הנאשם הורשע על פי הודאתו, בכתב אישום מתוקן, אשר ייחס לו את העבירות הבאות: קבלת רכב או חלקי רכב גונבים, מסחר ברכב או חלק גנוב, הפרעה לחייל וניסיון לפגיעה בחייל.
על פי העובדות בהן הודה הנאשם, הנאשם, שעבד כנהג מונית, קיבל לידיו מכנופיית גנבי רכב, חלקי רכב גנובים, על מנת שימכור אותם בחזרה לאדם ממנו נגנבו. הנאשם שוחח טלפונית עם אותו אדם ותיאם עמו את מקום המפגש. הנאשם הגיע למקום המפגש ביחד עם אדם אחר בשם מחמד אלתעמרי כשבחזקתם חלקי הרכב. כשהגיעו למקום הורו להם שוטרים לעצור, אולם השניים ברחו מהמקום, תוך נסיעה פרועה ברכב לאחרו וקדימה ותוך שהם מנסים לפגוע בשוטרים בכוונה להכשילם בעת מילוי תפקידם. לאחר מכן ברחו השניים רגלית מהמקום ונתפסו לאחר מרדף.
ראיות לעונש וטיעוני הצדדים
התובע הפנה את בית המשפט לעברו הפלילי של הנאשם, הכולל ארבע הרשעות קודמות. מסתבר כי הנאשם נדון לראשונה בפני בית המשפט לנוער בבאר שבע, בשנת 1998, בהיותו בן 14 שנים בלבד, בגין עבירת רכוש. הוא חזר לסורו שנה לאחר מכן ונדון שם שוב בגין עבירות רכוש ועבירת תקיפה. בשנת 2000 ביצע עבירה של שוד מזוין ונדון בגינה בבית המשפט הצבאי באדוריים לעונש של 6 שנות מאסר בפועל ו-4 שנות מאסר על תנאי. אין מחלוקת כי הנאשם סיים את ריצוי המאסר במהלך חודש אפריל 2004 ולפיכך התנאי אינו בר הפעלה כיום. בנוסף, הורשע הנאשם בחודש אפריל 2007, בעבירה שעניינה כניסה לישראל שלא כדין.
התובע עתר לעונש מאסר בפועל שלא יפחת מ-5 שנים. לטענתו, העבירות בהן הורשע הנאשם, שכללו גם מעשים כנגד רכוש וגם ניסיון לפגיעה בגוף, מלמדות על כך שהנאשם אינו בוחל באמצעים על מנת להשיג את מטרותיו העברייניות, אף לא בסיכון אנשי כוחות הביטחון. התובע טען, כי הנאשם הוא עבריין חסר תקנה ועל כך ניתן ללמוד מהרשעותיו החמורות הקודמות ומהעובדה שבגילו הצעיר כבר ריצה תקופות מאסר ממושכות אשר לא הרתיעו אותו מלחזור לסורו. אשר על כן, טען, כי "מדובר בשור מועד שדומה כי אבדה כל תקווה שיחזור אי פעם לדרך הישר" ולכן ביקש להרחיקו לתקופה ממושכת מהחברה ובכך אולי להקטין את הסיכון הנובע ממנו. התובע הפנה לפסיקה בה הודגשה החומרה של עבירות הימלטות מפני שוטרים. כן הפנה ל
ע"פ (ירושלים
(
214/09, שם נגזרו 4 שנות מאסר בנוסף על הפעלת תנאי קודם, על נאשם שהורשע בעבירות של גניבת רכב תוך ביצוע עבירה של כניסה לישראל שלא כדין. זאת לאור עבר מכביד אשר כלל לא פחות מ-23 הרשעות קודמות בעבירות דומות. כן הפנה לאסופת החלטות של ביהמ"ש הצבאי לערעורים (12 החלטות, כולן מהשנים 2000-2002, אשר בהם נדונו מי שהורשעו בעבירות שעניינן מסחר בכלי רכב גנובים לעונשי מאסר ארוכים של מספר שנים).
הסנגור הגיש כראיה את תעודת הלידה של ביתו של הנאשם, אשר נולדה במהלך מעצרו של הנאשם בגין תיק זה.
הסנגור טען, כי הנאשם לא התכוון לסכן איש ואף מכתב האישום לא עולה בבירור עד כמה פעולותיו אכן סיכנו את השוטרים. עוד טען, כי הפסיקה שהגיש התובע אינה רלוונטית לענייננו, הן משום שחלקה עוסקת בעבירות חמורות בהרבה מאלו בהן הורשע הנאשם והן מן הטעם שקיימת פסיקה עדכנית המצביעה על רמת ענישה שונה לחלוטין. לראיה הפנה ל
עד"י 2080/10, שם דובר באדם שהורשע בעבירות של גניבת רכב והפרעה לשוטר במילוי תפקידו תוך נהיגה פרועה. בעברו של אותו הנאשם היו לא פחות מ-6 הרשעות קודמות בעבירות דומות. באותו עניין הוצג בפני הערכאה הראשונה הסדר טיעון בו התבקש עונש של 9 חודשי מאסר, לצד עונש מותנה וקנס כספי. ביהמ"ש שם לא קיבל את ההסדר וגזר על הנאשם 20 חודשי מאסר לריצוי בפועל. בפני ביהמ"ש הצבאי לערעורים הגיעו הצדדים להסכמה חדשה לפיה יושתו על הנאשם 13 חודשי מאסר לריצוי בפועל ובהמ"ש כיבד הסכמה זו.
עוד הפנה הסנגור ל
תיק יהודה 2030/10 שם נגזרו על שותפו של הנאשם דלעיל 14 חודשי מאסר לריצוי בפועל.
לטעמו של הסנגור, ענייננו חמור פחות מעניינם של הנאשמים הנ"ל, משום שהסיכון שנגרם ממעשיהם של הנאשמים שם היה גדול יותר.
עוד ציין הסנגור, את מצבו הכלכלי הקשה מאוד של הנאשם ואת העובדה כי כיום אשתו ובנותיו הקטנות נותרו ללא פרנסה והנאשם אף לא יכול היה להרשות לעצמו סנגור ונזקק לסנגור ממונה מטעם בית המשפט. כן ציין כי הנאשם נתון במעצר בכלא ישראלי ולכן לא זכה אף לביקור אחד של משפחתו מאז נעצר בחודש דצמבר 2009. לטעמו של הסנגור, ניתן לשרת את האינטרס הציבורי באופן מיטבי באמצעות החזרת הנאשם לחיק משפחתו, תוך גזירת עונש מותנה מרתיע ופסילת רישיון נהיגה ממושכת.
הנאשם בדברו האחרון, טען כי הסתבכויותיו הקודמות, אירעו כאשר היה נער צעיר, כבן 15. מאז שהשתחרר מהכלא בשנת 2004, החליט לעלות על דרך הישר, מצא עבודה כנהג מונית והקים משפחה. לדבריו, התפתה לבצע את העבירה נשוא תיק זה עבור 1000 ש"ח ושילם על כך מחיר כבד, כשהותיר את אשתו ובנותיו ללא מקור פרנסה. הנאשם מסר כי הוא סובל מהריחוק ממשפחתו וביקש מבית המשפט לתת לו הזדמנות לצאת לגדל ולחנך את בנותיו. לדבריו, הוא מוכן לקבל עונש מותנה לכל תקופה שהיא שכן אין בכוונתו לחזור לסורו.
תסקיר קמ"ט רווחה
במהלך כתיבת גזר הדין, באתי לכלל מסקנה, כי ראוי לקבל מידע נוסף בדבר מצבו המשפחתי של הנאשם וסיכויי השיקום שלו. לפיכך הפניתי את עניינו של הנאשם לקמ"ט רווחה במנהל האזרחי, תוך מתן הזדמנות לצדדים להתייחס לחוות הדעת שתמציא בעניין. ביום 18/10/10 הועבר לעיוני תסקיר מקמ"ט רווחה. עד למועד כתיבת שורות אלו הצדדים לא ביקשו להתייחס למסמך זה. בתסקיר מציינת קמ"ט רווחה כי התרשמה ממצב כלכלי קשה מאוד בה נתונות אשתו ובנותיו של הנאשם. כן ציינה, כי התרשמה מנכונותו ורצונו הכנים של הנאשם לשוב לחיילם תקינים בחיק משפחתו. קמ"ט רווחה המליצה כי תינתן לנאשם הזדמנות נוספות לשם את חייו ולחזור למערכת חיים תקינה ונורמטיבית ולצורך כך להעמידו לתקופת מבחן למשך שנה כאמצעי טיפול חינוכי ושיקומי. קמ"ט רווחה הציעה כי הנאשם יתייצב במשרדה אחת לחודש על מנת לשמור על קשר רציף עמו ולעמוד על דרכי שיקומו, בשילוב דיווח תקופתי שיועבר לבית המשפט.
אציין כי במהלך כתיבת שורות אלו, הגיע לידי מסמך משלים מקמ"ט רווחה, אשר בו ציינה כי הפנתה את עניינה של משפחת הנאשם לארגון בין לאומי אשר התבקש לבדוק את הנושא ונמסר לה כי נציג הארגון התרשם ממצוקה של המשפחה ושלח אליה תחליף חלף אם בכמות שתספיק לשלושה חודשים וכי ארגון בינלאומי אחר התחייב לשלוח מזון למשפחה בימים הקרובים.
דיון והכרעה
גזירת דינו של הנאשם אינה פשוטה כלל ועיקר. היבטי החומרה הם רבים וברורים: הנאשם הסכים לקחת חלק בעבירה של מסחר בחלקי רכב גנובים. אף שחלקו בקנוניה העבריינית קל יחסית והתמצה בניסיון לסייע לעבריינים העיקריים למכור את חלקי הרכב הגנובים בחזרה למתלונן, עדיין מדובר בחבירה אל קבוצת עבריינים העוסקת בגניבה ובמסחר בחלקי רכב גנובים, עבירות חמורות ופסולות, אשר יש להילחם בהן באמצעות ענישה מחמירה. זאת עשה הנאשם חרף מאסרים ממושכים קודמים אותם ריצה בעבר, כשלחובתו 4 הרשעות קודמות. מצופה היה ממי שכבר נכווה ברותחין שיזהר בצוננים ויזהר מכל סטייה מדרך הישר.
הנאשם אף הוסיף פשע על פשע, וכשמצא עצמו מול שוטרי משטרת ישראל, ניסה להתחמק מהם תוך שהוא נוהג באופן מסוכן ומסכן בכך את גופם של השוטרים. על חומרת העבירה של בריחה פרועה משוטרים עמד ביהמ"ש העליון במספר הזדמנויות בהן קרא להעלות את רף הענישה במקרים אלו, (ר' דבריו של כבוד השופט לוי ב
ע"פ 2140/04).
מאידך עומדות לנאשם גם נסיבות לקולא. הנאשם עבר את העבירות הקשות בהן הורשע בעבר בהיותו קטין. עם תום ריצוי עונש המאסר הממושך שנגזר עליו, בחודש אפריל 2004, נראה שהנאשם ניסה לשקם את חייו ולחיות חיים נורמטיביים ואכן מאז ועד לביצוע העבירה הנוכחית בחודש דצמבר 2009, במשך יותר מ-5 שנים, לא עבר הנאשם עבירות רכוש, (אם כי יש לזכור כי במהלך שנת 2007 הורשע בעבירה שעניינה כניסה לישראל שלא כדין). לפיכך, קשה לי לקבל את טענת התובע לפיה מדובר באדם מועד וחסר תקנה, אשר דרך הטיפול היחידה בו הינה באמצעות הרחקתו מהחברה לתקופה ממושכת ביותר. על כך יש להוסיף את מצבו המשפחתי והכלכלי הלא פשוט של הנאשם, אשר בשל מעצרו נקלעו אשתו ושתי בנותיו הפעוטות למצוקה ממשית ללא כל מקור פרנסה.
באשר לפסיקה אליה הפנו הצדדים, מצאתי כי הפסיקה אליה הפנה התובע אינה עדכנית ואינה תואמת את רמת הענישה המקובלת כיום בעבירות כדוגמת אלו בהן הורשע הנאשם. יש לציין, כי מרבית ההחלטות אליהן הפנה התובע התייחסו לאנשים שהתפרנסו ממסחר ופירוק של כלי רכב גנובים והמצב בענייננו שונה. גם
ע"פ (ירושלים
(
214/09, אליו הפנה, חמור יותר מענייננו, מן הטעם כי שם דובר על עבר מכביד בהרבה, של 23 הרשעות קודמות.