גז"ד ללא הרשעה בגין תקיפה בנסיבות מחמירות

(ללא הרשעה)

במסגרת הסדר טיעון, הודו נאשמים 1-5 בכתב אישום מתוקן, המייחס להם ביצוע עבירת תקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 379 + 382(א) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין").

על פי כתב האישום המתוקן, ביום 26.2.14 בשעה 12:00 או בסמוך לכך, בחצר בית הספר התיכון בו למדו המעורבים, תקפו הנאשמים את המתלונן על ידי כך שנאשם 1 הפיל את המתלונן בכח לארץ. מיד בהמשך, כל הנאשמים יחד הכו את המתלונן באמצעות ידיהם ובעטו בו בכל חלקי גופו, ובראשו, בעודו שכוב על הארץ. כתוצאה ממעשי הנאשמים, נגרמו למתלונן רגישות, נפיחות, אודם ושריטות בחלקי גופו השונים.

תסקירי שרות מבחן הוגשו ביחס לכל אחד מן הנאשמים, מציגים את קורותיהם, ובסופם המלצה טיפולית בעניינם.

על סמך החומר האמור, טענו הצדדים לעונש.

ב"כ המאשימה הגיש כראיות לעונש, הצהרת נפגע, בהתאם לסעיף 18 לחוק זכויות נפגעי עבירה, תשס"א- 2001, ואישור אודות היעדרות ממושכת מבית הספר. התובע, חזר על עובדות כתב האישום והפנה לתסקירי שירות המבחן. לטענתו, עצם התייחסותם של הנאשמים לאירוע נושא כתב האישום כ"קטטה", קרי אירוע הדדי, יש בה כדי להעיד על לקיחת אחריות חלקית בלבד ועל כן יש לדחות את המלצת שירות המבחן בעניינם. בנוסף, הפנה התובע להצהרת נפגע העבירה ועמד על מצבו הנפשי והפגיעה הקשה שחווה. לטענת התובע, מדובר בעבירת תקיפה אשר נסיבות ביצועה חמורות ועל בית המשפט להעביר מסר ברור ומוקיע בגנותה. התובע הוסיף וגרס כי השיקול השיקומי אינו השיקול הבלעדי והמכריע בעניינם של קטינים, ומשקלו אף פוחת עת עסקינן בנאשמים הקרובים לגיל הבגרות. לפיכך, ועל מנת שיועבר מסר ברור ומרתיע, עתר ב"כ המאשימה להרשעת הנאשמים, תוך הפנייה לפסיקה ענפה התומכת בהרשעת קטינים. לעניין העונש, עתר התובע להשתת עונש מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות, מאסר על תנאי וכן אימוץ יתר הרכיבים העונשיים עליהם המליץ שירות המבחן בתסקיריו.

ב"כ נאשם 1 ציין כי הנאשם, קטין, נעדר עבר פלילי, הודה במיוחס לו, לקח אחריות על מעשיו, גילה אמפתיה לנפגע  ואף ביקש, הוא ומשפחתו לערוך "סולחה" עם משפחת המתלונן. לדבריו, הנאשם, בן למשפחה המנהלת אורח חיים נורמטיבי, עבר הליך מוצלח במסגרת שרות המבחן, לא  נפתחו כנגדו כל תיקים חדשים ועל כן ביקש מבית המשפט להימנע מהרשעתו ולאמץ את המלצות שירות המבחן.

נאשם 1 הביע צער וחרטה על מעשיו והבהיר כי הוא מודע למעשיו ונוטל עליהם אחריות מלאה.

ב"כ נאשם 2 ציין כי כתב האישום תוקן באופן מהותי וכי הנאשם הודה במיוחס לו ולקח אחריות על מעשיו תוך הבעת צער וחרטה על ביצועם. לדבריו, מדובר בצעיר נורמטיבי נעדר עבר פלילי שזוהי מעידתו הראשונה אשר למד את הלקח והעובדה כי במהלך השנתיים שחלפו מאז המקרה לא חזר לסורו, מוכיחה זאת. הסנגור הדגיש כי הנאשם, משרת במסגרת שירות סדיר בצה"ל, ועם זאת  פקד את משרדי שירות המבחן והתייצב כנדרש, בהתאם ליכולתו. לאור האמור ביקש הסנגור להימנע מהרשעתו תוך הפנייה לפסיקה, ולאמץ את המלצות שירות המבחן. לעניין השל"צ, הבהיר הסנגור כי הנאשם יסכים לבצען אף בהיקף גבוה מזה שהומלץ.

נאשם 2 טען כי הוא מצטער וכי מקרה כאמור לא יקרה שוב.

ב"כ נאשם 3  ציינה כי הנאשם, אשר זהו לו תיקו הראשון והיחיד, הודה במיוחס לו בהזדמנות הראשונה ולקח אחריות על מעשיו. עוד התייחסה הסנגורית לנסיבותיו המשפחתיות והאישיות והפנתה לתסקיר החיובי שהוגש בעניינו. הסנגורית הוסיפה כי פניו של הנאשם, ומשפחתו היו לעבר פיוס וסולחה אך משפחת המתלונן סירבה ולאחר האירוע תקף המתלונן את הנאשם, והציגה מסמך רפואי לגבי הפציעה שנגרמה לו. עוד ציינה כי המתלונן התנגד אף להליך של גישור ובכך סיכל מהלך זה, לו הסכימו הנאשמים כולם. לאור האמור ביקשה להימנע מהרשעה, להסתפק בפסיקת פיצוי מידתי וסביר וביצוע של"צ, אף בהיקף גבוה וככל שיידרש.

ב"כ נאשם  4 ציין כי הנאשם, נעדר עבר פלילי, הודה בהזדמנות הראשונה, לקח אחריות על מעשיו וחש אמפטיה לנפגע. הסנגור ציין כי הנאשם לקח אחריות מלאה על חלקו באירוע והפנה לתסקיר החיובי שהוגש בעניינו. עוד הוסיף כי ביקש לערוך סולחה עם המתלונן ומשפחתו, אולם המתלונן סירב לכך ולהליך גישור שהוצע לו., בא כוחו ביקש להדגיש כי הנאשם הינו סטודנט עסוק, המנהל אורח חיים נורמטיבי, ועל כן עתר לאימוץ המלצות שירות המבחן שלא להרשיעו ולהסתפק בהחתמה על התחייבות, פסיקת פיצוי למתלונן וביצוע של"צ, ככל שיידרש.

ב"כ נאשם 5 ציין כי הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה, בכתב אישום מתוקן וכי כבר בחקירתו במשטרה הביע צער על מעשיו ונטל אחריות מלאה. הסנגור הוסיף וציין כי הוריו של הצעיר גינו את מעשיו ואף ניסו ליזום סולחה, שלא צלחה בשל סירוב משפחת המתלונן, אשר הכשיל אף הליך גישור בין המעורבים. לעמדת הסנגור הנאשם הפיק לקחים מן המעשה וכעת מבקש התגייס לצבא וחושש כי הרשעתו תפגע בהליך גיוסו. בעניין זה, ביקש הסנגור כי בית המשפט יפנה לשלטונות הצבא ויורה לו לגייס את הנאשם, שכן שירותו נדחה.

לאור האמור, ביקש הסנגור לאמץ את המלצות שירות המבחן, תוך הפנייה לפסיקה התומכת בכך, להמנע מהרשעתו ולאמץ את  דרכי הטיפול המוצעות. לעניין השל"צ, הבהיר הסנגור כי הנאשם יסכים לבצען, ככל שיידרש וזאת אף בניגוד להמלצות שירות המבחן.

נאשם 5   טען כי הוא מצטער וכי מקרה כאמור לא יחזור על עצמו.

דיון  -

עבירות אלימות הפכו רעה חולה בקרב בני הנוער וחובה על בתי המשפט להוציא מסר חד וברור בגנותן. הנאשמים, תלמידים בבית ספר תיכון, הפכו את חצר בית הספר, מקום האמור להיות מוגן ובטוח לבאים בשעריו, בו יוכלו לנוח, לשחק, ולצבור כוחות להמשך למידה אפקטיבית, לזירת אירוע פוגעני ואלים, שתוצאות קשות בצידו.