו. לעת הזאת, טוען ב"כ הנאשם, שוב אין המסוכנות רבה, כי הנאשם והמתלוננת נפרדו באופן סופי ולנאשם קשר חיובי עם צעירה אחרת. ב"כ הנאשם טוען כי בעיקרו של דבר נטל הנאשם אחריות על מעשיו, באופן שבא לידי ביטוי גם בהודאתו במשטרה ובבית המשפט, והשוליים שנותרו הם רק בגלל הקשר הבעייתי שהיה באותה עת עם המתלוננת.
מתסקיר שירות המבחן למדנו על הרקע האישי והמשפחתי של הנאשם, רווק כבן 20, עובד בעבודות מזדמנות בצפת (לבד מבימי המלחמה), שם הוא שוהה בתנאים של 'מעצר בית'. הנאשם נולד למשפחה חרדית, אך בחר לעצמו כיוון אישי שונה מבני משפחתו, מבחינה דתית ומקצועית. משפחתו תומכת. אף-על-פי-כן, לפני כארבע שנים נשפט בבית המשפט לנוער בגין עבירות של הצתה, הונאה בכרטיס חיוב וגניבה. הרקע לעבירות בתיק זה, הנו יחסיו עם חברתו המתלוננת. לפי התרשמות קצינת המבחן פיתחו השניים תלות הדדית, הנאשם ראה עצמו אחראי ל"הצלתה" של חברתו ועל רקע זה התקשה לכבד את רצונה להיפרד ממנו. לעת הזאת, נטל הנאשם אחריות על מעשיו, והוא מכבד את רצונה של חברתו להיפרד ממנו. לדבריו, שוב איננו שותה אלכוהול, והוא שומר על כללי הדת והמסורת. בעת ביצוע מעשי העבירה שבהם הורשע, היה הנאשם תחת השפעת אלכוהול, וחש תסכול וחוסר אונים.
לבקשת ב"כ הנאשם ושירות המבחן דחינו כמה וכמה פעמים את המשך המשפט כדי לאפשר לנאשם למצות את הקשר עם עמותת אפש"ר, וכדי לבדוק את נטייתו להתנהגות אלימה. שיתוף הפעולה של הנאשם עם שירות המבחן ועם עמותת אפש"ר היה מוגבל. לא אחת נמנע מלהתייצב לפגישות שאליהן זומן. ב"כ הנאשם, שטען לנאשם במסירות רבה, שכנעני ליתן לנאשם הזדמנות נוספת ליצור קשר עם שירות המבחן כדי שניתן יהיה לקבל תסקיר משלים ועדכני בעניינו.
תסקיר כאמור הוגש היום. לפי האמור בתסקיר, נמנע הנאשם בשעתו מלהתייצב בשירות המבחן בשל קשיי תקשורת. לדברי קצינת המבחן, המעמד בבית המשפט "זיעזע" את הנאשם וגרם לו להתגייס ולשתף פעולה עם שירות המבחן. קצינת המבחן מוסרת כי מאז הדיון האחרון בבית המשפט שומר הנאשם על קשר יציב עם עמותת אפש"ר. עובדת סוציאלית בעמותה מסרה כי לעת הזאת אין אצל הנאשם דפוסי התמכרות לאלכוהול, וכי קיימת אצלו יכולת לשנות דפוסי התנהגות בעזרת עבודה קוגנטיבית, חיזוק של תובנות עצמיות אשר אותן רכש לאחרונה ומניעת חזרה לשתייה ולשימוש לרעה בחומרים פסיכואקטיביים לשם בריחה ממצבי לחץ.
בשים לב לאמור בתסקיר המשלים, דומני כי יש בסיס לתקווה שהנאשם יחזור לתפקוד נורמטיבי ומועיל. כיוון שכך, בהתחשב עם תהפוכות שחלו בחייו, ושאר שיקולים לקולא שנימנו, החלטתי שלא למצות עם הנאשם את מלוא חומרת הדין. עם זאת, פטור בלא מאסר בפועל אי-אפשר, לאור מסוכנותה של עבירת ההצתה, שהרי המצית יודע מאיין באה האש, אך אינו יודע אנה תלך ומה תכלה בדרכה.
החלטתי אפוא לגזור על הנאשם עונשים כדלקמן:
1. מאסר למשך חמישה חודשים, בניכוי ימי המעצר (מיום 17.3.06 עד 10.4.06).
2. מאסר על תנאי למשך 12 חודשים. הנאשם לא ירצה עונש זה, אלא אם יעבור בתוך שלוש שנים מיום שחרורו מן המאסר, עבירה של הצתה.
מאסר על תנאי למשך 6 חודשים. הנאשם לא ירצה עונש זה, אלא אם יעבור בתוך שלוש שנים מיום שחרורו מן המאסר, עבירת איומים או היזק לרכוש.
3. פיצויים למתלוננת בסך של 2,000 ש"ח.
ניתן היום, י"ט בשבט תשס"ז (7 בפברואר 2007), במעמד ב"כ המאשימה עו"ד חלד-רון, הנאשם וב"כ עו"ד הורוביץ.
ב"כ הנאשם: אני מבקש עיכוב ביצוע כדי לשקול לערער לנסות להפחית את העונש.
לחילופין אבקש מבית המשפט לקבוע את ריצוי העונש במועד שיאפשר לו להגיש ערעור. התיק הזה מטופל מבחינת הסנגוריה הציבורית. עד שאישורים מתקבלים זה לוקח הרבה זמן.
ב"כ המאשימה: ראשית, כפי שאמרתי באשר לעיכוב ביצוע היא תוגש כאשר יוגש הערעור. לא נתנגד לדחייה קצרה של תחילת ריצוי המעצר. עד שהוא ירצה את המאסר הוא ישאר משוחרר בתנאים. אני לא נתנגד לתקופה לא ארוכה במיוחד, חודש נראה לי סביר.