גזר דין בגין מעשה מגונה בקטינה בת משפחה

כב' השופט ד"ר ק' ורדי

1.         הנאשם, יליד 1942, הורשע ביום 28/2/06 עפ"י הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, בעבירה של מעשה מגונה בקטינה בת משפחה שטרם מלאו לה 14 שנים, עבירה לפי סעיף 351 (ג) (1) בנסיבות המנויות בסעיף 345 (א) (3) עם סעיף 348 (א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").

2.         הנאשם הינו דודה של ה. קטינה ילידת 29/11/88 (להלן: "המתלוננת") שהיתה במועד האירוע בת פחות מ-13 שנה.

במחצית הראשונה של שנת 2001, במועד שאיננו ידוע במדוייק למאשימה, הזמין הנאשם את המתלוננת לבוא עמו לביתו, ישב עמה וצפו ביחד בטלויזיה ואז התקרב אליה והחל ללטפה בידה וברגלה.

בתגובה לכך, קמה המתלוננת ממקומה ואז קם הנאשם, התקרב אליה, סובב אותה עם פניה אליו כשהוא אוחז בכתפיה ונישק אותה על פיה. המתלוננת הטתה ראשה לאחור ואז אחז הנאשם בידה והניחה על איבר מינו מעל למכנסיו. המתלוננת משכה את ידה לאחור והבהירה לנאשם כי היא אינה רוצה בכך ואז חדל הנאשם ממעשיו. המתלוננת התקשרה לאמה וביקשה ממנה לקחת אותה הביתה ובמהלך השיחה סימן הנאשם למתלוננת, כשהוא מניח ידו על פיו, שלא תספר על מה שאירע.

3.         הצדדים הגיעו להסדר טיעון לפיו הנאשם יודה בעובדות כתב האישום המתוקן ולאחר קבלת תסקיר משרות המבחן, תגבש המאשימה את עמדתה לענין העונש, כשבכל מקרה העונש המקסימלי לו תעתור המאשימה הינו מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות, מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננת.

4.         תסקיר שירות המבחן מיום 10.07.06, מבליט את תחושות הבושה, החרטה והמצוקה הפנימית של הנאשם, בעיקר נוכח אופי העבירה, לרבות הפגיעה במתלוננת והפגיעה במשפחתו, וכן תחושות של רגשות אשמה וגילוי אמפתיה למתלוננת, תחושת צער וכאב ולקיחת אחריות מלאה על התנהגותו מבלי להאשים את המתלוננת במה שקרה. כן מבליט שירות המבחן את רצונו של הנאשם לקבל סיוע מקצועי.

            שירות המבחן סבור כי בשלב זה הסיכון לביצוע עבירות מין נוספות הוא נמוך.

שירות המבחן ממליץ להטיל על הנאשם צו מבחן למשך שנה במסגרתו ישתלב בקבוצת טיפול ייעודית לעברייני מין ובמקביל ממליץ לחייבו לפצות את המתלוננת על הפגיעה שפגע בה.

5.         המאשימה, מבקשת לכבד את הסדר הטיעון ולאור התסקיר החיובי להסתפק בעונש של מאסר מותנה ופיצוי למתלוננת ולאמץ את המלצת שרות המבחן בדבר פיקוח למשך שנה במהלכו ישתלב הנאשם בקבוצה טיפולית.

            לדברי ב"כ המאשימה הסדר הטיעון הוא על דעת המתלוננת ומשפחתה. לשאלתנו לעניין קבלת תסקיר נפגע עבירה נמסר לנו כי עמדתה שלילית וכי היא מעוניינת להשאיר את המקרה המצער מאחוריה ולא להמשיך לדוש בכך, במיוחד בהתחשב בכך שמדובר בעבירה משנת 2001 כשהמתלוננת היתה בת 12 והיום היא בת קרוב ל-18.

            כן ביקשה ב"כ המאשימה להתחשב בהודיית הנאשם אשר אף חסכה את עדות המתלוננת.

6.         ב"כ הנאשם, מבקש גם הוא לכבד את הסדר הטיעון בהתחשב בכך שמדובר בנאשם נורמטיבי, בן 64, בעל משפחה, שאשתו חולה במחלת הסרטן, אדם שלא הסתבך מעולם בפלילים וזוהי מעידה חד-פעמית שאירעה לפני כחמש וחצי שנים.

            כן מבוקש להתחשב בחרטתו של הנאשם ובכך שהוא מוכן לטיפול ואף החל בטיפול.

            הנאשם הביע חרטה על מעשיו וביקש סליחה מהמתלוננת ומכל מי שפגע בו והביע נכונות להיות בפיקוח של קצין מבחן.

7.         לאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, החלטנו לכבד את הסדר הטיעון, כפי שהצדדים ביקשו מבית המשפט.

            מחד, לא ניתן להתעלם מכך שמדובר בעבירת מין של מעשה מגונה בקטינה שהיתה בת 12 בעת ביצוע העבירה ומכך שמדובר באירוע טראומתי, שהשאיר בוודאי במתלוננת צלקת נפשית, כפי שהדבר עולה גם מהעובדה שהמתלוננת נזקקת ובוודאי גם תיזקק לטיפולים נפשיים.

            מאידך, קיימות במקרה זה נסיבות מקלות רבות. מדובר באירוע חד פעמי שאירע לפני כחמש וחצי שנים, אירוע שהסתיים עם התנגדות המתלוננת והבהרתה לנאשם שהיא אינה מעוניינת במעשיו.

הנאשם נטול עבר פלילי ואשתו חולה במחלת הסרטן; הנאשם לקח אחריות מלאה על מעשיו והתנהגותו, הביע תחושות של צער וכאב, רגשות אשמה, אמפתיה למתלוננת וזאת מבלי להאשים את המתלוננת במה שקרה; הודיתו באשמה חסכה את עדות המתלוננת בבית המשפט.

            בנוסף, יש לכבד את רצונה של המתלוננת לשים את הדברים מאחוריה ולא להמשיך ולדוש במקרה כשהיא אף סירבה לכך שיומצא תסקיר נפגעת עבירה לגביה.