גז"ד בגין רצח בכוונה תחילה של ראובן חנימוב ז"ל על רקע סכסוך קודם בכביש

הנשיאה רויטל יפה-כ"ץ:

הנאשם הורשע, לאחר שמיעת הראיות, בביצוע עבירה של רצח בכוונה תחילה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (שלפני תיקון 137 לחוק העונשין).

כתב האישום והעובדות כפי שנקבעו בהכרעת הדין

נקבע בהכרעת הדין, כי אור ליום שבת ה-16.07.2016, בשעה 04:30 לערך, הגיע הנאשם עם רכבו לרחבת חנייה הנמצאת בין בתים שברח' משעול ערוגות שבדימונה, כשעמו ברכב נמצאים שני חבריו - רפאל (רפי) מליחוב ודימורי קיטובני. הנאשם יצא מרכבו כשבידו סכין, אותה החזיק שלא כדין, ורץ לעבר ר.ח. ז"ל, שאותה עת עמד ליד תחנת אוטובוס סמוכה יחד עם רפי. הנאשם דקר את המנוח בחזהו בחוזקה באמצעות הסכין. המנוח ניסה לברוח מהנאשם, אולם הנאשם רץ אחריו בשביל הנמצא מאחורי אזור החנייה, עד שהמנוח התמוטט לאחר מספר צעדים, ונפל על הארץ.

ר. ז"ל נפטר כמעט מידית (מותו נקבע במקום על ידי מד"א), כאשר המוות נגרם מפצע דקירה עמוק בחזה, אשר עבר דרך סחוסי הצלעות, חדר ללב, חצה את החדר השמאלי של הלב וגרם לאיבוד דם נרחב.

הנאשם ושני מרעיו נמלטו מהמקום ברכבו של הנאשם; הנאשם השליך את הסכין בה דקר את המנוח במהלך הנסיעה; והשלושה נעצרו בטירת הכרמל כשהם עודם במכוניתו של הנאשם, וזאת בסמוך לשעה 10:00 בבוקר.

אירועים אלה באו על רקע מפגש קודם שאירע בשעות הצהריים של יום שישי, ה-15.07.16, בין הנאשם, המנוח ואחרים. המפגש הנ"ל כלל ארבעה כלי רכב על נוסעיהם, כאשר מצד אחד היה מעורב הנאשם, שנהג ברכבו, ומהצד השני, שלושה כלי רכב אחרים בהם נהגו ז. אמר, אמיר אלהוואשלה והמנוח. המעורבים התווכחו ביניהם באשר לאופן נהיגתם; ויכוח שהתפתח לכדי עימות, במהלכו ז. הכתה את הנאשם בפניו. לאחר חילופי דברים נוספים בין הנאשם לאמיר אלהוואשלה, הוציא הנאשם מרכבו סכין ארוכה (אותה סכין שבאמצעותה גרם למותו של המנוח כמה שעות לאחר מכן) והניף אותה כלפי מעלה בתנועת איום; אמירות נוספות הוחלפו בין המעורבים, לאחריהם עזבו את המקום, וכל אחד נסע לדרכו.

מספר שעות לאחר העימות הנ"ל שאירע בשעת הצהריים, וכאמור, סמוך לשעה 04:30, הגיע הנאשם ברכבו לאזור החנייה, כאשר נלווה אליו רכב נוסף מסוג רנו מגאן, נהוג בידי נתי לוגסי. באותה עת ישבו המנוח וחברתו ה.ברכבו של המנוח סמוך לאזור החנייה, וכאשר הבחינו ברכבו של הנאשם, חששו שמא הוא הגיע למקום כדי לפגוע בהם נוכח אירועי הצהריים, ועל כן התקשרו לז. ולאמיר, ואלה הגיעו אף הם למקום. ה. וז. ניגשו אל הנאשם, שישב ברכבו (כאמור, באזור החנייה), והביעו כעסן בפניו על דרך נהיגתו באירוע הצהריים ועל כך שהגיע למקום כדי לריב; גם נתי יצא מרכבו והלך לדבר עם המנוח בניסיון להרגיעו. במהלך השיחה, המנוח התרחק מנתי, ניגש אל הנאשם שישב ברכב, ודפק בכעס על שמשת הרכב, כשהוא דורש מהנאשם לצאת מהרכב. הנאשם נותר לשבת ברכבו, ואז ניגש המנוח לדלת הנוסע ברכבו של הנאשם, ופתח אותה. רפי, שישב במושב הנוסע לצד הנאשם, יצא מהרכב ולקח את המנוח לעבר תחנת אוטובוס הסמוכה לאזור החנייה, כשהוא מחבק את המנוח.

קבענו בהכרעת הדין, כי במהלך האירועים שתוארו לעיל, גמלה בלבו של הנאשם החלטה להמית את המנוח ועל כן הכין את עצמו לגרום למותו והצטייד בסכין, שהייתה עמו ברכב; יצא במפתיע מרכבו, כשהוא מוציא את הסכין ממקום מסתור בדלת הנהג; אחז בסכין וצעק לעבר ז. וה. במטרה להפחידן, שיזוזו אחרת ידקור אותן. הנאשם רץ לעבר המנוח בכוונה לגרום למותו; ה. צעקה לעבר המנוח להיזהר מסכינו של הנאשם; אך הנאשם השיג את המנוח, שעמד מחובק על ידי רפי, וכשהוא עומד מולו - דקר את המנוח בחוזקה בחזהו באמצעות הסכין, וגרם למותו, כפי שתואר לעיל.

יצוין, כי ההגנה לא חלקה על כך שהנאשם דקר את המנוח וגרם למותו אלא העלתה טענות שונות תוך כדי כפירה בקיום יסודות עבירת הרצח – אם כי הנאשם אוים על ידי המנוח וחבריו, אם כי לא התכוון לגרום למותו של המנוח אלא רק להפחידו או לגרום לו לפציעה קלה בלבד, אם כי מבחינה שכלית–קוגניטיבית אינו מסוגל להיות בעל אותה כוונה הנדרשת בעבירת הרצח, אם כי פעל מתוך הגנה עצמית ועוד כהנה וכהנה. כל טענותיו נדחו, אחת לאחת ונקבע, כי הנאשם בחר באופן רצוני ומתוכנן לדקור את המנוח.

הנאשם נמנע מפגיעה בז. (אף שלטענתו תקפה אותו גם בשלב זה) או בה., שעמדו סמוך לרכבו, ואף לא ניסה לפגוע באמיר, שעמד במרחק מה מרכבו; הוא יצא מרכבו, והלך ישירות, עם סכין שלופה בידו, לעבר המנוח שעמד במקום מבודד יחסית, ליד תחנת האוטובוס, צמוד לרפי, חברו של הנאשם; הוא נעץ את סכינו בחזהו של המנוח ללא אומר ודברים, כשהמנוח אינו מנסה כלל להתגונן, ואף אינו יכול להגיב בזמן לקריאות האזהרה שהושמעו לעברו ממגרש החנייה. הסכין, גדולת המידות והמושחזת לפחות בשפתה האחת, ננעצה היישר בליבו של המנוח; עומק תעלת הדקירה מוערך ב-8 ס"מ, כאשר הסכין חצתה את החדר השמאלי של הלב וגרמה לאובדן דם מהיר ו"לפגיעה כמעט מידית באספקת הדם למוח, ולמוות". ומיד לאחר הדקירה, הנאשם רץ אחרי המנוח, ורק לאחר שראה שהמנוח נפל, ברח מהמקום בלא שניסה להושיט למנוח עזרה, ואף נפטר מהסכין במהלך הימלטותו מזירת העבירה, ומכאן נקבע, כי הוכחה קיומה של כוונה להמית.

עוד קבענו, כי נוכח רצף הפעולות של הנאשם, הרי שההחלטה לקטול את המנוח גמלה בליבו לפחות למן השלב בו הוציא את סכינו מהרכב, ויצא ממנו לעבר המנוח; כי רכיב ההכנה, המשולב בהחלטה להמית את המנוח, בא לידי ביטוי בשליפת הסכין, ובהליכה הנחושה לעבר המנוח כאשר הסכין מוחזקת בידו של הנאשם מוכנה לפעולה; וכי מעשיו של המנוח טרם הדקירה לא היו בבחינת קנטור. אכן, המנוח זעם על התנהגותו של הנאשם ואף דפק על שמשת הרכב בו ישב, אולם לא היה מדובר באקט אלים של ממש, היכול להוות קנטור. יתרה מכך, הנאשם לא הגיע למטרות תמימות למגרש החנייה אלא, אף לדבריו, ביקש להטיל מורא על בני החבורה האחרת; הנאשם לא התייחס לבני החבורה האחרים שהיו ליד הרכב, ולא גילה כל חשש מפניהם, בעת שהלך לדקור את המנוח כשהסכין גלויה בידו; הנאשם היה מודע לכך, כי מיד לאחר המכה על השמשה, המנוח לא פנה כלל לעברו, ועזב את מגרש החנייה כשהוא מלווה על ידי רפי.

גם קבענו, כי הן על פי עדותו של הנאשם בפנינו והן לנוכח נתונים נוספים, הרי שהוא מתפקד ברמה שכלית וקוגניטיבית מניחה את הדעת. כך, הנאשם הצליח לסיים לימודים בחטיבת ביניים; השתלב בלימודים בחטיבה העליונה, הגם שתוך קשיים; עמד בהצלחה בבחינות התיאוריה שהקנו לו רישיון נהיגה; הפגין מיומנות נהיגה מרשימה בכבישי ישראל, כאשר במהלך של יממה אחת, נסע מדימונה לאילת וחזרה, הסתובב ברכב בשעות הלילה, ולאחר מכן ברח עם הרכב עד לאזור טירת הכרמל; ידע "לתמרן" את חבריו להגיע עמו לאזור החנייה; וחיפש את כתובתה של ז. בפייסבוק, באופן המצביע על שליטה ברשתות החברתיות באינטרנט. יתרה מכך, הרושם הכללי שהתקבל למשמע עדותו של הנאשם במשך שעות לא מועטות, ודרך מסירת גרסאותיו המתועדות של הנאשם בחקירה והתנהגותו בעת השחזור, הוא כי מדובר באדם ער מאד לנעשה, דרוך, המתבטא בצורה שוטפת וקוהרנטית.

ההרשעה בעבירת רצח שעונש מאסר עולם חובה לצדה

ההגנה אמנם טענה בפנינו, כי ניתן לכל היותר להרשיע את הנאשם בעבירת הרצח "הבסיסית", שבסעיף 300(א) לחוק לאחר התיקון, שעונשה מאסר עולם כעונש מרבי, ולא בעבירת רצח שבוצעה בנסיבות המחמירות על פי סעיף 301א(א)(1) לחוק, שעונשה מאסר עולם חובה ואף לא בעבירת רצח על פי סעיף החוק בטרם תיקונו שגם לצדה עונש של מאסר עולם חובה, אולם קבענו, כי יש להרשיע את הנאשם בביצוע עבירת הרצח לפי סעיף 300(א)(2) על פי הדין שקדם לתיקון 137, וכי הנסיבות אף מעידות, כי הנאשם רצח את המנוח לאחר "הליך ממשי של שקילה וגיבוש החלטה להמית", ומשכך עבר עבירת רצח גם בנסיבות המחמירות המפורטות בס"ק 301א(א)(1).