1. הנאשם 1 הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום בעבירה של פגיעה בניהולו התקין של תאגיד בניגוד לסעיף 424(2) לחוק העונשין.
2. כעולה מעובדות כתב האישום, החל משנת 1990 ועד ראשית שנת 2000 שימש הנאשם מס' 1 כיושב ראש הועד המנהל של
מכללת רמת גן (להלן: "המכללה"). המכללה הוקמה בשלהי 1990 ביוזמת הנאשם 1 כעמותה בלא כוונת רווח שמטרתה המוצהרת הכשרת תלמידים להשכלה גבוהה.
במקביל, היה הנאשם 1 בעלים ומנהל של חברת תיל"מ- תאגיד לניהול מוסדות לימוד בע"מ.
על פי הנטען, במטרה לקבל תמורה עבור פעילותו בניהול ומימון המכללה, נחתם ביוזמת הנאשם הסכם בין המכללה לחברת תיל"מ לפיו המכללה תעסוק בניהול האקדמי ואילו תיל"מ תעסוק בניהול הכספי והמנהלתי של המכללה וזאת בתמורה לאחוז מסוים מסך כל מחזור הגבייה שהמכללה תגבה מתלמידיה. מאז ראשית פעילותה של המכללה ניהלה חברת תיל"מ, באמצעות הנאשם, את פעילותה של המכללה ובתמורה שילמה העמותה לתיל"מ וממנה לנאשם סכומי כסף נכבדים.
בעשותו כאמור, פעל הנאשם בניגוד להוראת סעיף 33 לחוק העמותות האוסר על מי שנותן שירותים בשכר לעמותה לשמש כחבר ועד העמותה, דבר המהווה פגיעה ביודעין בדרך ניהולה התקין של המכללה.
3 הנאשם הודה במסגרת הסדר טיעון שעל פיו עותרים כיום הצדדים להשית עליו עונש של מאסר על תנאי וקנס בסך 500,000 ש"ח.
בנימוקיו להסדר הטיעון הסביר ב"כ התביעה, כי הגם שהנאשם 1 העמיד את עצמו במצב של ניגוד אינטרסים עם המכללה, עדיין אין לשכוח, כי הוא היה יוזמה ומי שמימן את הקמתה מכספיו הפרטיים, כאשר אילו הייתה המכללה מוקמת כחברה פרטית (דבר שלא היה אפשרי מחמת אילוץ חיצוני), היה הנאשם זכאי לאותם כספים שהמכללה שילמה לחברת תיל"מ.
לדברי ב"כ התביעה, התביעה לקחה בחשבון גם את גילו הלא צעיר של הנאשם, מצבו הבריאותי הלא שפיר, העובדה שכיום אינו ממלא תפקיד כלשהו במכללה וכן את העובדה, שהנאשם החזיר עוד במהלך החקירה 17 מיליון ש"ח למכללה ועוד 5 מיליון כדי להסדיר חובו למס הכנסה. התביעה התחשבה גם בנסיבות חייו של הנאשם, בתרומתו למדינה ולמערך החינוך וההשכלה, וכן בעובדה, שיש בעצם ההרשעה משום סנקציה עונשית משמעותית לגבי הנאשם.
4. ב"כ הנאשם 1 טען בהרחבה לעונשו של הנאשם ולא חסך כל מאמץ כדי להביא בפני בית המשפט את מכלול נסיבותיו האישיות וקורות חייו, זאת כדי להדגיש, עד כמה יש בעונש המוצע משום סנקציה עונשית משמעותית לגבי הנאשם, למול תרומתו למדינה במשך כל שנות חייו.
על פי הנטען, הנאשם שהוא יליד 1927, עלה ארצה בעליית הנוער ובעודו נער התגייס להגנה. הנאשם נלחם במלחמת השחרור ונפצע קשה באחת הפעולות תוך גילוי גבורה. עם קום המדינה התגייס לצבא הקבע והגיע לדרגת סגן אלוף, נלחם במלחמות ישראל וזכה לציון לשבח וכן לאותות ולעיטורים.
כבר מתחילת הדרך ראה הנאשם את ייעודו בנושאי חינוך. בשנת 1960 הקים בבאר שבע מערכת השכלה תיכונית ועל תיכונית למבוגרים, בשנת 1961 עבר לרמת גן ושם הקים וניהל במשך שנים בית ספר תיכון למנהל וחשבונאות כשהוא אינו נעזר בסיוע ממשלתי כלשהו.
את מכללת רמת גן הוא הקים כיוזמה פרטית לפתרון בעיה חברתית קשה של רבבות צעירים שלא התקבלו ללימוד באוניברסיטאות, ובכך תרם תרומה חברתית עצומה.
הנאשם הקים מערך מלגות, סבסוד לסטודנטים מיעוטי יכולת, פרויקט חונכות, סיוע לפעילות מחקרית וספריות לרשות הציבור, הכל במימון פרטי ללא על עלות לאוצר המדינה. לאות הוקרה על פועלו הוענק לנאשם התואר "יקיר רמת גן".
ב"כ הנאשם הוסיף והדגיש, כי הנאשם פעל לאורך כל הדרך בליווי משפטי צמוד ובהסתמך על חוות דעת שקיבל מעורכי דין ידועים, כאשר לא היה לו יסוד לחשוב שיש פגם בדרך בה פעל.
ב"כ הנאשם פרט לגבי מצבו הרפואי של הנאשם: הנאשם סובל מבעיות לב, עבר צינתורים והוא מעמד לניתוח מעקפים. לפני מספר שנים התגלה גידול סרטני במיתרי הקול של הנאשם, הוא עבר טיפול קשה בהקרנות וכעת הוא נמצא במעקב אונקולוגי. באפריל 2004 לקה הנאשם בשבץ מוחי אשר גרם לו למוגבלות בכל פלג גופו הימני, חוסר אפשרות הליכה ודיבור לא ברור.
לדברי ב"כ הנאשם, הנאשם בחר להודות במסגרת הסדר הטיעון ואף נכון היה להסכים כי יושת עליו מאסר מותנה, אך, לדבריו, יש לזכור, כי העבירה בה הורשע הנאשם היא עבירה שהעונש בצידה הוא שנת מאסר בפועל בלבד, כאשר מנגד, הנאשם אינו משמש יותר בתפקידו ואין הצדקה אמיתית בהרתעתו.
ב"כ הנאשם עתר בטיעוניו בכתב, תוך חריגה מההסכם שבין הצדדים, להקל עם הנאשם מעבר להסדר הטיעון ולא להטיל עליו מאסר מותנה, על מנת שלא להכתים את שמו.