גז"ד מאסר עולם בצירוף שנתיים בפועל במצטבר בגין עבירות רצח ועבירות בנשק

הנאשם הורשע בתום שמיעת ראיות בעבירות לפי סעיפים 300(א) ו- 144(א) לחוק העונשין, דהיינו רצח בכוונה תחילה וביצוע עבירות נשק.

לא נשוב על מכלול הפרטים שהובאו בהרחבה בהכרעת הדין  ואולם, נציין כי כעולה מהכרעת הדין, הנאשם אשר הצטייד ביום 13.04.09 בשני אקדחים, הגיע לביתו של המנוח באסם בכרי ופגע בו ב- 4 כדורים כל זאת, לאחר שגמלה בליבו ההחלטה להמיתו והמיתו בדם קר מבלי שקדמה התגרות למעשיו.

לאחר הפגיעות הקטלניות במנוח, הנאשם ברח מהמקום, הסתיר את האקדחים במקום הידוע רק לו ובחקירתו במשטרה סיפר כי השליכם לים כך שעד היום לא נתפסו.

באת כח המאשימה  בטיעוניה לעונש  ביקשה לגזור על הנאשם בנוסף לעונש מאסר עולם כמתחייב על פי דין בגין הרשעתו בעבירת רצח גם עונש מאסר בפועל בגין הרשעתו בעבירות בנשק, להפעיל עונש מאסר מותנה בן 8 חודשים התלוי ועומד נגדו, כל זאת, במצטבר לעונש מאסר עולם.

עוד הדגישה באת כח המאשימה את המסכת העובדתית שבגינה הורשע הנאשם בעבירת הרצח עובדת הגעתו לזירת העבירה מצוייד בשני אקדחים, עברו הפלילי המכביד (ט/1) הכולל, בין היתר,  עונש מאסר בפועל של 56 חודשים בגין עבירות אלימות חמורות שבוצעו בסכין ובאקדח, שחרורו ממאסר זה לא מכבר וכן, את עונש המאסר המותנה בן 8 החודשים התלוי ועומד נגדו מת"פ 269/03 (מחוזי חיפה) מיום 19.10.03.

כנימוק לחומרה המצדיק הטלת עונש מאסר בפועל במצטבר בגין עבירות הנשק, והפעלת עונש המאסר המותנה ציינה את עובדת אי מסירת האקדחים לידי המשטרה עד היום.

ב"כ הנאשם בטיעוניו לעונש טען כנגד עתירתה של באת כח המאשימה להשתת עונש מאסר במצטבר בגין עבירות הנשק זאת מאחר ולשיטתו  המסכת העובדתית שבגינה הורשע הנאשם יש בה כדי ללמד על מעשים שהזיקה ביניהם הדוקה ומהווים למעשה "מעשה" אחד, על כן טען כי אין להעניש  את הנאשם "...יותר מפעם אחת בשל אותו מעשה" כמצוות סעיף 186 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, (להלן: "חסד"פ").

לחילופין, טען הסניגור, אף אם אין לראות בהחזקת הנשק "אותו מעשה" של עבירת הרצח הרי, לאור הזיקה והקשר ההדוק בין שני המעשים, או שתי העבירות, אין להשית על מי שנדון לעונש של מאסר עולם, עונש מאסר בפועל במצטבר אלא בחופף.

הוסיף וטען הסניגור כי אין זה ה"מקרה החמור" המצדיק הטלת עונש במצטבר או הפעלת מאסר מותנה במצטבר בהיות עבירות הנשק "כלולות" במעשה הרצח ושלובות בו ולגישתו, בקשה כזאת היא "קטנונית", כהגדרתו.

הנאשם, בפנותו לבית המשפט הביע חרטה על מות המנוח מאחר ולא היתה לו כוונה תחילה לרצוח שכן כיוון לרגליו והוסיף כי הוא "כועס" על המנוח שמת.

אנו סבורים כי יש לקבל את עמדת ב"כ המאשימה. כפי שניתן ללמוד מהכרעת הדין, אזי, החזקת האקדחים והכדורים נעשתה ע"י הנאשם מבעוד מועד, ואף לאחר הרצח נטל אותם עימו ודאג להסתירם.

החזקת שני אקדחים ותחמושת בדרך זאת, אינה יכולה להיחשב כשלובה וקשורה במעשה הרצח באופן שתיקרא "אותו מעשה" ולפיכך לא חל בענייננו האמור בסעיף 186 לחסד"פ.

נסיבות הרצח שתוכנן בדם קר ואשר בוצע ללא התגרות, כאשר הנאשם מגיע לבית המנוח ויורה בו עד לסיום התחמושת (או מעצור בנשק), כמפורט בהכרעת הדין, הינן חמורות מאוד.

ההצטיידות בנשק מבעוד מועד ואף באקדח "רזרבי" והסתרתו מן המשטרה עד עצם היום הזה, מהווה נסיבה מחמירה, מעבר לחומרה הרבה הטמונה בכל מקרה של החזקת נשק שלא כדין.

בשולי גזר דין זה נציין כי, למרבה הצער, לאחרונה אנו עדים למעשי אלימות קשה במהלכה נעשה שימוש בנשק חם המוחזק על ידי גורמים עבריניים בלא היתר ומשמש אותם במסגרת חיסול חשבונות בין עבריני הגובה לא אחת חיי חפים מפשע.

הנאשם שבפנינו החל את הסתבכויותיו בפלילים כבר בהיותו בן 16, הורשע 7 פעמים בביצוען של עבירות רכוש ובעיקר עבירות אלימות, רבות, מגוונות וחמורות.

אף מאסר בפועל ממושך - של 56 חודשים - שנגזר עליו בשנת 2003 ומאסר מותנה, לא הרתיעוהו ולא מנעו ממנו החזקת אקדח ואף שניים.

בכך הוכיח נאשם זה כי טמונה בו סכנה רבה, וכי מורא החוק ממנו והלאה ולפיכך עליו ליתן את הדין, באופן משמעותי ובנפרד, בגין כל עבירה אותה ביצע אף אם בגין עבירת הרצח בה הורשע קיימת חובה שבדין לגזור עליו עונש של מאסר עולם.

הכלל העולה מסעיף 45 לחוק העונשין, כפי שנתבאר בפסק דינה של הנשיאה ד. בייניש בע"פ 9059/03 אהרון יוסבשווילי נ' מדינת ישראל, תק-על 207(1), 3846: "...הוא, כי הנאשם ירצה בחופף את עונשי המאסר שהותלו עליו בגין הרשעתו במספר עבירות שאינן בגדר 'אותו מעשה'. כאמור, משמעות הדברים הינה כי בדרך כלל ישא הנאשם את עונש המאסר של התקופה הארוכה ביותר שנגזר עליו, באופן שעונשי המאסר לתקופות הקצרות יותר יבלעו בתוכו".