גזר דין בגין תאונת דרכים קטלנית ונהיגה באוטובוס בזמן פסילה

בפני הוגש כתב אישום המייחס לנאשם שני פרטי אישום שונים.

האחד, עניינו תאונת דרכים קטלנית, והאחר - נהיגת אוטובוס בזמן פסילה.

לעניין התאונה:

הנאשם הועסק על ידי קואופורטיב "אגד" באמצעות חברת כח אדם.

ביום 27.12.05 בשעה 22.45, נהג הנאשם באוטובוס אגד ולאחר שביצע הסעת אחד הנהגים לביתו, המשיך בנסיעה ברחוב מינץ בפתח תקוה. במהלך הנסיעה, נפל מכשיר מירס שהיה ברשותו לרצפת האוטובוס. הנאשם התכופף כדי להרימו תוך שממשיך בנסיעה שוטפת. בעשותו כן, סטה האוטובוס לשמאל, עלה על המדרכה, תוך שפוגע בשתי נערות ילידות שנת 1992, זוהר מולומן ז"ל וקסניה ירובוי תבדל לחיים.

הנאשם גרם למותה של זוהר ז"ל - ולפציעתה הקשה של חברתה קסניה.

בכתב האישום מתואר, כי הנאשם המשיך בנסיעה תוך שלוחץ על דוושת הגז מבלי כל ניסיון לבלימה. לאחר נסיעה של כ - 70 מ' נוספים! סטה הנאשם ימינה לכיוון המדרכה הימנית ופגע ברכב מיצובישי אשר חנה במקום. ברכב, אשר מנועו היה כבוי, ישבו שני נערים ילידי 1990 יבגני פרברוב ז"ל ואלכסי טימפייב יבדל לחיים. 

האוטובוס המשיך בנסיעה, לכיוון המדרכה תוך שגורר רכב הפרטי על צידו.  בהמשך, עלה האוטובוס על הרכב הפרטי עם חזיתו, והמשיך בנסיעה כאשר הרכב הפרטי תחתיו. האוטובוס המשיך והתנגש במדרכה, עקר תחנת אוטובוס ופגע בעמוד חשמל. כתוצאה מכך, נוצרה שריפה, יבגני ז"ל נלכד ברכב הבוער וכתוצאה מכך, נגרם מותו. לאלכסיי נגרמו כוויות ב - 65% מגופו וכן חבלות רבות וקשות.

בזמן התרחשות התאונה נהג הנאשם ללא רישיון נהיגה תקף וללא ביטוח.

לעניין האישום השני:

ביום 18.10.04, הוטלה על הנאשם פסילת רישיון נהיגה למשך 9 חודשים. הנאשם הפקיד רישיונו ביום 15.3.05 ומאז המשיך בעבודתו באגד באמצעות חברת כח אדם.  לאורך תקופת הפסילה, נהג הנאשם ביודעו כי פסול לנהיגה. בין השאר, הסיע נהגי אגד לבתיהם באוטובוסים של "אגד".

בתום הפסילה, המשיך בנהיגה למרות שידע, כי אין ברשותו רישיון נהיגה תקף.

בבואי לגזור העונש, מצאתי לנכון לגזור עונש נפרד בגין כל אחד מן האישומים.

לעניין התאונה:

אין ספק בליבי, כי אין בכוחו של בית המשפט לגזור עונש שיהלום את גודל האבידה. אין בספר החוקים עונש השווה בחומרתו ל"מחיר" חיי אדם. עוד יש להדגיש, כי המדובר בעבירות רשלנות אשר ברור כי הנאשם איננו חפץ במות הקורבן.

בעניין זה יש להפנות לדברי כבוד בית המשפט העליון מפי כבוד השופטת בייניש:

"קשה היא הטלת המאסר בעבירות בהן פעל אדם ברשלנות, וגרם למותו של אחר, כאשר הוא לא חפץ כמובן במותו, והוא מייסר עצמו בשל התוצאה. אולם בית משפט זה חזר ואמר פעמים רבות כי נוכח הקטל בדרכים, מצווים בתי המשפט לתרום תרומתם למלחמה בתאונות הדרכים.

במציאות המצערת שבה אנו מצויים, מתחייבת הטלת עונשים מכאיבים שיש בהם כדי להרתיע את הנוהגים בחוסר זהירות בדרכים, ויש להעדיף את אינטרס כלל המשתמשים בדרך על פני נסיבותיו האישיות של המערער".

(ע"פ 674/99 טויטו נ' מ"י, תקדין עליון כרך 99 (2) התשנ"ט - 1999).