פ
בית המשפט המחוזי באר שבע
|
1005-02
02/10/2005
|
בפני השופט:
1. י.טימור סגן נשיא - אב"ד
2. ח. סלוטקי
3. ו. מרוז
|
| - נגד - |
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד מרקו ברקוביץ
|
הנתבע:
מטטוב אברהם
עו"ד אייל רחמים
|
| גזר דין |
- ביום 23.2.04 ניתנה הכרעת הדין בה הורשע הנאשם בביצוע עבירת רצח לפי סע' 300(א)(2) לחוק העונשין תשל"ז 1977 וכן בביצוע עבירה של אחזקת סכין למטרה שאינה כשרה לפי סע' 186 (א) לחוק (להלן ייקרא "החוק").
עם מתן הכרעת הדין ביקש הסניגור ארכה ע"מ להביא חוו"ד מטעמו, כדי לטעון לעונש מופחת מכוח סע' 300 א לחוק.
משלב זה החלה סידרה של דחיות עפ"י בקשת הסניגור, בשל קשייו באיתור מסמכים ונתונים ותקלות מתקלות שונות.
רק ביום 4.1.05 הוגשה חוו"ד רפואית/פסיכיאטרית מטעם הנאשם, אז ביקשה המאשימה דחיה ע"מ לשקול הגשת חוו"ד נגדית. משלב זה נדחה הדיון מספר פעמים לבקשת המאשימה תוך שהצדדים אף מקיימים ביניהם מו"מ להסדר.
סופו של דבר, כפה ביה"מ על הצדדים להביא ראיותיהם לענין זה ביום 20.6.05, אז נחקר המומחה מטעם הנאשם - ד"ר יצחק בן ציון. בתום הדיון הורה ביה"מ על הגשת סיכומי הצדדים בכתב.
המאשימה נמנעה מלהציג חוו"ד מטעמה לענין העונש המופחת, והיא הסתפקה בחוות דעת שהוגשו לענין האחריות הפלילית.
הסניגור נתן הסכמתו להמשך מעצר הנאשם עד למתן החלטת ביה"מ.
- הסעיף הרלבנטי לענינינו הינו סע' 300 א (א) שלשונו כדלקמן:
"300א. על אף האמור בסעיף 300, ניתן להטיל עונש קל מהקבוע בו, אם נעברה העבירה באחד מאלה:
(א) במצב שבו, בשל הפרעה נפשית חמורה או בשל ליקוי בכושרו השכלי, הוגבלה יכולתו של הנאשם במידה ניכרת, אך לא עד כדי חוסר יכולת של ממש כאמור בסעיף 34ח-
(1) להבין את אשר הוא עושה או את הפסול שבמעשהו; או
(2) להימנע מעשיית המעשה."
הלכה פסוקה היא ש-"הסמכות להקל בעונשו של נאשם שהורשע ברצח, לפי סע' 300 א(א) מותנית בקיומם של שני תנאים מצטברים:
הראשון מתמקד
במקורו של הפגם הנפשי, ונדרש שמקור הפגם יהא הפרעה נפשית חמורה או 'ליקוי בכושרו השכלי' של הנאשם.
התנאי השני מתמקד בביטויי ההפרעה הנפשית או הליקוי השכלי בהלך נפשו של הנאשם...
לפי התנאי השני על ההפרעה הנפשית או הליקוי להתבטא במישור
השכלי, היינו בהגבלת יכולת הנאשם להבין את אשר הוא עושה (מבחינה פיזית) או את הפסול שבמעשהו (מבחינה מוסרית) (סע' 300א(א)(1)), או שעליהם להתבטא במישור הרצוני, היינו בהגבלת יכולתו הנפשית של הנאשם לבחור בהתנהגות אחרת".
(ראה ע"פ 3243/95 דניאל צאלח נ. מ"י פד"י נב(1) 769 בעמ' 788-789).
עוד נאמר שם, שההבדל בין מידת הפגיעה הנפשית הנדרשת לענין סע' 300א(א) לעומת סע' 34(ח)ו-(ט) לחוק, הפוטרים הנאשם מאחריות פלילית, מתמקדת במידת הפגיעה בהלך הנפשי. בעוד שעפ"י סע' 34(ח) ו-(ט) עושה המעשה אינו נושא באחריות פלילית כלל, הואיל והיה "חסר יכולת של ממש" להבין את אשר הוא עושה, הרי שעפ"י
סע' 300א(א)(1) די שהפגיעה תהא במידה ניכרת.