גז"ד 29 שנות מאסר לשוטר שרצח את אשתו

רקע

1. הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות, בעבירת רצח, לפי סעיף 300(א) בחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק").

כתב האישום ייחס לנאשם עבירת של רצח בכוונה תחילה לפי סעיף 300(א)(2) בחוק (טרם תיקון 137 בחוק). הנאשם אישר את היסוד העובדתי בכתב האישום ואולם כפר בכוונה לגרום למות המנוחה. בהכרעת הדין נקבע כי המאשימה הוכיחה מעבר לספק סביר שהתקיימו בנאשם כל יסודות עבירת הרצח לפי סעיף 300(א)(2) בחוק העונשין, טרם התיקון בחוק, לרבות היסוד הנפשי הנדרש של כוונה תחילה. עוד נקבע כי הואיל ולאחר תיקון 137 בחוק, יש להחיל על הנאשם את הדין המקל עמו, הרי שיש להרשיעו בעבירת הרצח הבסיסית לפי סעיף 300(א) בחוק.

2. על-פי המתואר בעובדות כתב האישום, וכפי שנקבע בהכרעת הדין, הנאשם שירת כשוטר במשטרת ישראל. המנוחה וונגווץ וואסה ז"ל (להלן: "המנוחה") והנאשם נישאו זה לזה בשנת 2018, ולהם בת משותפת, ילידת אוגוסט 2018. למנוחה שני ילדים נוספים מנישואיה הקודמים, ילידי 2011 ו-2015. הילדים התגוררו עם המנוחה והנאשם בדירה בנתניה.

במסגרת עבודתו כשוטר, החזיק הנאשם באקדח מסוג 'יריחו'. הנאשם נהג לשאת עמו את הנשק לביתו בעת שלא היה במשמרת.

ביום 14.10.18 בשעה 15:30 שב הנאשם ממשמרת לדירה, והניח את הנשק בארון הבגדים בחדר השינה שלהם. על רקע מחלוקת בין הנאשם לבין המנוחה מוקדם יותר באותו יום, התפתח בין השניים ויכוח מילולי, שכלל גידופים וצעקות. הנאשם, שהיה נסער מהוויכוח וביקש להירגע, יצא מהבית.

בשעה 19:30 שב הנאשם לדירה. באותה עת שהו בדירה המנוחה והילדים. עובר לשעה 21:00, בעת שהילדים שהו במיטותיהם, התפתח ויכוח מילולי בין הנאשם למנוחה. במהלך הוויכוח, הנאשם, שחמתו בערה בו, הכה את המנוחה בפניה. לאחר האמור, לקח הנאשם מכסה של מחבת שהיה במקום, והכה באמצעותו את המנוחה בגב. בהמשך, בעט הנאשם ברגלה של המנוחה. כתוצאה מהמתואר, נפלה המנוחה ארצה ודיממה מרגלה.

בהמשך לכך, ניגבה המנוחה את הדם מרגלה, קמה והתיישבה על כיסא בפינת האוכל בדירה, תוך שהוויכוח המילולי בין השניים נמשך. או אז גמלה בלבו של הנאשם ההחלטה להמית את המנוחה, ובשעה 21:00, בעת שישבה בפינת האוכל בדירה, הלך הנאשם לחדר השינה, הוציא מהארון את הנשק, וצעד חזרה לכיוונה של המנוחה. הנאשם דרך את האקדח, כיוון לעבר המנוחה, וירה לעבר פניה ירייה אחת. הקליע פגע בעינה של המנוחה, חדר לראשה, וכתוצאה מכך נגרם מותה של המנוחה.

3. בהכרעת הדין נדחו טענות הנאשם לפיהן לא כיוון את אקדחו לעבר אשתו המנוחה, שביקש רק להפחידה וכי הכדור נפלט מהאקדח מבלי שהנאשם התכוון לכך. נקבע כי התגבשה בנאשם "כוונה תחילה" כנדרש בעבירת הרצח לפי סעיף 300(א)(2) בטרם תיקון 137 בחוק העונשין, משהתקיימו שלושה יסודות מצטברים של החלטה להמית, הכנה והיעדר קנטור, כמפורט להלן:

א.           החלטה להמית – המסקנה שהנאשם החליט להמית את המנוחה נלמדה מכך שהנאשם כיוון את האקדח לעברה של המנוחה ממרחק קצר, לחץ על ההדק בחוזקה, ירה לעברה ופגע בראשה, תוך שהוא מתכוון לגרום לתוצאה הטבעית של מעשה זה – מותה של המנוחה. אמנם מדובר בהחלטה רגעית, שאינה פרי תכנון מוקדם משמעותי, ואשר לאחריה הנאשם התחרט על מעשיו, אך אין בכך כדי לשנות מהמסקנה שהנאשם התכוון להמית את המנוחה בעת שירה לעברה. בכל מקרה, הנאשם צפה בדרגת הסתברות קרובה לוודאי שמעשיו יגרמו למותה של המנוחה, ומכאן שיש לראותו כמי שחפץ במותה.

ב.           הכנה – בכך שהלך לחדר השינה, נטל את האקדח מארון הבגדים, הוציא את האקדח מהנרתיק, חזר לחדר המגורים, דרך את האקדח, כיוון אותו לעבר של המנוחה אשר ישבה על כיסא, וירה במנוחה.

ג.            העדר קנטור – הוויכוח בין המנוחה לבין הנאשם אינו מהווה קנטור.

אף אם הנאשם היה בסערת רגשות בעת האירוע, אין המדובר במקרה שבו פעל הנאשם ללא הפעלת מחשבה ושיקול דעת.

עוד נקבע כי אכן, מיד בסמוך לאחר הירי, וכאשר הנאשם התעשת, הוא הצטער על כך שגרם למותה של המנוחה, ומדובר בחרטה כנה ומיידית בסמוך לאחר המעשה. כפי שעולה אף מהקלטת שיחת הטלפון של הנאשם למוקד 100 של המשטרה, ניכר שהנאשם ניחם על מעשיו, בסמוך לאחר האירוע. עוד נקבע כי גם בחקירתו חזר הנאשם ושאל את החוקרת אם המנוחה נפטרה או נותרה בחיים, ובכה כאשר נאמר לו שאינה עוד בין החיים. הנאשם אף הביע בחקירתו רצון למות, וניכר שהוא חש רגשות אשמה וצער רב על מעשיו.

4. כאמור לעיל, כתב האישום נגד הנאשם הוגש טרם כניסת תיקון 137 בחוק העונשין לתוקף, וייחס לנאשם עבירה של רצח בכוונה תחילה לפי סעיף 300(א)(2) בחוק. הוראת המעבר בתיקון 137 בחוק מחייבת לקבוע את אשמתו של הנאשם בעבירות ההמתה לפי הדין המקל עמו. עבירת הרצח הבסיסית בתיקון לחוק היא בבחינת דין מקל, לעומת עבירת הרצח טרם התיקון, וזאת לאור העובדה שחלף עונש של מאסר עולם חובה טרם התיקון, הרי שלאחר התיקון, העונש בגין עבירת הרצח הבסיסית הוא של מאסר עולם כעונש מרבי. במקרה דנן, בהסכמת המאשימה, והואיל ואכן מדובר בכוונה להמית, אשר התגבשה בסמוך לפני האירוע ומבלי ש"המעשה נעשה לאחר תכנון או לאחר הליך ממשי של שקילה וגיבוש החלטה להמית" (כנדרש בסעיף 301א(א)(1) בחוק), נקבע בהכרעת הדין שיש להרשיע את הנאשם בעבירת הרצח הבסיסית, כאשר היסוד הנפשי שמיוחס לנאשם הוא של כוונה.

תסקירי נפגעי העבירה

5. תסקיר נפגעי עבירת רצח אודות ילדי המנוחה – מ' (יליד 2011) וא' (ילידת 2015) – ילדי המנוחה מ' וא' הם ילדים מנשואיה הראשונים של המנוחה והתינוקת ל' בתם של המנוחה והנאשם שהו בבית בעת הרצח. עם מותה, התא המשפחתי התפרק כאשר מ' וא' עברו להתגורר עם אביהם בעיר אחרת והתינוקת ל' עברה להתגורר עם אחות המנוחה. אביהם של שני ילדי המנוחה היה נשוי למנוחה בין השנים 2010-2016, והתקיימו הסדרי ראיה עם ילדיו טרם מות המנוחה.