1. הנאשם יליד 1983, הורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בכתב אישום מתוקן, בעבירות כדלקמן: החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיף 7 (א) (ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש) תשל"ג - 1973 (להלן: "הפקודה") והחזקת סם מסוכן לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיף 7 (א) (ג) סיפא לפקודה. מכתב האישום המתוקן עולה, כי בתאריך 13.3.07 החזיק הנאשם בסם מסוכן מסוג חשיש במשקל 481.3280 גרם נטו לצריכתו העצמית וכן החזיק בסם מסוכן מסוג קוקאין במשקל 5.6676 גרם נטו, מחולק ל - 7 יחידות, שלא לצריכתו העצמית. בין הצדדים סוכם, כי שירות המבחן יערוך תסקיר, שיבחן גם את שאלת ההרשעה, בעוד המאשימה תעתור כי בית המשפט ירשיע את הנאשם ויגזור עליו מאסר בפועל.
2. מתסקיר שירות המבחן עולה, כי הנאשם גדל במשפחה נורמטיבית, האב פנסיונר ממשטרת ישראל ועובד בתפקיד אחראי אחזקה במושב רישפון והאם גננת בגן ילדים. האם חלתה לאחרונה במחלה ממארת ועוברת טיפולים.
עוד נכתב בתסקיר, כי הנאשם סבל בנעוריו מלקויות למידה וקיבל טיפולים פסיכולוגיים שסייעו לו להתמודד עם קשיו. הוא השקיע מאמצים ניכרים וסיים 12 שנות לימוד, הכוללות תעודת בגרות מלאה. כחצי שנה לאחר שהתגייס ליחידת חי"ר קרבית מובחרת, נפגע בתאונת דרכים קשה בעמוד השדרה ובאגן. ממסמכים רפואיים שהציג עולה, כי היה מאושפז בבית חולים במשך 10 ימים והועבר לשיקום ב"בית לוינשטיין" במשך כשנה. הוא חזר ליחידה בתפקיד תומך לחימה, סיים שירות צבאי מלא ויצא לטיולים ממושכים בחו"ל, במהלכם נחשף לשימוש בסוגי סם שונים. הנאשם המשיך לצרוך סמים גם לאחר שחזר לישראל. לדבריו, הסמים היוו עבורו אמצעי זמין ומהיר, שאיפשר לו להתמודד עם קשייו הפיזיים והנפשיים. חרף השימוש בסמים, בחצי השנה האחרונה טרם מעצרו עבד הנאשם במסעדה. עובדה זו, לכשעצמה, חיזקה את אבחנת שירות המבחן, במסגרת תיק המעצר, כי הנאשם טרם פיתח תלות עמוקה בסם ולכן המליץ על פתרון טיפולי. לאחר שהיה עצור במשך כשבועיים, שוחרר הנאשם בתנאים מגבילים. מאז חודש מאי 2007 הנאשם מטופל פרטנית אצל מומחית להתמכרויות לסמים בגיל ההתבגרות והוא משתף פעולה בעקביות ורצינות. מזה שנה הוא מוסר בדיקות לגילוי שרידי סם שנמצאו תקינות. הנאשם טען בפני קצינת המבחן, כי צרך סמים על רקע חברתי, הודה בעבירות שעבר, ביטא הבנה לחומרתן, אך שלל כוונת סחר או רווח.
קצינת המבחן סברה, כי הטיפול בנאשם יעיל ונחוץ ויאפשר לו להתמודד באופן תקין עם קשיים בהמשך. היא מצאה, כי התאונה הוותה לגבי הנאשם אירוע טראומתי, שגרם לו תחושות חרדה, לירידה משמעותית ברמת תפקודו ובמצב רוחו, וזעזע את התייחסותו למסלול החיים שתכנן. מעורבות גורמי החוק, המעצר והשחרור בתנאים מגבילים חידדו לנאשם את המשמעויות הנובעות מהשימוש בסמים ומהווים לגביו גורם מציב גבולות המצמצם את רמת הסיכון להישנות התנהגות בעייתית. על רקע השתלבותו בהליך הטיפולי ראתה קצינת המבחן חשיבות ברתימת ההליך הפלילי כאמצעי למימוש ההליך השיקומי - טיפולי.
באשר לסוגיית ההרשעה והעונש - קצינת המבחן לא התעלמה מחומרת העבירות ועמדת התביעה ובכל זאת המליצה להימנע מהרשעה. בנימוקיה ציינה, שמדובר בבחור צעיר, המנהל הליך פלילי ראשון, אשר התגייס לעריכת שינוי משמעותי במצבו, המתבטא בקיום קשר טיפולי משמעותי ובבדיקות נקיות. לדעתה, הנאשם מבין היום את גבולות המותר והאסור והימנעות מהרשעתו תשלח לו מסר מעודד ומחזק להמשך השקעת מאמצים בתהליך הטיפולי ובביסוס עתידו. עוד המליצה להשית עליו עבודות שירות לתועלת הציבור בהיקף של 250 שעות ולהעמידו בפיקוחו למשך שנה. לחילופין, ובהנחה שבית המשפט יגזור עליו עונש הכולל רכיב מאסר, בקשה שהמאסר ירוצה בעבודות שירות, שכן מאסר מאחורי סורג ובריח עלול להביא לנסיגה במצבו הנפשי.
3. נוכח כמויות וסוגי הסמים שנתפסו בחזקת הנאשם, חלקם שלא לשימושו, בקשה המאשימה בטיעוניה לעונש כי בית המשפט ייחס משקל מזערי לנסיבותיו האישיות, יעדיף את שיקולי אינטרס הציבור וההרתעה, יותיר את ההרשעה על כנה ויגזור עליו עונש הכולל מאסר בפועל. הסניגור פתח את טיעוניו באמרו, כי הוא ער לכך שבקשתו להימנע מהרשעה הינה חריגה ונימק אותה בנסיבות האישיות, בתאונת הדרכים שהוותה, לטעמו, נקודת שבר בחיי הנאשם, בהטמעת הלקח, בהפסקת צריכת הסמים וההשתלבות בטיפול גמילה, שהוכתר עד עתה בהצלחה. הסניגור הוסיף וטען, שאינטרס הציבור והאינטרס האישי מתגבשים לאינטרס משותף, המתבטא בשיקום הנאשם. לחילופין עתר הסניגור להשתת עונש הרתעתי, צופה פני עתיד. הנאשם הוסיף על טיעוני הסניגור, כי תאונת הדרכים גרמה לו לבלבול בסדר החיים, כי הפיק את הלקחים ובקש לאפשר לו להשתלב בחברה ובלימודים אקדמיים. הצדדים תמכו טיעוניהם לעונש בפסיקה.
4. השימוש בסמכות אי הרשעה ייעשה במקרים נדירים וחריגים בלבד. המבחנים נקבעו בשורת פסקי דין, וההלכה בנידון היא מן המפורסמות. רק לשם הדגמה ראו: ר"ע 432/85
רומנו נ' מדינת ישראל תק - על 85(3)737, ע"פ 2083/96
כתב נ' מדינת ישראל פ"ד (3) 337, ע"פ 2669/00
מדינת ישראל נ' פלוני, פ"ד נד (3), עמ' 685 וע"פ 9262/03
פלוני נ' מדינת ישראל , פ"ד נח (4), 869.
ההלכה בסוגיית הימנעות מהרשעה נקבעה בעניינה של
תמר כתב מפי כב' השופטת דורנר. לדבריה, הימנעות מהרשעה אפשרית בהצטבר שני גורמים: ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים, על ההרשעה, מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי ענישה אחרים. כב' המשנה לנשיא ש. לוין, מנה את שיקולי שירות המבחן, בבואו להמליץ על עונש של עבודת שירות לתועלת הציבור, ללא הרשעה, אך גם הוא קבע, שקיימים שיקולים שבאינטרס הציבור, ששמים את הדגש על חומרת העבירה ונסיבותיה, גורם שגם שירות המבחן אינו מתעלם ממנו, ועל האפקט הציבורי של הרשעה. גם לדעתו, הכלל הוא שיש להרשיע נאשם שעבר עבירה, והגורס אחרת, שומה עליו לשכנע את בית המשפט, ששיקולי השיקום גוברים במקרה האינדיבידואלי, על השיקולים שבאינטרס הציבורי.
5. האם ניתן לוותר בנסיבות המקרה שבפנינו על ההרשעה, מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי ענישה אחרים? לאחר בחינת כל השיקולים הרלוונטיים וטיעוני הצדדים לעונש, אין מנוס מלהשיב על השאלה בשלילה.
כתב האישום כולל שתי עבירות. העבירה הראשונה מתייחסת להחזקת חצי ק"ג בקירוב של סם מסוכן מסוג חשיש, שנועד לצריכה עצמית. לו היתה זו העבירה היחידה, אזי ניתן היה לומר, בנסיבות התיק דנא, כי הימנעות מהרשעה ובחירה באפיק השיקומי הינה פתרון סביר ומידתי. שונה המצב באשר לעבירה השניה. מדובר בסם מסוכן מסוג קוקאין, במשקל המתקרב לששה גרם, מחולק ל-7 מנות, שהוחזק ע"י הנאשם שלא לצריכה עצמית. סוג הסם, הכמות ויעודו מלמדים, כי היה מיועד להפצה. לכן שקלול הנתונים אינו מאפשר להימנע מהרשעה, באופן ששיקולי ענישה אחרים, הכוללים את אינטרס הציבור ועקרון ההרתעה, לא יפגעו. מהתסקיר עולה גם, כי הנאשם נחשף והתנסה בשימוש בסמים מסוגים שונים במהלך טיולים ממושכים בחו"ל, כחלק מתת תרבות שהיתה מקובלת בקרב המטיילים ומתוך סקרנות. הוא הודה בפני קצינת המבחן, כי המשיך להשתמש בסמים בישראל על רקע חברתי וקבוצתי, ללא כוונת סחר או עשיית רווחים. על פי הנסיון המשפטי ונסיון החיים, צריכת סמים בנסיבות חברתיות משמעותה שאיש "מכבד" את רעהו וגורם בהכרח להרחבת מעגל המשתמשים.
נמצא לנו, שהנאשם, בדומה לבני נוער רבים אחרים, היוצאים לחו"ל ומתנסים בשימוש בסמים, ללא חשש מידם המכבידה של רשויות אכיפת החוק, חזר לארץ כאחד משגרירי תת תרבות הסמים. הנאשם "יבא" עמו לישראל את הנסיון השלילי שרכש בחו"ל. בדומה לציווי עקירת תת תרבות הסכין, שומה על בית המשפט לשלוח מסר מרתיע לאותם בני נוער, במטרה לשרש את תת תרבות הסמים. במיוחד אמורים הדברים לגבי שימוש בסם מסוכן מסוג קוקאין, במשקל הנקוב בכתב האישום המתוקן, ומקל וחומר כשהסם נועד גם לשימושם של אחרים. צעירים אלה חייבים לקחת אחריות על מעשיהם ולהטמיע את התוצאות הקשות הנובעות, הן לגביהם והן לחבריהם לשימוש המשותף בסמים. בכך בא לכלל ביטוי יסוד ההרתעה שבענישה, למען יראו וייראו.
6. השאלה השניה הנשאלת הינה, האם ההרשעה עלולה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם. הסניגור והנאשם ניסו לקשור בין התאונה הקשה שהנאשם עבר לצריכת הסמים, שמצדיקה, לדעתם, הימנעות מהרשעה. גם שירות המבחן מצא זיקה בינהם. לדעת שירות המבחן, הסם היווה עבור הנאשם אמצעי זמין ומהיר להתמודדות עם קשיים פיזיים ונפשיים, הקשורים לתאונת הדרכים, שהביאה לזעזוע בתפיסתו באשר למסלול החיים אותו תכנן.
אינני סבור כך, שכן לא השתכנעתי שתאונת הדרכים השפיעה על העבירות שנעברו. הא ראיה שהנאשם חזר לצבא וסיים את שירותו בהצלחה. בתקופה זו, כך משתמע מהטיעונים, לא צרך סמים. השימוש בסמים החל רק בחו"ל ולסוגייה זו כבר התייחסתי לעיל. יתרה מזאת, התאונה התרחשה לפני כ-6 שנים. לכן, לדעתי, אין בינה לבין סוגיית השיקום ולא כלום.
לא מצאתי בתסקיר ובטיעוני הסניגור לעונש בסיס מוצק להנחה או לחשש, כי הליך השיקום, שהנאשם נמצא בעיצומו, עלול להיפסק. גם אינני מוצא, שלנאשם יגרם נזק, העולה על זה הנגרם בד"כ למורשעים בדין, כתוצאה מסתברת מההרשעה. אני משוכנע, כי הנאשם ימשיך בהליך הטיפולי, שכן ברי לי שהפיק את הלקחים מהנזק שהשימוש בסם גרם לו, מההליך הפלילי המתנהל נגדו, ממעצרו מאחורי סורג ובריח ומההגבלות שהושתו עליו לאחר ששוחרר. יתרה מזאת, אני מתקשה להאמין שאביו, שהתייצב בבית המשפט והעיד לטובתו, יניח לו ולא יקפיד עימו מכאן ולעתיד בקלה כבחמורה. הסניגור, הנאשם ואביו ציינו את רצון הנאשם להמשיך ללמוד. סבורני, שעתידו המקצועי של הנאשם, בשלב בו אנו מצויים כיום, אינו ברור. הנאשם כבן 25 טרם החל ללמוד לימודים אקדמיים ועובד במסעדה זה חצי שנה. בפני בית המשפט לא הובא מידע מה עשה עד עתה במטרה לממש את תכניותיו ללמוד ומה מסלול הלימודים בו יבחר, אם בכלל. מהרושם שהנאשם הותיר בי, עולה שגם מבחינתו הנושא לא בהיר. לכן ההרשעה אינה חוסמת את דרכו בחיים ואינה מעכבת בעדו לטפח את הפוטנציאל הטמון בו.
7. מכל הנימוקים הנטענים לעיל אני דוחה את המלצת שירות המבחן, שראה רק את שיקום הנאשם לנגד עיניו והתעלם מאינטרס הציבור ושיקולי התגמול וההרתעה, ומותיר את ההרשעה בדין על כנה.
באשר לעונש - ראוי היה לגזור על הנאשם לכל הפחות עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות. אינני בוחר בעונש זה, כי לא רציתי להכתים אותו בסטיגמה של מי שנדון למאסר בפועל.
שקלתי גם את השיקולים לקולא, המתבטאים בנסיבות אישיות, לרבות תאונת הדרכים שעבר, השירות בצבא, העדר עבר פלילי, הודאה שחסכה זמן שיפוטי, קיום אורח חיים נורמטיבי עד השלב בו החל להשתמש בסמים, נטילת האחריות וההתגייסות להליך שיקום.
8. אני גוזר על הנאשם את העונשים כדלקמן:
א. 12 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שתוך 3 שנים מהיום לא יעבור עבירות סמים המסווגות כפשע.