א.
רקע
הנאשם יליד 1979, הורשע על פי הודאתו, בכתב אישום מתוקן ובמסגרת הסדר טיעון, בעבירות פריצה לרכב בכוונה לבצע גניבה וגניבה מרכב - לפי סעיף 413 ו, ולפי סעיף 413ד(א) לחוק העונשין תשל"ז- 1977. מכתב האישום המתוקן עולה, כי בתאריך 25.3.04 בסמוך לשעה 00:40, בחניון מועדון הפורום בבאר שבע, התפרץ הנאשם לרכב השייך למתלוננת בכך ששבר את החלון האחורי הימני, וזאת על מנת לבצע גניבה. באותו מעמד גנב הוא מהרכב שני פלאפונים השייכים למתלוננת.
ב.
חוות דעת שירות המבחן
תסקיר שירות המבחן הונח בפני קודם שמיעת הטיעונים לגזר דין. על מנת לשמור על צנעת הפרט לא אפרט את הפרטים המצוינים בו ואך אציין, כי השירות סוקר את הרקע האישי והמשפחתי של הנאשם שגדל ללא אב, תוך שאימו התקשתה להציב גבולות להתנהגותו ולספק לו את כל צרכיו הרגשיים. בשל כך נאלץ הנאשם להתמודד עם חוויות רגשיות קשות שהתבטאו בהתפתחותו ובהתנהגותו של הנאשם.
להערכת שירות המבחן, הנאשם ביצע את העבירה על רקע השתייכותו בעבר לחברת שוליים שלוותה בדפוסי התנהגות שאינם נורמטיביים והעדר גבולות. עוד מציין השירות כי הנאשם שיתף פעולה לאורך כל המפגשים שנקבעו לו.
מחלוקת שהתגלעה בין הצדדים ביחס להערת שירות המבחן, שנמנע מהמלצה להטיל עבודות של"צ זאת בשל חוסר נכונות לכך מצד הנאשם, נפתרה, לכשהוברר שכעולה מהתסקיר, חוסר הנכונות נובע מטענת הנאשם לתחילת עבודה מצידו, ולא מחוסר נכונות עקרונית לכך.
לאור האמור, ממליץ השירות להעמיד את הנאשם בפיקוח למשך שנה והטלת מאסר מותנה.
ג.
טיעוני הצדדים
ב"כ המאשימה הציג את רישומו הפלילי של הנאשם, ממנו עולה, כי לנאשם 5 רישומים קודמים הכוללים 12 עבירות קודמות בעבירות אלימות ורכוש. כן הגיש לעיוני את גזר דינה של עמיתתי כב' השופטת בית אור מיום 27.5.02 בת.פ. 1174/02 ו-6160/02, בו נגזרו על הנאשם 4 חדשי מאסר בעבודות שירות, מאסר מותנה וקנס כספי. בנסיבות אלה, עתר ב"כ המאשימה להשית על הנאשם עונש של מאסר בפועל ממש, להפעיל את התנאי התלוי ועומד כנגד הנאשם באופן מצטבר וכן להטיל עליו מאסר מותנה. לענין זה טען ב"כ המאשימה, כי העבירות בהן הורשע הנאשם הינן עבירות חמורות הפוגעות בחוסן החברתי והכלכלי של החברה ובתופעה שגואה בציבור ועל כן יש להחמיר בענישה.
ב"כ הנאשם עתר להשית על הנאשם פיקוח של שירות המבחן למשך שנה ולהסתפק במאסר על תנאי. לטענתו, הנאשם הודה וחסך זמן שיפוטי יקר, תוך ששהה במעצר בית כ- 3 חודשים. בדבריו, פירט הוא את נסיבות חייו של הנאשם, שהינו הבן הצעיר בין ארבעת אחיו לאם חד הורית, אשר עלו מברית המועצות ללא האב. האם גידלה ופירנסה את ילדיה לבד וכתוצאה מכך, נאלצה להישאר שעות נוספות בעבודתה, דבר שפגע בילדיה שנשארו לבד וללא השגחה. לדבריו, כתוצאה מבעיות על רקע כלכלי הסתבך הנאשם בעבירות פליליות.
הנאשם שיתף פעולה עם שירות המבחן ואף ביקש שיועבר למערכת טיפולית במסגרת השירות על מנת שיוכל לקבל טיפול, כדי לשפר את התנהגותו ואורח חייו, ועל כן, יש לראות בכך שהנאשם מעוניין לחיות חיים נורמליים ונורמטיביים ולהשתלב בחברה שלא כעבריין.
הנאשם החל לעבוד במקום עבודה מסודר, ומשתדל בכל כוחו לשומרה, שכן העבודה "מרפאת" אותו, עם זאת, הנאשם ממשיך להיות בקשר טיפולי עם שירות המבחן ומסכים להיות בתקופת מבחן למשך כשנה עפ"י המלצת שירות המבחן.
לטענת ב"כ הנאשם, העונש שעותר לו ב"כ המאשימה יגרום לנסיגתו של הנאשם ולפגיעה ממשית בשיקומו, דבר עומד בניגוד לאינטרס ציבורי ראשון במעלה, לשיקום העבריין.
הנאשם מצידו, הביע צער על מעשיו וכן את הסכמתו להיות נתון בפיקוח שירות המבחן ולעמוד בצו מבחן.
ד.
דיון
אין ספק כי עברו הפלילי של הנאשם אינו מחמיא, וזאת בין היתר נוכח העובדה כי כבר מגיל צעיר החל בהסתבכות פלילית, שכללה מגוון עבירות תקיפה, סחיטה באיומים, חבלה ונסיון גניבה מרכב, הסגת גבול, גניבה, איומים, התנהגות פרועה, התפרצות ועוד.
צודק גם ב"כ המאשימה בכך, שהעבירות הקשורות בכלי רכב- פריצה וגניבה מתוכם, הפכו למכת מדינה, שהיא למותר לציין, תופעה הגורמת לעגמת נפש רבה וחסרון כיס לצדדים המעורבים. על כן העבירות שעבר הנאשם מחייבות ענישה מחמירה, מה גם כי אין זו הפעם הראשונה בה נפגש הנאשם בנסיבות פליליות עם בית המשפט.
מאידך אין להתעלם מנסיבותיו האישיות הלא קלות של הנאשם, אשר גדל ללא ספק במצוקה אישית וכלכלית, וכן מהודאתו בפני וחסכון מזמן שיפוטי. גם העובדה שהנאשם נמצא מתמיד ומשתף פעולה במפגשים עם שירות המבחן, ואף ביטא נכונות להמשיך בקשר הטיפולי בשירות המבחן עומדת לזכותו, ואף היותו במעצר בית תזקף לזכותו.
יחד עם זאת, מעיון בגזר דינה של עמיתתי כב' השופטת בית אור בעניינו של הנאשם, בת.פ. 1174/02 ו-6160/02 הנ"ל מיום 27.5.02, עולים שני נתונים רלוונטיים לענייננו: האחד, כי הנאשם הורשע אמנם בעבירת התפרצות ודינו נגזר בין היתר למאסר על תנאי תוך שהעבירות נשוא תיקנו בוצעו בתוך תקופת התנאי ואולם, עיון מדוקדק בגזר הדין עצמו מעלה, כי עונש המאסר המותנה, אינו חל על העבירות נשוא תיקנו (לפי סעיף 413 ו' ו-ד' לחוק), אלא על עבירות לפי סעיפים 406 ו-192 לחוק. למותר לציין כי אין הדבר מפחית מחומרת העבירות לכשעצמן כמובן, אלא שלצורך הענישה הנשקלת כאן, לא ניתן להפעיל את התנאי כמבוקש.