1. הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות בביצוע עבירה של תקיפה (לפי סעיף 379 ל
חוק העונשין, התשל"ז-1977 [
החוק]) ובביצוע עבירה של תקיפת בת זוג (לפי סעיף 382(ב) לחוק). הנאשם הגיע ביום 18.12.09 לרחוב הזרם בתל אביב, הסמוך לרחוב התחיה בו עבדה גרושתו, ר', המתלוננת. בסביבות השעה 12:30 עצר את רכבו בסמוך לכלי הרכב של מעבידה של המתלוננת, רמי רחמים, המתלונן, בו היו המתלונן והמתלוננת באותה עת. הנאשם תקף את המתלונן שעה שזה ישב ברכבו, ונתן לו אגרוף בפניו. המתלוננת ניסתה להפריד ביניהם, או אז תקף אותה הנאשם בכך שדחף אותה והיכה בה באגרופו בכתפה הימנית.
2. המאשימה ביקשה להשית על הנאשם עונש של מאסר בפועל בן 6 חודשים, אשר יכול וירוצה בעבודות שרות, וכן מאסר מותנה, קנס ופיצוי למתלוננים. התובעת ציינה לחובת הנאשם את עברו הפלילי, את העובדה כי הנאשם לא נוטל אחריות למעשיו, אלא טוען שהמתלוננים העלילו עליו עלילת שווא, ואת העובדה שהנאשם תקף את המתלונן רק משום שזה היה מעסיקה של המתלוננת, גרושתו. עם זאת ציינה התובעת כי מבין עבירות האלימות מעשיו של הנאשם אינן ברף הגבוה ולפיכך מתחם הענישה בעבירות שנעברו בנסיבות דנן צריך לנוע בין מאסר מותנה, ברף התחתון, לבין 6 חודשי מאסר, ברף העליון. היא ביקשה למקם את הנאשם בחלקו העליון של מתחם הענישה.
3. בא כוח הנאשם סבור כי מתחם הענישה הראוי בעבירות אלימות שאינן ברף האלימות הגבוה צריך לנוע בין מאסר מותנה ועד 3 חודשי מאסר בפועל. הוא הפנה לפסיקה שבה - במקרים דומים, לטעמו - הטילו בתי המשפט מאסרים מותנים בלבד. הסנגור הפנה לדברי המתלוננת במהלך עדותה, אשר ציינה כי כיום מצב היחסים בין הנאשם לבין ילדיו השתפר, יש לה, לדבריה, "שקט מהנאשם" והיא אינה מבקשת להעניש אותו, אלא לתת לדברים להשכח. הסנגור ציין את נסיבותיו האישיות של הנאשם שהוא בן 53 ואב לשלושה ילדים. לנאשם נכות רפואית, הכוללת בעיות נפשיות של דכאון בגינן הוא מקבל טיפול תרופתי. אף הוגשה אסופה של מסמכים רפואיים. עוד ציין כי הנאשם אינו עובד מזה תקופה. הוא עבד כנהג בשגרירות סרי-לנקה, אך פוטר מהעבודה לאחר שהמשטרה חיפשה אחריו במקום עבודתו בשל אי תשלום מזונות. הסנגור ביקש להסתפק במאסר על תנאי, אפילו ממושך.
4. הנאשם לא ביקש להוסיף דברים.
דיון והכרעה
5. הנאשם הורשע, כאמור, בביצוע שתי עבירות של תקיפה, אחת כנגד גרושתו, אחת כנגד מעבידה, וזאת במסגרת ארוע אחד.
הערך המוגן בו פגע הנאשם הינו הערך של שמירה על בטחונו של הפרט וזכותו לשלמות גופו, וכאשר עסקינן בתקיפת בת זוגו לשעבר, הפגיעה היא גם בערכי משפחה (גם אם בני הזוג גרושים, שהרי יש להם ילדים משותפים ומשכך - נותר קשר של הורות משותפת).
6.
הפגיעה שגרם הנאשם בערך המוגן אינה ברף הגבוה, שכן האלימות שהפעיל היתה אגרוף בפניו של המתלונן, דחיפת המתלוננת ומתן אגרוף בכתפה. לא ידוע על חבלות שנגרמו למי מהמתלוננים עקב התקיפה. עם זאת, יש לזכור כי הפגיעה היא לא רק בחבלות הפיזיות, אלא גם ביצירת החשש והפחד מפניו בקרב הקרבנות.
7. בצידה של עבירת התקיפה קבוע עונש מאסר בן שנתיים ובצד עבירת תקיפה של בת זוג - עונש מאסר בן ארבע שנים.
מדיניות הענישה הנהוגה בגין עבירות של תקיפת בת זוג, בארועים חמורים יותר, נעה ברף התחתון, בין מאסר, שיכול וירוצה בעבודות שרות, ועד מאסר בפועל בן 12 חודשים. בענין תפ"ח (מחוזי תל אביב) 51536-06-11
מדינת
ישראל נ' א (עציר) [פורסם במאגרים ממוחשבים, 3.12.12] נקבע כי מתחם העונש ההולם לכל ארוע בודד של תקיפת בת זוג (בנסיבות של אותו ארוע, שהיה חמור מהארוע דנן), נע בין 7 - 9 חודשי מאסר בפועל.
8. במקרה שלפני קדם
תכנון מסוים לביצוע העבירה, שכן, כפי שקבעתי, הנאשם הגיע לאזור על מנת לראות את המתלוננת.
הנזק הפוטנציאלי ממעשי אלימות כגון אלה הוא לא מבוטל, שכן לא ניתן לדעת כיצד היה מתפתח הארוע.
הנזק הקונקרטי, כפי שציינתי לעיל, לא היה גדול במישור הפיזי אך ניכר היה היטב כי גם המתלוננת וגם המתלונן חוששים מפני הנאשם ומכאן שהנזק הנפשי הקונקרטי אינו מבוטל וראוי להתייחסות.
הסיבות שהביאו את הנאשם לביצוע העבירה הן היחסים שלו עם המתלוננת, גרושתו, ורקע קודם של סכסוך גם עם המתלונן, כפי שציין הנאשם בעצמו במהלך עדותו.
9. משכך, אני קובעת כי בנסיבות ביצוע עבירה כגון אלה שלפני
מתחם העונש הראוי נע בין מאסר מותנה, ברף התחתון, לבין מאסר בפועל בן 8 חודשים, ברף העליון. אני רואה את שני המקרים כארוע אחד, לצורך גזירת הדין, מאחר ששניהם הם למעשה חלק ממסכת עובדתית אחת והם התרחשו ברצף, זה אחר זה, ובגדר אותו הקשר.
10. לענין
מיקום הנאשם בתוך המתחם: הנאשם לא נטל אחריות למעשיו וטען עד סוף משפטו, כי המתלוננים העלילו עליו עלילת שווא. משכך, אף לא ניסה לתקן את הנזקים להם גרם. לא הובאו בפני ראיות כלשהן על התנהגות חיובית של הנאשם ותרומתו לחברה. הסנגור הציג מסמכים רפואיים המלמדים על כך שהנאשם מטופל בתרופות לבעיות נפשיות, והוצג מסמך של המוסד לביטוח לאומי המלמד כי לנאשם קצבת נכות כללית בשיעור 30%. הנאשם, שהינו בן 53 ולו שלושה ילדים, אינו עובד מזה כחמש שנים. לנאשם עבר פלילי, כולל הרשעה מלפני שנה בעבירות פגיעה בפרטיות והטרדה באמצעות מתקן בזק, שבוצעו ב-2008, והרשעה בתקיפה חבלנית של בת זוג
כלפי אותה מתלוננת, שבוצעה ב-2000. מדובר בעבר רלוונטי ולא מאד ישן. מאז ביצוע העבירה דנן חלפו כשלוש וחצי שנים. המתלוננת ציינה כי לאחרונה השתפרו יחסי הנאשם עם ילדיהם המשותפים והיא לא היתה רוצה לראות אותו נענש, אלא שיהיה לו טוב, כדי שגם לה ולילדיה יהיה טוב. היא ציינה כי כעת יש לה שקט ממנו עקב צו הרחקה שיש כנגדו.
צירוף כל הנסיבות הללו ממקם, לטעמי, את הנאשם בחלק הבינוני-גבוה של המתחם. לא שמעתי כי בנסיבות המקרה מתקיימות נסיבות המצדיקות חריגה מהמתחם לקולא או לחומרה.
11. הנאשם נמצא מתאים על ידי הממונה על עבודות שירות לבצע עבודות שירות. על עונש המאסר יש להוסיף מאסר מותנה, קנס ופיצוי למתלוננים. בקביעת הקנס יש להתחשב במצבו הכלכלי של הנאשם. נאמר כי הנאשם אינו עובד והוא מקבל קצבת נכות.
12. לאור כל האמור, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:
א. עונש מאסר של חמישה (5) חודשים, שירוצה בעבודות שירות במרכז יום לקשיש בלוד, 5 ימים בשבוע, במשך 8.5 שעות ביום, כפי שנקבע בחוות דעת הממונה על עבודות השירות מיום 27.2.13. הנאשם יתייצב לנשיאת עונשו ביום 4.4.13 בשעה 8:00 במפקדת מחוז מרכז (יחידת עבודות שירות ליד כלא מעשיהו). הנאשם מוזהר כי חריגה מנהלי עבודות השירות תגרור הפסקתן וריצוי יתרת העונש במאסר ממש, מאחורי סורג ובריח;
ב. מאסר למשך ששה (6) חודשים, אולם הנאשם לא ישא עונש זה, אלא אם תוך שלוש (3) שנים מהיום יעבור עבירה בה הורשע או עבירת אלימות אחרת;
ג. קנס בסך 1,500 ש"ח או 15 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב-3 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים כשהראשון בהם יחל ביום 1.12.13 ובכל אחד בחודש מהחודשים שלאחר מכן. אי עמידה באחד התשלומים, תגרור העמדת הסך כולו לפרעון מיידי;
ד. הנאשם ישלם פיצוי בסך 1,500 ש"ח לכל אחד משני המתלוננים, ובסך הכל - 3,000 ש"ח. הפיצוי ישולם עד ליום 1.11.13. ב"כ המאשימה תמסור במזכירות את פרטי המתלוננים לצורך העברת הפיצוי אליהם, לרבות מספר בנק, מספר סניף, מספר חשבון וכו'.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מהיום.