1.על פי החלק הכללי בכתב האישום המתוקן, בתאריך 13.12.2017 הורה בית משפט המחוזי בתל אביב-יפו במסגרת מח"ע 22035-11-17 על צו פיקוח ומעקב לפי חוק ההגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין נגד הנאשם למשך 4 שנים (להלן: צו הפיקוח). במסגרת צו הפיקוח הוטלו עליו תנאים מגבילים ובין היתר איסור צריכת אלכוהול, איסור כניסה לאתרי הכרויות ויצירת קשר עם נשים למטרות היכרות ומטרות חברתיות באמצעות רשת האינטרנט. עוד על פי העובדות, במועדים הרלוונטיים הנאשם עבד כנהג משאית ומחסנאי במפעל "אדירים" בנתיבות והתגורר בבית אמו בנתיבות. בהזדמנויות רבות בתאריכים שונים במהלך השנים 2018-2019 נכנס הנאשם לאתר הכרויות בין גברים אמידים לבין נשים (להלן: האתר), ויצר קשר עם נשים רבות ובין היתר עם המתלוננות. במהלך ההיכרות עם המתלוננות הציג עצמו בשמות בדויים ויצר בפניהן מצגי שווא, לפיהם הוא איש עסקים עשיר אשר מוכן לשלם סכומי כסף שונים בתמורה למפגשים איתן וזאת בכוונה לרמות. כתוצאה ממצגי השווא כאמור, המתלוננות הסכימו להיפגש עם הנאשם וקיימו עמו יחסי מין, אך לא קיבלו את התמורה אותה הבטיח להן.
על פי העובדות באישום הראשון, יצר הנאשם קשר עם ס.ש. ילידת 1998 (להלן: מתלוננת 1) הציג עצמו בשם רום המחפש "קשר קבוע עם תמיכה כלכלית" ומוכן לשלם לה סכום של 3,000 ₪ עבור פגישת היכרות. בעקבות האמור, החלו שיחות בין השניים באמצעות תוכנת המסרים "וואסטאפ" ובשיחות טלפון והציג בפניה מצג שווא לפיו הוא איש עסקים העוסק בנדל"ן, גר ברח' רוטשילד בתל אביב ויש לו דירה בתל אביב בה תוכל המתלוננת להתגורר ללא תשלום, כי הוא שותף במסעדה מוכרת וכי בכוונתו לפתוח קונדיטוריה בכיכר המדינה בתל אביב, והמתלוננת שהינה קונדיטורית במקצועה, תוכל לעבוד שם. עקב מצג השווא שהציג בפניה נפגשה עמו המתלוננת ובהמשך נסעו לצימר באזור תל אביב ושם קיימה עמו יחסי מין, כשמיד לאחר מכן הנאשם עזב את המקום ובהמשך לא שילם למתלוננת את הסכום אותו הבטיח לשלם לה עבור המפגש.
על פי העובדות באישום השני, בין הנאשם לבין א.ס. יליד 1992 (להלן:מתלוננת 2) אין היכרות קודמת לאירוע המתואר. עובר ליום 2.6.2019 פרסמה מתלוננת 2 באתר מודעה לפיה היא מחפשת היכרות לצורך בילוי משותף וציינה כי אינה מעוניינת ביחסים שיכללו מין. בתאריך 2.6.2019 הנאשם פנה אל מתלוננת 2 באמצעות האתר, טען בפניה כי גם הוא אינו מחפש יחסי מין אלא בילוי משותף ומוכן לשלם לה סכום של 2,500 ₪ עבור כל פגישה עמה. בהמשך לכך, שוחחו טלפונית, אז הציג עצמו בפניה בכזב בשם סתיו אביב וכי הוא איש עסקים עשיר המתגורר ברח' רוטשילד בתל אביב, בעל שני תארים אקדמיים, אדריכל ב"קבוצת אביב" – חברה קבלנית השייכת לאביו והכל כשהוא יודע שדבריו אינם אמת. עוד במהלך השיחות עם מתלוננת 2, הנאשם טען בפניה כי הוא יכול ומוכן לשלם לה 70,000 ₪ אם תקיים עמו יחסי מין. בשלב זה המתלוננת הודיעה לנאשם כי היא מוכנה להיפגש איתו בתמורה לסך של 2,500 ₪ ללא קיום יחסי מין. עקב מצג השווא שהציג הנאשם, בתאריך 11.6.2019, מתלוננת 2 נפגשה עמו במסעדה בתל אביב. במהלך המפגש הנאשם המשיך להציג בפניה את מצג השווא והוסיף כי בכוונתו להעביר לחשבון הבנק שלה סכום של 8,000 ₪ במקום 2,500 ₪ שהבטיח לה בשיחות קודם לכן והכל למרות שהדבר אינו אמת ושאינו מתכוון לעשות כן. בהמשך הפגישה, המתלוננת הסכימה להצעת הנאשם לקיים עמו יחסי מין וזאת מתוך הנחה כי תקבל בתמורה סך של 70,000 ₪. בעקבות האמור, הנאשם והמתלוננת הגיעו לדירתה של המתלוננת בתל אביב, שם הנאשם שתה בירה ובהמשך קיים עם המתלוננת יחסי מין, כשמיד לאחר מכן, עזב את הדירה ולא העביר כסף לחשבונה של מתלוננת 2.
על פי העובדות באישום השלישי, בין הנאשם לבין מ.ג. ילידת 1983 (להלן: מתלוננת 3) אין היכרות קודמת לאירועים המתוארים בכתב האישום. בתאריך 21.1.2018 הנאשם פנה אליה באמצעות האתר, הציג את עצמו בפניה בכזב בשם רוס ומסר לה את מספר הטלפון הנייד שלו. כעבור מספר חודשים, הנאשם יצר קשר טלפוני עם מתלוננת 3 והציג בפניה מצג שווא לפיו הוא איש עסקים אמיד וזאת במטרה להונות. במסגרת מצג השווא, טען בכזב שהוא גר ברח' רוטשילד בתל אביב וכי בבעלות משפחתו חברת בניה גדולה בשם "אביב" וכי הוא הבעלים של חברת הבת שלה, כי הוא טייס ומהנדס ולומד עיצוב פנים. עוד טען הנאשם בפני המתלוננת כי שניים מילדיו נפטרו ממחלת הסרטן, כאשר הנאשם יודע שדבריו אינם אמת ומעולם לא היו לו ילדים. עקב מצג השווא שיצר הנאשם, במהלך מספר חודשים, המתלוננת קיימה עם הנאשם יחסי מין מספר פעמים וניהלה עמו קשר חברי ואף אפשרה לו להכיר את ילדיה והוריה. בנוסף, בשלב מסוים במהלך היחסים, הנאשם טען בפני מתלוננת 3 כי יעביר לחשבונה סך של 12,000 ₪ או 16,000 ₪ ולא עשה כן.
2.בפתח הדיון שהתקיים ביום 30.12.2020 הוצג הסדר טיעון אליו הגיעו, במסגרתו תוקן כתב האישום, הנאשם חזר בו מכפירתו, הודה בעובדות כתב האישום המתוקן והורשע כאמור. עוד במסגרת ההסדר בין הצדדים הוסכם על עונש המאסר אשר יושת על הנאשם – 24 חודשים מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו, מאסרים על תנאי, קנס ופיצוי המתלוננות שסכומם לשיקול דעת בית המשפט.
בדיון שהתקיים ביום 14.1.20 לאחר שב"כ הצדדים טענו לעונש, הנאשם וב"כ בקשו לדחות את גזר הדין למועד מאוחר יותר לאור הליך טיפולי שבעיצומו מצוי הנאשם ואשר החל במסגרת הליך המעצר ועתיד להסתיים ביום 24.3.2020. בבקשתו לפניי הדגיש הנאשם בדבר תרומת ההליך הטיפולי עבורו ובהעדר התנגדות המאשימה גזר הדין נקבע להישמע ביום 24.3.20 אולם נוכח מצב החירום שחל בשל התפרצות נגיף הקורונה, מתן גזר הדין נדחה מפעם לפעם.
3.בטיעוניה לעונש בדיון שהתקיים ביום 14.1.20 הדגישה ב"כ המאשימה בעובדה כי עונשו של הנאשם הינו מקל בהינתן אופי העבירות וחומרתן לצד עברו הפלילי בעבירות מין והעובדה כי הוא נתון בפיקוח צור שאותו הפר, ונעוץ בעמדת המתלוננות שהעדיפו שלא להעיד בבית המשפט. לדידה של ב"כ המאשימה, חיוב הנאשם לשלם פיצויים משמעותיים למתלוננות יאזן בין העונש המצוי לרצוי במקרה דנן ועל עתרה להשית עליו סכום שלא יפחת מ 18,000 ₪ לכל אחת מהן, ובתשלומו יבטא את אחריות הנאשם על מעשיו וחרטה כנה.
4.ב"כ הנאשם מצדו טען כי העונש המוסכם אינו מקל כלל עם הנאשם ולמעשה הושג נוכח קשיים ראייתיים שניתן היה לזהותם מקריאת כתב האישום עצמו. בהתייחסו לעיצומים הכלכליים להם עתרה המאשימה, הרי שבנוגע לפיצוי המתלוננות מדובר בסכום מופרך שלא נמצא לו בסיס בפסיקה ולמעשה לא נמצא מקרים דומים בהם הושת סכום פיצוי כמתבקש. בהקשר זה הפנה בין היתר לע"פ 1076/15, לע"פ 1062/19, וע"פ 7186/19 במסגרתם בין היתר, עמד בית המשפט העליון על האבחנה בין פיצוי בהליך הפלילי לבין פיצוי במסגרת דני הנזיקין ועל כך שפסיקת פיצויים מכוח סעיף 77 (א) לחוק העונשין היא בבחינת "עזרה ראשונה" שעל היקפה וקיימות מגבלות מוצדקות, בהינתן, בין היתר, שזו אינה מצריכה הוכחת שיעור הנזק ושבצידה עומדת לנפגע העבירה האפשרות להגיש בנפרד תביעה אזרחית נגד העבריין. עוד הפנה למקרים חמורים יותר מהמקרה דנן, שם גם הוגשו תסקירי קורבן עבירה מטעם שירות המבחן אשר עמד על נזקי המתלוננים ושיעורי הפיצויים שהושתו על הנאשמים היו פחותים משמעותית מאלה להם עותרת המאשימה. כך למשל, במקרה שהתברר ב ת"פ 40786-07-16 שם דובר בנסיבות מחמירות יותר של נאשם אשר התחזה והציג מצגי שווא וניהל מערכות יחסים ארוכות עם המתלוננות, ועונשו כלל פיצוי בסך של 7.500 ₪ לכל אחת מהמתלוננות.
ב"כ הנאשם עמד על נסיבות ביצוע העבירות לפיהן מדובר במתלוננות אשר הציעו ברשת האינטרנט שירותי מין תמורת כסף כך שהנזק הנפשי ככל שכזה נגרם להן, אינו מצדיק פיצוי בסכומים להם עותרת המאשימה. בהקשר זה הפנה ל פסקי דין עבירת אינוס בעבירות מרמה בנסיבות חמורות בהרבה מהמקרה כאן. כך למשל לרע"פ 8071/17 אלון אשד, נאשם אשר התחזה כמעסה והפיצוי הועמד על סך של 10,000 ₪ לכל מתלוננת; כך גם בעפ"ג 8433-12-13 מדינת ישראל נגד פחר אל דין שם דובר בנאשם שהינו חובש, אשר ביצע מעשה מגונה במרמה במתלוננת בנסיבות של סעיף 345(א) (2) לחוק העונשין, שנסיבותיו חמורות מהמקרה דנן בו הוכח נזקה הנפשי של המתלוננת. הנאשם נעדר עבר פלילי, עבר הליך טיפולי, נדון ל 12 חודשים וסכום הפיצוי למתלוננת הועמד על סך של 3,000 ₪. עוד הפנה לשורה ארוכה של מקרים חמורים יותר בהם נגזר סכום פיצוי נמוך מזה לו עותרת המאשימה ובחלק מהמקרים נמוך יחסית לנסיבות המעשה.