העבירות בהן הורשע הנאשם
1. הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות בשתי עבירות של רצח, עבירות לפי סעיף
300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן:
"חוק העונשין"), בעבירה של הצתה, עבירה לפי סעיף 448 רישא לחוק העונשין ובעבירה של אונס, עבירה לפי סעיף 345(ב)(1) לחוק העונשין.
כעולה מהכרעת הדין, בלילה שבין 1.5.06 ל- 2.5.06, רצח הנאשם את המנוח דוד בן חמו ז"ל במספר מכות של גרזן, בעטיין רוצצה גולגולתו ולאחר מכן הצית את גופת המנוח ואת דירתו. למחרת היום, רצח הנאשם את הילדה ל' לאחר שאנס אותה לפני כן בברוטאליות. הנאשם חנק את הילדה באמצעות שרוכים שהידק סביב צווארה והחדיר גרב עמוק לתוך גרונה, על מנת להשתיקה.
הראיות לעונש
2. בא-כוח המאשימה, עו"ד אושרת שוהם, הגישה לנו מכתב נוגע ללב של אחותו של המנוח דוד בן חמו ז"ל, שבו נאמר, בין היתר, כדלקמן:
"ואנו גם יודעים ששום עונש לא יוכל להחזיר את דוד ז"ל לחיים ואנו שנותרנו כאן, נאלץ להמשיך ולהתמודד עם הכאב, הצער, היגון והזיכרון לעד. אך נוכל להתנחם ואולי במעטי מעט [כך במקור]
בעובדה שרוצח אכזרי זה, יקבל את העונש המרבי אשר ניתן לתת על מעשה נפשע שכזה. ידיעה זאת אולי תאפשר לנו במידה מסוימת לחזור לחיינו בידיעה שרוצח זה לא יוכל לשוב ולבצע מעשה מזעזע שכזה ולא יגרום לעוד משפחות לכאוב ולסבול כמונו ולא יוכל ליהנות מחיי החופש שמהם יכל ליהנות דוד ז"ל אם לא היה נרצח על ידו".
הטיעונים לעונש
3. באת-כוח המאשימה ביקשה להטיל על הנאשם בגין כל אחת מעבירות הרצח, עונש מאסר עולם וכן עונשי מאסר בגין שתי העבירות הנוספות, וביקשה כי כל העונשים יוטלו במצטבר. לטענתה, הנאשם גדע שני עולמות, פצע שתי משפחות שנותרו בכאבם עם חלל שנפער בחייהם ואשר ימשך שנים ארוכות.
בנוסף, שני מעשי הרצח והאונס נעשו באכזריות רבה והם מצדיקים כאמור הטלת עונשים במצטבר.
בא-כוח הנאשם, עו"ד מוסטפא יחיא, ביקש שלא לקבוע כי העונשים יוטלו על הנאשם במצטבר וכי בנסיבות מקרה זה יש, לדעתו, לקבוע כי העונשים ירוצו בחופף. לשיטתו, באופן מעשי אין הבדל בין עונש שיוטל על הנאשם במצטבר לבין עונש שיוטל על הנאשם בחופף. עוד טען בא-כוח הנאשם, כי מאחר שמדובר בעבירות של רצח, הרי עבירות אלה "בולעות" בקרבן את העבירות הקלות יותר. כמו כן, העבירות בהן הורשע הנאשם הינן מסכת עובדתית אחת ואף דבר זה מצדיק הטלת עונש אחד של מאסר עולם.
הנאשם נשוי ואב לשישה ילדים קטנים. הבכור הינו בן 16 שנה והפעוט בן שנתיים.
הנאשם לא ביקש להוסיף דברים על מה שטען סנגורו.
הטלת עונש חופף או עונש מצטבר
4. סעיף 186 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, מורנו, כי לא ניתן לענוש יותר מפעם אחת בשל אותו מעשה. הביטוי
"אותו מעשה" נדון לא אחת בפסיקה וההלכה היא כי אין מדובר אך במעשה פיזי של ביצוע העבירה אלא ב
"מושג נורמטיבי", הנבחן
"על פי מכלול נסיבות או שיקולים הסובבים את האירוע" (ע"פ 9804/02
שר נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(4) 461, 467-470
(2004)). בהלכה הפסוקה נקבעו מספר מבחני משנה:
המבחן הראשון הינו מבחן צורני-עובדתי. דהיינו, האם ניתן להפריד את המעשים ולראותם כמעשי עבירות העומדים כל אחד בפני עצמו למרות שבוצעו ברצף (ע"פ 104/89
דרורי נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(1) 843, 849-850 (1990)).
המבחן השני הוא מבחן מהותי-מוסרי, הבוחן את האינטרס של קורבן העבירה, את חשיבות הערך הנפגע, את ריבוי הנפגעים ושיקולים מוסריים וערכיים (ע"פ 6141/01
גבארין נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(1) 653, 660-661 (2004)). בע"פ 1742/91
פופר נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(5) 289 (1997), נאמר על ידי השופטת ד' דורנר בעמוד 303 כדלקמן:
"כאשר מדובר במעשי אלימות קיים לכל אחד מן הנפגעים אינטרס עצמאי לשלמות גופו. הפגיעה בשלמות גופו של אחד אינה מהווה פגיעה בשלמות גופו של אחר. גם אם מבחינה 'טכנית' מדובר ברצף אחד של מעשים שגרם לקורבנות מספר, יש להתייחס לכך כאל מעשי פגיעה נפרדים.
מסקנה זאת היא הכרחית גם מנקודת מבט מוסרית, המכירה בקדושת חייו של אדם כערך יסוד. ערך חיי האדם וסלידתנו העמוקה ממעשים הפוגעים בו חייבים למצוא ביטוי מפורש ונפרד גם במסגרת גזירת העונש, הן לעניין מספר העונשים שיש לגזור על הנאשם והן לעניין הצטברותם. אף כי מעשה רצח של אדם בודד הוא כשלעצמו מעשה נפשע וחמור מאין כמותו, גזירה של אותו עונש על מי שרצח אדם אחד ועל מי שרצח רבים עלולה להתפרש כהחלשה של משמעות ערך חיי האדם, ואף עלולה לפגוע במידת ההרתעה. שכן, מה יעצור רוצח מלהרבות את קורבנותיו אם בגין הקורבנות הנוספים הוא לא יהיה צפוי לכל תוספת עונש?".
השופט מישאל חשין תרם גם הוא את חלקו לסוגיה, באומרו:
"אדם - כל אדם - הוא עולם לעצמו. אדם - כל אדם - הוא אחד, יחיד ומיוחד. ואין אדם כאדם. מי שהיה לא עוד יהיה ומי שהלך לא ישוב. וכבר לימדנו הרמב"ם על ייחודו של האדם (רמב"ם, שופטים, סנהדרין, יב, ג: