גז"ד לנאשם תושב עזה בעבירות רצח בנסיבות מחמירות, חטיפה לשם רצח או סחיטה וכניסה לישראל שלא כחוק

כללי

בהכרעת-דיננו המפורטת מיום 25.3.21 קבענו כי הנאשם שלפנינו, ויסאם אבו אלחסנה, ביצע שורה של עבירות:

רצח בנסיבות מחמירות, בניגוד לסעיף 301א(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין" או "החוק");

חטיפה לשם רצח או סחיטה, בניגוד לסעיף 372 לחוק העונשין;

כניסה או ישיבה בישראל שלא כחוק, בניגוד לסעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952.

עיקרי הקביעות במסגרת הכרעת הדין 

הנאשם, תושב עזה, אשר שהה באורח בלתי חוקי בשפרעם משך שנים ארוכות, הועסק על ידי ע'אזי חטיב (דודו של המנוח) בעבודות בנייה תקופה בת כשמונה חודשים; הוא אף לן חלק ניכר מהזמן בביתו של ע'אזי הנ"ל. את שכרו של הנאשם נהג ע'אזי לשלם מעת לעת על פי דרישת הנאשם כאשר כל העת נותרה יתרת זכות בת כמה אלפי שקלים בידי ע'אזי הנ"ל. את עיקר משכורתו נהג הנאשם לשלוח אל בני משפחתו שבעזה, תוך שהוא נעזר בסוחרים, אשר להם נגישות טובה לעזה.

עם סיום עבודתו של הנאשם אצל ע'אזי, קיבל הנאשם חלק מהסכום לו היה זכאי בגין עבודתו אך נותרה לזכותו יתרה בת 13,000 ₪; אותה הבטיח ע'אזי להעביר אליו בהמשך באמצעות איש קשר כלשהו.

בתקופה זו הופעל על הנאשם לחץ כבד מצד בני משפחתו שבעזה לחזור לצורך השתתפות בנישואי גיסו (אחי אשתו) ולהביא עמו סכום כסף משמעותי לצורכי החתונה וכן לצורך בניית בית. בידי הנאשם לא היה סכום כסף כנדרש ולפיכך החליט, כשבועיים לפני קרות האירוע הנדון כאן, לחטוף את המנוח, שאותו הכיר מאחר שבמספר הזדמנויות עבד עמו בבניית ביתו של ע'אזי, לרוצחו ולהסתיר את גופתו תוך העברת דרישה לתשלום כופר נפש בגין שחרורו.

הנאשם החליט לפתות את המנוח על ידי בדיית סיפור מעשה. מאחר שבהתאם לתוכניתו היה עליו לרצוח את המנוח ואז לקברו (לבל יימצא עד אשר יזכה בכספי הכופר שאותם היה בכוונתו לדרוש מבני משפחתו), שאל הנאשם מעדר חפירה לצורך כיסוי גופתו של המנוח. הוא הניח את מעדר - החפירה בזירת הרצח כדי שיעמוד לרשותו בשעת פקודה. הנאשם קבע עם המנוח להיפגש ביום האירוע בשעת ערב בסמוך לתחנת "ספורטוטו" בה בילה רבים מימיו. בין השניים הוחלפו מסרונים ושיחות טלפון עד אשר נפגשו והלכו יחדיו, זה אחר זה לזירת הרצח. הנאשם הנחה את המנוח לחפש שקית, אשר, לדבריו, הוחבאה במקום; כאשר המנוח התכופף על מנת לחפש וגבו היה מופנה אל עבר הנאשם, שלף הנאשם סכין, שאותה החזיק ברשותו מבעוד מועד ודקרו בגבו. המנוח המופתע שאל את הנאשם "למה ככה?" ונפל ארצה על גבו. הנאשם דקר את המנוח שוב ושוב בחזהו ובבטנו עד אשר הלה נפח את נשמתו. או אז, משך הנאשם את גופת המנוח לתוך הבור, אשר היה כרוי במקום וכיסה אותה באדמה באמצעות מעדר -החפירה. ככל הנראה, טרם שקבר את גופת המנוח חיפש הנאשם בכיסי מכנסיו ואף נטל מהם את המכשיר הסלולרי של המנוח. הנאשם עזב את המקום זרק בדרכו את מעדר- החפירה כמו גם את הסכין בה עשה שימוש ושם פעמיו לכיוון ביתו של ע'אזי, שבו לן. בשעת ליל אף הניח ברכבו של שכנו של המנוח פתק דרישת כופר, שאותו הכין מבעוד מועד ובו דרישה לתשלום סך של 400 אלף ₪ בגין השבת המנוח לחיק משפחתו כשהוא חי. נכלל במכתב זה איום לפגוע במנוח אם סכום הכופר לא ישולם במועד. לאחר שהחלו חיפושים אחר המנוח, "התנדב" הנאשם לסייע בחיפוש כדי להסיר מגבו כל חשד, ובהמשך החליט הנאשם לברוח משפרעם ועשה כן בשעת בוקר מוקדמת של מחרת היום.

קבענו, כי הנאשם תכנן מבעוד מועד לרצוח את המנוח והוציא תוכניתו אל הפועל, עקב בצד אגודל, במהלך הימים שקדמו ליום הרצח. הנאשם דקר את המנוח 21 דקירות מתוך כוונה ברורה לקפד פתיל חייו במסגרת תוכניתו הנ"ל.

לא למותר לציין, כי מיד לאחר מתן הכרעת הדין, ביום 25.3.21,  הוגשה לנו בקשת המאשימה  וב"כ נפגעי העבירה, לאסור לפרסם חלקים מתוך הכרעת הדין, העלולים לפגוע בביטחונם של נפגעי העבירה. אסרנו, (במסגרת החלטתנו מיום 18.5.21) לפרסם חלקים מסוימים מתוך הכרעת הדין (בנוסחה המלא). התמונה העובדתית דלעיל תואמת את נוסחה המותר בפרסום של הכרעת הדין (ואיננה כוללת התייחסות לפרטים שפרסומם נאסר). להפסת הדעת נציין כי בפרטים החסרים אין כדי להשפיע כהוא זה על סוגיית גזירת דינו של הנאשם.

תסקיר נפגעי העבירות