גז"ד למורשע בעבירה של מעשה מגונה בקטינה שטרם מלאו לה 14 שנים

על פי עובדות כתב האישום בין הנאשם לג.ג. קיימת היכרות מוקדמת. ג.ג. היא אמן של א.א. קטינה ילידת 2007 (להלן: הקטינה) וב.ב. ילידת שנת 2010 והן מתגוררות יחדיו בעיר xxx בביתן (להלן: הבית). בתקופה הרלבנטית לכתב האישום היו ד.ד. וג.ג. בני זוג.

ביום 19.07.2020, בשעת צהריים, ולאחר ששתה משקאות אלכוהוליים יצר הנאשם קשר עם ג.ג. וביקש כי תגיע לאסוף אותו בטענה כי הוא במצב רוח ירוד. בהמשך, לבקשת הנאשם, הגיעה ג.ג. יחד עם ד.ד. לאסוף את הנאשם והשלושה נסעו לבית. בהמשך שהה הנאשם בבית יחד עם הקטינה ב.ב., ג.ג. ובן זוגה. בחלוף כשעתיים לקחה הקטינה את כלבה לטיול ויצאה מהבית. כשהבחין הנאשם בקטינה  יוצאת לטיול הצטרף אליה. במהלך הטיול הציע הנאשם לקטינה להצטרף אליו להרפתקה, הורה לה ללכת עמו לשיחים שנמצאו בסמוך לבית והקטינה עשתה כדבריו. בהגיעם למקום אליו הוביל הנאשם, התפשט הנאשם ונותר לבוש בתחתונים בלבד. בהמשך למתואר לעיל דחף הנאשם את הקטינה באמצעות ידיו, הפילה ארצה ונשכב על גופה. בעודו שוכב על גופה של הקטינה ניסה הנאשם להוריד את תחתוניה באמצעות ידו, וכל זאת בזמן שהקטינה זזה ומתנגדת למעשיו. במהלך המתואר לעיל, ובעוד הקטינה בוכה, נישק אותה הנאשם בפניה, נצמד אליה והתחכך בה באמצעות גופו לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיני. בעקבות בכיה של הקטינה הניח הנאשם את ידו על פיה של הקטינה, הקטינה נשכה את הנאשם בידו ונמלטה מהמקום.

הצדדים הגיעו להסדר  טיעון אשר הוצג לבית המשפט עוד ביום 07.02.2021 לפיו יושת על הנאשם עונש סגור של 24 חודשי מאסר בפועל, וזאת בניכוי ימי מעצרו. כמו כן, בשאלת הקנס הכספי והפיצוי טענו הצדדים באופן פתוח בפני בית המשפט.

אין ספק כי מעשיו של הנאשם חמורים ביותר. המדובר בביצוע של עבירת מין כנגד קטינה חסרת ישע, ובית המשפט העליון חזר ואמר בשורה ארוכה של פסקי דין כי יש להטיל ענישה מחמירה במקרים כגון דא.

בע"פ 5484/09 פלוני נ' מדינת ישראל  נקבע כי:

"התכלית החברתית והמוסרית ביסוד דיני העונשין היא גם להגן על ערכי החברה ובראש ובראשונה על שלומם ושלמותם הגופניים והנפשיים של הקטינים חסרי הישע. העונשים שבית-המשפט גוזר על נאשמים צריכים לשקף את סלידתה של החברה מהמעשים המבחילים ולהרתיע כאמור עבריינים פוטנציאליים אחרים (ראו ע"פ 2677/06 פלוני נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 18.4.2007); ע"פ 241/03 פלוני נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 18.12.2005) ; ע"פ 6214/92 פלוני נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 10.5.1993) ; ע"פ 77/92 פלוני נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 8.12.1992)).

יחד עם זאת, הרי שבהתאם לפסיקת בית המשפט העליון בע"פ 1958/98 פלוני נ' מ"י, הרי שעל פי עקרונות היסוד של שיטת המשפט הישראלי יש לכבד הסדרי טיעון שהרי הם הכרח בל יגונה ובתי המשפט מכירים בערכם ובתרומתם. הגישה הראויה בעניין הסדרי טיעון הינה גישת האיזון. ככלל, בית המשפט יראה לקיים את הסדרי הטיעון בשל הטעמים הקשורים בחשיבותם ובמעמדם של הסרי הטיעון, יחד עם זאת, בית המשפט ישקול בעצמו את השיקולים הראויים לעונש ויתן דעתו על כל שיקולי הענישה הרלבנטיים, ויבחן האם העונש המוצע מקיים את האיזון הדרוש.

בענייננו, הרי שחזקה על התביעה ששקלה את השיקולים הציבוריים הרלבנטיים, ובשים לב לעברו הפלילי של הנאשם הכולל 6 הרשעות קודמות בעבירות אלימות, רכוש ועבירות נוספות, הרי שהסדר הטיעון הינו סביר, מאוזן, מתיישב עם תיקון 113 ועל כן אכבדו.

בנוגע לשאלת הפיצוי בה הצדדים נחלקו, הרי שהפיצוי הינו רכיב ענישה אזרחי , ומבלי להמעיט כהוא זה מחומרת מעשיו של הנאשם הרי שבית המשפט לקוח בחשבון את טיעוני הסנגור בנוגע למצבו הנפשי ואת העובדה כי הוא עתיד לרצות עונש מאסר ממושך, כך שכל פיצוי אותו בית המשפט ישית עדיין אינו מונע מנפגעת העבירה לפעול גם במסגרת הליך אזרחי בהגשת תביעה כנגד הנאשם כדי למצות זכויותיה בהקשר זה, ועל בית המשפט למצוא את האיזון הראוי במסגרת גזר הדין, ובהקשר זה בית המשפט עיין בתצהיר נפגעת העבירה אשר נחתם על ידי אמה של הקטינה, ומפאת צנעת הפרט לא אפרטו.