גזר דין בעניינם של שני שוטרי מגב שהתעללו והרגו פלסטיני

בעניינם של הנאשמים 1 ו-4

כללי

1.         הנאשמים הורשעו לאחר ניהול הוכחות בעבירות הבאות: הריגה, עבירה לפי סעיף 298 לחוק העונשין; חטיפה לשם חבלה, עבירה לפי סעיף 374 לחוק העונשין (ארבע עבירות); שימוש לרעה בכוח המשרה, עבירה לפי סעיף 280(1) לחוק העונשין (חמש עבירות); חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329(1) לחוק העונשין; שוד, עבירה לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין; תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיפים 380 ו-382(א) לחוק העונשין; נסיון לחבלה חמורה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיפים 335(א)(1) ו-(2) ו-25 לחוק העונשין; שימוש בדבר מזיק, עבירה לפי סעיף 336 לחוק העונשין (שלוש עבירות); מעשה פזיזות ורשלנות, עבירה לפי סעיף 338(5) לחוק העונשין (ארבע עבירות); ושיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין (שתי עבירות).

כמו כן, הורשע נאשם 1 בעבירות של הדחה בעדות בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיפים 246(ב) ו-249א(4) לחוק העונשין, והטרדת עד בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיפים 249 ו-249א(5) לחוק העונשין.

גזר דין זה חותם את פרשת כתב האישום לאחר שהנאשמים 2 ו-3 נדונו על יסוד הודאתם וגזרי הדין שניתנו בעניינם הפכו חלוטים.

2.         על-פי האמור בחלק הכללי של כתב האישום המתוקן, בתקופה הרלבנטית לכתב האישום - שלהי שנת 2002 - שירתו הנאשמים כשוטרי חובה בפלוגה כ"ה של משמר הגבול, אשר פעלה בגזרת העיר חברון. נאשם 1 שימש כלוחם בפלוגה ונאשם 4 שימש כעובד רס"ר. ביום 30.12.02 עסקה הפלוגה בהעתקת מקום מושבה מהבסיס השוכן בהר מנוח אל בסיס אחר, באזור תרקומיה. הנאשמים ושני האחרים, שעניינם הסתיים (ינאי לאלזה (להלן: ינאי) לוחם בפלוגה כ"ה; ובאסם (להלן: באסם) עוזר אחראי תחבורה), החליטו לנצל את יום הפעילות האחרון בבסיס למסע של התעללות והתעמרות בתושבי חברון. למטרה זו נטלו הארבעה ג'יפ אשר שימש את באסם ואת נאשם 4 לחלוקת מזון למוצבים ונכנסו פעמיים, בשעות הצהרים והערב, לתחומי העיר חברון על-מנת לאתר קורבנות למימוש מזימתם. במהלך נסיעות אלה בג'יפ שימש באסם כנהג, נאשם 4 ישב לידו, ונאשם 1 וינאי ישבו מאחור. הארבעה העלו אל הג'יפ תושבים מקומיים, שאיתרו באקראי, והורו להם לקפוץ מן הג'יפ תוך כדי נסיעה. אחד מהם נדחף אל מחוץ לג'יפ, שנסע במהירות גבוהה, נפל, נחבט בראשו ומת. בנוסף חטפו הארבעה תושבים מקומיים נוספים והפליאו בהם את מכותיהם, באמצעות אלה וקת רובה, וכן גנבו רכוש. הארבעה תיעדו את מסעם האלים באמצעות מצלמת וידאו שהביא עימו ינאי, וזאת במטרה להנציח את מעלליהם. לאחר מכן נקטו הארבעה פעולות רבות שנועדו לשבש את החקירה שנפתחה ולמנוע את גילוי מעשיהם.

על-פי האמור באישום הראשון בכתב האישום המתוקן, במסעם בג'יפ בשעות הצהרים העלו הנאשמים לג'יפ את עלאא סנקרוט (להלן: עלאא) (יליד 1982). כאשר שאל עלאא להיכן לוקחים אותו, היכו אותו הנאשמים ושני האחרים במכת מרפק על פיו. כאשר הגיעו למקום מבודד, הורידו הארבעה את עלאא מהג'יפ, העמידו אותו אל מול חומת אבנים ובדקו אם יש לו מכשיר טלפון נייד וכן בדקו את ארנקו. לאחר מכן היכו הנאשמים והאחרים את עלאא: נאשם 1 היכהו במקל של מכוש בידו, ברגליו, בגבו, בצלעותיו ובראשו וינאי בעט בכתפו והיכהו באמצעות ידיו. גם לאחר שעלאא נפל לקרקע מעוצמת המכות, המשיכו נאשם 1 וינאי להכותו, גם באמצעות המקל ונשקו של אחד מהם. לאחר מכן עזבו הכל את המקום כשהם מותירים את עלאא חבול בכל גופו ושרוע על הקרקע. כל אותה העת צילם נאשם 4 את מעשי ההתעללות ובאסם, שנכח במקום, שימש כשומר. לעלאא נגרמו פצע באורך 10 ס"מ בראשו, שבר קל בגולגולת, פצע ברגל שמאל וחבורות כחולות בגופו. בגין מעשים אלה הורשעו הנאשמים בעבירות הבאות: חטיפה לשם חבלה, חבלה בכוונה מחמירה ושימוש לרעה בכוח המשרה.

על-פי האמור באישום השני, במסעם בג'יפ בשעות הערב המוקדמות העלו הארבעה לג'יפ את חמזה רג'בי (להלן: חמזה) (יליד 1980). גם חמזה נלקח למקום מבודד, הורד מן הג'יפ והועמד כשפניו מול קיר. הנאשמים וחבריהם החלו להכות את חמזה, כאשר נאשם 1 השתמש במקל, ינאי חבט בחמזה באלה, נאשם 4 בעט בו ובאסם היכהו באמצעות קת נשקו. חמזה הוכה בכל חלקי גופו, וגם לאחר שנפל המשיכו הארבעה להכותו בידיו, ברגליו, בגבו, בצלעותיו, בכתפיו ובראשו, על אף שניסה לגונן על ראשו באמצעות ידיו. במהלך האירוע נטלו הנאשמים וחבריהם 150 ש"ח מארנקו של חמזה. מעשים אלה תועדו על-ידי נאשם 4 במצלמת הוידאו. לחמזה נגרמו המטומות ונפיחות בכתף, ביד ובחזה. בגין מעשים אלה הורשעו הנאשמים בעבירות הבאות: חטיפה לשם חבלה, שוד, תקיפה הגורמת לחבלה של ממש בנסיבות מחמירות, ושימוש לרעה בכוח המשרה.

על-פי האמור באישום השלישי, חזר על עצמו אירוע החטיפה פעם נוספת בשעות הערב. הנאשמים וחבריהם העלו לג'יפ ערבי תושב המקום (להלן: המתלונן). במהלך הנסיעה פתחו הארבעה את דלתות הג'יפ מאחור והורו למתלונן לצאת מן הג'יפ, בעודו בנסיעה. המתלונן נאלץ לקפוץ מן הג'יפ הנוסע, נפל לכביש, נחבל ברגליו, ולאחר מכן קם ועזב את המקום בצליעה. בגין מעשים אלה הורשעו הנאשמים בעבירות הבאות: חטיפה לשם חבלה, נסיון לחבלה חמורה בנסיבות מחמירות, ושימוש לרעה בכוח המשרה.

על-פי האמור באישום הרביעי, העלו הארבעה לג'יפ, באופן שתואר, את עמרן אבו חמדיה (להלן: המנוח) שהיה בן 17 שנים באותה עת. במהלך הנסיעה היכה נאשם 1 באגרופים את המנוח בצלעותיו. לאחר נסיעה קצרה פתחו נאשם 1 וינאי את דלתות הג'יפ מאחור והורו למנוח לקפוץ מן הג'יפ תוך כדי נסיעה. המנוח התנגד וסירב לעשות זאת. בהתאם להוראת נאשם 1 וינאי, נעמד המנוח בחלק האחורי של הג'יפ, נאחז בידיו ברצועות שבגג הג'יפ על-מנת למנוע את הוצאתו החוצה, וסירב לקפוץ. נאשם 1 שיחרר בכוח את אחיזתו של המנוח ברצועות, ולאחר מכן דחפו נאשם 1 וינאי את המנוח אל מחוץ לג'יפ. כל זאת, בעת שהג'יפ נסע במהירות של 60-70 קמ"ש. ראשו של המנוח שהוטל לכביש נחבט בחוזקה בכביש, וכתוצאה מכך נגרם מותו. מייד עם השלכת המנוח שמע באסם את מכת הראש בכביש, וינאי צעק " הוא מת הוא מת". למרות זאת, עזבו הארבעה את המקום. נאשם 4, שישב בסמוך לבאסם בקדמת הג'יפ, תיעד את השתלשלות האירוע במצלמת הוידאו. בגין מעשים אלה הורשעו הנאשמים בעבירות הבאות: הריגה, חטיפה לשם חבלה, ושימוש לרעה בכוח המשרה.

על-פי האמור באישום החמישי, במהלך הנסיעה בעיר חברון בשעות הצהרים הטילו נאשם 1 וינאי רימוני גז ורימון הלם לעבר תושבים מקומיים אקראיים, במטרה לפגוע בהם ולהטרידם. כמו כן השליכו הנאשמים והאחרים רימון גז אל עבר החלק הקדמי של משאית בעת שישבו בה תושבים מקומיים. כתוצאה מכך עלה עשן מתוך המשאית ונהגה נטש אותה כשהוא משתעל. בהמשך הנסיעה, ירו הנאשמים והאחרים רימון גז אל עבר מכונית שבתוכה ישב אותה עת תושב מקומי. בהמשך הטילו הארבעה רימון גז אל עבר חנות, ובעקבות פיצוצו ברחו מן המקום האנשים שעמדו בסמוך. לאחר סיום חלוקת האוכל, בדרך לבסיס, השליכו הארבעה רימון הלם אל תוך חנות מכולת. נאשם 1 וינאי צילמו לסירוגין את הטלת הרימונים אל עבר כלי הרכב והחנויות, כאשר האחד מטיל את הרימון והשני מתעד זאת במצלמה. בגין מעשים אלה הורשעו הנאשמים בעבירות הבאות: שימוש בדבר מזיק, מעשה פזיזות ורשלנות, ושימוש לרעה בכוח המשרה.

על-פי האמור באישום השישי, נקטו הנאשמים וחבריהם בשורה של פעולות שנועדו למנוע את חשיפת מעלליהם. בין היתר, עשו הארבעה את הפעולות הבאות: השליכו את מעילו של המנוח שנותר בג'יפ; תיאמו גרסאות וסיכמו כי נאשם 4 ובאסם ימסרו גרסה שקרית לפיה נסעו בג'יפ כדי לחלק אוכל למוצבים; באסם ביצע רישום כוזב בתעודת המסע של ג'יפ אחר (מס' 106) ואף נסע בו בנסיעה מיותרת על-מנת "לייצר" קילומטרים במד המרחק, כך שייראה כאילו נעשה שימוש בג'יפ זה באותו ערב. בד בבד שינה באסם את הרישומים בתעודת המסע של הג'יפ שבו נסעו הארבעה (מס' 113), כך שייראה כאילו לא נעשה בו שימוש באותו יום; וינאי השמיד את קלטת הוידאו בה תועדו אירועי אותו יום. בגין מעשים אלה הורשעו הנאשמים בעבירה של שיבוש מהלכי משפט.

על-פי האמור באישום השביעי, התקשרו נאשם 1 וינאי מטלפון ציבורי בבית המעצר לאחד מעדי התביעה, חברם לפלוגה, וביקשו לקבל ממנו פרטים אודות חקירתו במח"ש. השניים גידפו אותו בגסות וינאי אף איים עליו באומרו: " שמור על עצמך טוב טוב". בגין מעשים אלה הורשע נאשם 1 בעבירה של הדחה בעדות בנסיבות מחמירות, והטרדת עד בנסיבות מחמירות.

הראיות לעונש בעניינו של נאשם 1

3.         שירות המבחן ערך תסקיר אודות נאשם 1.

על-פי האמור בתסקיר מיום 13.1.09, נאשם 1 הוא רווק, בן 26, המתגורר בבית הוריו בתנאי מעצר בית מלא. ההליך הנוכחי הוא ההליך הפלילי הראשון והיחיד המתנהל נגד הנאשם. במפגש עם שירות המבחן היה הנאשם מסוגר ומכונס בתוך עצמו, נמנע מקשר עין, התקשה לדבר ודיבורו היה מנותק וללא אפקט רגשי. הנאשם ביטא חוסר מוטיבציה והעדר כוחות, כמו גם חוסר עניין באשר לתוצאות ההליך המשפטי בפרט ומהלך חייו בכלל. על-פי המידע שנמסר לשירות המבחן, הנאשם נוהג בהסתגרות ובהימנעות גם ביחס לבני משפחתו ולחבריו. אשר לעבירות, התקשה הנאשם להתייחס למעורבותו בהן. עם זאת, הביע צער וחרטה וביטא תחושת אשמה כבדה. לדבריו, לאורך השנים הוא עובר תהליך שבאמצעותו לומד להכיר בחומרת מעשיו ובמשמעותם. הנאשם הסביר את הרקע לביצוע העבירות בחשיפתו לאירועים טראומטיים ואלימים במהלך שירותו ולתחושות קשות של זעם וחוסר אונים שחווה בעקבות הרג חבריו בפיגוע בציר המתפללים שקדם לאירועים בתיק זה. לשירות המבחן נמסר, כי מזה שנה הנאשם אינו מטופל, לא פסיכיאטרית ולא פסיכולוגית, אלא באמצעות תרופות טבעיות שמסופקות לו על-ידי אימו. האם נפגשה עם שירות המבחן ותיארה את הקשיים וההתמודדות היומיומיים הכרוכים בטיפול בנאשם לנוכח מצבו הנפשי בשנים האחרונות.

שירות המבחן העריך כי חשיפתו של הנאשם לעובדת מות חבריו בפיגוע, כמו גם אופי שירותו הצבאי בכלל, עומדים בבסיס התנהגותו ומעשיו מושא כתב האישום. עוד ניתנה הדעת לאבחונו של הנאשם מן הבחינה הפסיכיאטרית במהלך השנים, נושא שיפורט להלן. לסיכום, שירות המבחן לא ראה אפשרות, בשים לב לחומרת העבירות בהן הורשע הנאשם, כמו גם חומרת מצבו הנפשי, להציע הצעה טיפולית במסגרת פתוחה. שירות המבחן סבר שיש מקום לערוך חוות דעת פסיכיאטרית מעודכנת, ובכל מקרה כי הנאשם זקוק לקבלת סיוע נפשי, גם במסגרת בית הסוהר אם יוחלט על עונש של מאסר בפועל.

4.         הפסיכיאטר המחוזי, ד"ר משה קליאן, נדרש לעניינו של נאשם 1 שלוש פעמים.

            חוות הדעת הראשונה נערכה ביום 13.5.04. בחוות הדעת מובא מידע שקיבל הפסיכיאטר המחוזי מד"ר אלה סוסנובסקי, הפסיכיאטרית הצה"לית שטיפלה בנאשם. על-פי האמור שם, נמצא הנאשם בטיפול קב"ן מג"ב עקב מצוקה נפשית מאז נעצר, ולאחר ששוחרר למעצר בית גם במעקב אצל הפסיכיאטרית במרפאת בריאות הנפש המרכזית. זאת, בעקבות התפתחות תגובה דכאונית לאחר ששוחרר למעצר בית. הוחל בטיפול תרופתי ומצבו של הנאשם השתפר. כמו כן בדק הפסיכיאטר המחוזי את הנאשם. הפסיכיאטר המחוזי הגיע למסקנה, כי המדובר במי שאינו חולה נפש במובן המשפטי. הנאשם פיתח תגובה דכאונית, תגובתית, לנסיבות החיים בהם הוא נתון, והפסיכיאטרית המטפלת זיהתה אצלו בנוסף לדכאון גם מרכיבים פוסט-טראומטיים. המדובר במי שיודע להבדיל בין מותר ואסור ואחראי למעשיו. אשר ליכולתו לעמוד לדין, הנאשם מסוגל לעמוד לדין אך לנוכח המצב הדכאוני בו הוא נתון העדתו במועד קרוב עלולה להחמיר את מצבו, מחד גיסא, אך גם להקל על תחושת הלחץ ולמנוע מצב של עינוי מתמשך, מאידך גיסא. לסיכום, הומלץ על דחיית שמיעת עדותו של הנאשם לפרק זמן של חודש ימים, כאשר בתקופה זו יכינו אותו הגורמים המטפלים להתמודדות עם תהליך מסירת העדות.