כנגד הנאשמים - חברה ומנהלה, הוגש כתב אישום המייחס להם מספר עבירות על פי חוק מס ערך מוסף התשל"ו - 1975 (להלן: "חוק מע"מ").
הנאשמת 1 היתה במועדים הרלוונטיים לכתב האישום - חברה לעבודות חשמל והיא נרשמה לצרכי מס ערך מוסף כעוסק מורשה מס' 512506940.
נאשם מס' 2 היה מנהלה הפעיל של הנאשמת 1.
הנאשמים הורשעו ביום 28.9.05, על פי הודאתם, בהגשת 2 דו"חות תקופתיים לשלטונות מע"מ בשנת 2002, הכוללים ידיעות בלתי נכונות ללא הסבר סביר - עבירות לפי סעיף 117 (א)(3) לחוק מע"מ בקשר עם סעיפים 67, 69 ו-88 לחוק הנ"ל וביחד עם תקנות 20 ו-23 לתקנות מס ערך מוסף, התשל"ו - 1976.
הנאשמים גם הודו והורשעו באי הגשה של 3 דו"חות תקופתיים במועד שיש להגישם, לתקופה מחודש פברואר ועד חודש יוני בשנת 2002 - עבירות לפי סעיף 117(א)(6) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו - 1975, בקשר עם סעיפים 67(א) +69 + 88(א) לחוק הנ"ל וביחד עם סעיפים 20 ,23 לתקנות מס ערך מוסף, התשל"ו - 1975.
נאשם מס' 2 הודה והורשע גם בעבירה על פי סעיף 119 לחוק מס ערך מוסף התשל"ו - 1975.
בטיעוניה לעונש, עתרה ב"כ המאשימה להטיל על נאשמת 1, אשר חדלה לפעול, קנס כספי ובהדגישה את חומרת העבירות והעובדה כי המחדלים לא הוסרו, עתרה ב"כ המאשימה להטיל על נאשם מס' 2מאסר בפועל לתקופה מרתיעה, מאסר על תנאי מרתיע וקנס כספי. כמו כן, ציינה ב"כ המאשימה כי לנאשם הרשעה קודמת בגין עבירות מס (העתק הוגש וסומן
נ/1).
אל מול זאת, בטיעוניו לעונש עתר ב"כ הנאשמים להקל עם הנאשמים.
הסניגור גם העלה הטענה כי לנאשמים עומדת "הגנה מן הצדק", זאת נוכח הרשעתו הקודמת וגזר הדין שניתן בעניינו של הנאשם בשנת 2003. בעניין זה, טען הסניגור המלומד, כי עצם העובדה כי כתב האישום שלפני הוגש רק בשנת 2005, חרף היותו מתייחס לעבירות מס מן השנים 2000 - 2002 לוקה בהתנהגות פסולה מצד המאשימה הפוגעת בזכות הנאשם, אשר היה מבקש לאחד הדיון בתיק הקודם עם התיק שלפני, אילו זה האחרון היה מוגש בסמוך לביצוע העבירות המפורטות בו.
מן הטעם הנ"ל, סבור הסניגור כי לנאשמים עומדת הגנה מן הצדק המצדיקה ביטול או מחיקה של כתב האישום. לחילופין, לטענת הסניגור, הטעם הנ"ל מהווה שיקול לקולא לעניין מתן גזר הדין.
כמו כן, הסנגור שם דגש על המצב הכלכלי הקשה אליו נקלעו הנאשמים, במיוחד נאשם מס' 2, בציינו כי לנאשם חובות רבים, הוא ורעייתו נמצאים בהליכי פש"ר תחת צו כינוס נכסים. כמו כן, לגרסת הסניגור, מצבה הרפואי של אשת הנאשם 2 קשה ביותר, דבר המצריך את עזרתו ונוכחותו של הנאשם 2. בתמיכה הוגשו מסמכים מטעם ההגנה
(ה1 - ה4).
ב"כ הנאשמים גם חזר על טענתו ולפיה, המחדלים לא הוסרו, נוכח המצב המשפטי אליו נקלע הנאשם 2 היינו היותו תחת צו כינוס נכסים בהליכי פש"ר ולטענת ב"כ הנאשמים, מקום והנאשם 2 נמצא בהליכי פש"ר הוא מנוע מסילוק חובותיו למאשימה.
מן הנימוקים שפורטו ומן הנימוק כי המדובר בעבירת עוון ולא פשע, מבקש הסנגור לא למצות את הדין עם הנאשם 2 ולהתחשב במצבו ולהסתפק במאסר על תנאי וקנס כספי.
בעניינו, הנסיבות אשר תוארו לעיל בדבר מצבו הרפואי והכלכלי של הנאשם 2 אינן מצדיקות הימנעות מהגשת ותשלום הדו"חות. כמו כן אציין כי לא מצאתי ממש בנימוקי הסנגור לאי הסרת המחדלים על ידי הנאשמים ובהחלטה מנומקת מיום 23.10.06 דחיתי את בקשת הנאשם לעיכוב ההליך הפלילי כנגדו, על אף שהוא מצוי בהליכי פש"ר והנימוקים המפורטים שם יפים ונכונים גם בנקודה זו.
בענייננו, הנאשמים הגישו 2 דו"חות מע"מ כוזבים ואף נמנעו מהגשת 3 דו"חות תקופתיים למע"מ במועד ובכך גזלו כספי ציבור. אין חולק כי העבירות שעברו הנאשמים חמורות ביותר. בתי המשפט, בפסיקה עקבית הדגישו לא פעם את החומרה הרבה בעבירות בדיני המיסים וציינו כי אין להקל בעברייני מס המשולים כמי ששלחו ידם לקופה הציבורית והמגמה איפוא, להחמיר בענישה עם עברייני מס (ר' דברי כב' השופט ד'. לוין בע"פ 522/82
סעיד בן מוחמד עאזם ואח' נ' מדינת ישראל,
פ"ד לו (4) 411; ר' גם דברי כב' הנשיא ברק בע"פ 624/80
חברת וייס ארנסט בע"מ נ' מדינת ישראל
, פד' לה(3) 218; רע"פ 4844/00
ברקאי נ' מדינת ישראל
פ"ד נו(2), 37).
הנני גם רואה בחומרה רבה, את העובדה כי מדובר בהרשעה שנייה של הנאשם 2 אשר בעבר הורשע בעבירות זהות
(נ/1).
בעניין אחרון זה אציין, כי אינני מקבל את טענת ההגנה מן הצדק שהעלה הסניגור המלומד בטיעוניו לעונש.
כידוע, הגנה מן הצדק תחול במשורה ובנסיבות חריגות ובעלות עוצמות ומשקל מיוחד ולא שוכנעתי כי במקרה שלפני מתקיימות נסיבות המצדיקות כי הגנה זו תעמוד לנאשמים. אמנם שיהוי ניכר בהגשת כתב אישום, אף שלא חלפה תקופת ההתיישנות הסטטוטורית עלול להצמיח טענת הגנה מן הצדק, אולם אינני סבור, כי בענייננו, הגשת כתב האישום בשנת 2005, כשהוא מתייחס לעבירות משנת 2002 עומד בסתירה עמוקה לחובת הצדק וההגינות המתחייבת מניהול הליך פלילי תקין, זאת בין היתר משלא הוכח בפני, כי במועד מתן הכרעת הדין, כמו גם גזר הדין, בבשנת 2003 היתה כוונת הנאשם לצרף את כתב האישום שלפני, אם היה תלוי ועומד כנגדו, להליך אשר התנהל כנגדו בת.פ 3679/01.
נהפוך הוא, בענייננו, העובדה כי הנאשם המשיך ונהג במעשיו הפסולים גם לאחר שכבר התנהל כנגדו הליך פלילי בגין עבירות זהות תומכת דווקא במסקנה האחת והיחידה והיא: כי הנאשם אינו לומד את המסר וממשיך במעשיו הפסולים ובכל הכבוד, לא שוכנעתי ואף לא מצאתי כי הסברים שנתן הנאשם לעניין מצבו הכלכלי כמו גם מצבה הרפואי הקשה של אשתו, כדי לרפא את המחדלים או המעשים הפסולים בגינם הוגש כתב האישום.