1. הנאשם, דוד סויסה, הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן בעבירות של מעשה סדום - לפי סעיף 347(ב) בצירוף נסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977; התפרצות בכוונה לבצע פשע - לפי סעיף 406(ב) לחוק; גניבה- לפי סעיף 383(א)(1) ו-384 לחוק; והונאה בכרטיס חיוב בנסיבות מחמירות - לפי סעיף 17 סיפא לחוק הונאה בכרטיסי חיוב התשמ"ו- 1986.
2.
ואלה המעשים: ביום 22.11.07 לפנות בוקר פרץ הנאשם לדירתה של "ע" (להלן - המתלוננת), ילידת 1979. לאחר שאסף מספר חפצים, ובהם ארנקים המכילים שטרות כסף, כרטיסי אשראי, מכשיר "דיסקמן", פלאפון, נגן 4MP ומצלמה, נכנס לחדר השינה, שם ישנה המתלוננת. הנאשם אמר למתלוננת שתהיה בשקט, סובבה על בטנה, סתם את פיה, הפשיל את תחתוניה והחדיר את איבר מינו לפי הטבעת שלה. מיד לאחר מכן נמלט מהמקום והחפצים בידו. כשעה לאחר מכן ניסה הנאשם למשוך כסף מכספומט באמצעות כרטיס החיוב שגנב.
3. הנאשם בן 25, רווק, מובטל. טרם מעצרו התגורר בבית אימו בירושלים. לנאשם גיליון הרשעות קודמות ארוך הכולל עבירות סמים, עבירות רכוש ועבירות אלימות, בגינן ריצה מספר תקופות מאסר. זמן קצר לפני ביצוע העבירה, שוחרר מריצוי תקופת מאסר ממושכת.
4.
מתסקיר שירות המבחן עולה כי הנאשם סובל מבעיית התמכרות לסמים ובעברו מעורבות בפלילים בתחום עבירות רכוש, סמים ואלימות שגררו שורה של הרשעות.
הנאשם גדל במציאות אישית ומשפחתית קשה, בה היה חשוף לעזובה רגשית ופיסית. הוריו התגרשו בהיות הנאשם בן שלוש שנים, אביו מנהל אורח חיים התמכרותי לסמים. האב נהג באופן אלים במשפחתו והאם ביטאה משך שנים חוסר אונים לצד דאגה ורצון לסייע לנאשם.
שירות המבחן התרשם כי הנאשם מטשטש קשייו, משליכם על אחרים ומבטא תחושת קורבנות, ועם זאת שלל אפשרות להתנהגות מינית בעייתית או צורך לטיפול בתחום זה. התרשמות שירות המבחן היא כי קיימים עיוותי חשיבה, צמצום והכחשה והיעדר אמפטיה לאחרים בסביבתו הטעונים טיפול, אולם לא בא בהמלצה קונקרטית בעניין הנאשם.
5. לבית המשפט הוגש
תסקיר נפגעת עבירה. המתלוננת הינה סטודנטית המתמודדת מגיל צעיר עם מחלה קשה. עקב המקרה הפסיקה את לימודיה והיא סובלת מתסמינים אופייניים לטראומה מינית. המתלוננת סובלת מקשיי שינה, פחדים, קושי לתת אמון באחרים וראיה פסימית של העתיד. המתלוננת תזדקק לטיפולים על-מנת להתמודד עם הטראומה שעברה.
המלצת עורכי התסקיר היא להשית על הנאשם פיצוי כספי לנפגעת, גם כאמצעי מימון לטיפול לו תזקק.
6.
ב"כ המאשימה טענה, כי מעשה הסדום הינה עבירה חמורה מאד, וביחד עם העבירות הנוספות ועברו של הנאשם, עולה תמונה של מסוכנות ממשית לציבור.
לאור נסיבותיו האישיות של הנאשם והיותו חסר כוחות ורצון לשינוי עתידי, ישנו קושי למצוא נסיבות שיאפשרו להקל עם הנאשם. לפיכך ביקשה לגזור על הנאשם עונש הקרוב לעונש המקסימלי שבחוק.
7.
ב"כ הנאשם טען לנסיבות מקלות: הנאשם הודה באופן מיידי, הן במשטרה והן בבית המשפט. להודאתו משנה חשיבות, שכן הקרבן לא ידעה מי הוא ולא היתה יודעת לזהותו. זאת ועוד, הודאתו חסכה זמן שיפוטי יקר, וחסכה מהמתלוננת את הצורך להעיד בבית המשפט, על כל הקשיים הנפשיים והסבל הכרוכים בכך. בנוסף, הנאשם לא תיכנן מראש לבצע עבירת מין ואין לו עבר של עבירות מין. ביצוע העבירה עצמו היה ללא אלימות נוספת, כפי שקורה פעמים רבות במקרים דומים.
נסיבות נוספות שיש לשקלן לקולא, לדעת ב"כ הנאשם, הן התאוששותה היחסית של הקרבן (לפי התסקיר כאמור), והיות הנאשם בעל עבר פסיכיאטרי ורקע משפחתי קשה, כמי שגדל בעזובה נפשית וכלכלית, והפך למעשה למעין קרבן של החברה.
8. מסכת העבירות שביצע הנאשם מלמדת על מסוכנות מן הדרגה הגבוהה ביותר. הנאשם פרץ לבית, גנב וחמס, ניצל את מצבה של המתלוננת וביצע בה מעשה סדום חמור. הנאשם תקף את המתלוננת במיטתה, בביתה, התחום המוגן ביותר של המתלוננת. נקל לשער את רגעי הפחד והאימה שחוותה המתלוננת בשל מעשי הנאשם ואת הצלקות שנותרו בנפשה לאורך ימים.
9. ב"כ הצדדים הציגו לפנינו פסיקה בה נגזרו על מבצעי עבירות מין ורכוש עונשים שונים, מהם עונשים חמורים של שנות מאסר רבות ומהם של שנות מאסר מעטות.
מגוון הענישה הינו רחב וכל מקרה ומקרה ונסיבותיו המיוחדות.
העבירות אותן עבר הנאשם הינן עבירות מהמדרג החמור של עבירות המין. לא אחת עמדו בתי המשפט, על הצורך להחמיר בעונשם של עברייני מין, הפוגעים פגיעה צורבת וקשה בגופן ובנפשן של קורבנותיהם. המסר הברור והחד משמעי, העובר כחוט השני בפסיקת בתי המשפט, הגנה על זכויותיהן של קורבנות עבירות המין לכבוד, לשלמות הגוף ולאוטונומיה של הרצון, ומגמת ההחמרה בעונשיהם של הפוגעים בהן - עדיין נדרש לתזכורות חוזרות ונשנות (ראו את דברי כב' השופט א.א. לוי בע"פ 4187/04
יורי גשטנקה נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 6730/05
פלוני נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(1) 1856, 1860).
על שיקולי הענישה השונים עמד בית המשפט העליון בע"פ 3031/98,
מדינת ישראל נ' דן שבתאי, דינים עליון נ"ה 791:
"לענישה מטרות מגוונות. מהן תועלתיות - הרתעה כללית ואישית, מניעה, שיקום וחינוך; ומהן מטרות שעניינן הגשמת צדק ללא שאיפות תכליתיות-מעשיות - גמול והוקעה. התגמול כמטרת ענישה, מיועד לשקף את היחס הראוי בין חומרת העבירה לבין חומרת העונש, ואת הוקעתה של החברה את מעשה העבירה וסלידתה ממנו... בקביעת העונש של בית-המשפט לתת למטרות הענישה השונות משקל ראוי, ההולם את נסיבות המקרה".
אכן, בפסיקה ישנה מגמה משמעותית להדגשת גורמי הגמול וההרתעה, וניכרת החמרה בעונשם של עברייני מין. בדומה נלקח בחשבון הנזק המתמשך לקורבן למשך כל חייו.