גז"ד לעודד טל אשר הורשע בשלוש עבירות של לקיחת שוחד והפרת אמונים

1.        הנאשם בתיק שבפניי הורשע בשלוש עבירות של לקיחת שוחד והפרת אמונים לפי סעיפים 290 ו- 284 לחוק העונשין, התשל"ז 1977 (להלן: " חוק העונשין") בהתאמה, בשלוש פרשיות שונות נשוא האישומים שיוחסו לו בכתב האישום שתוקן בשנית, מהטעמים שפירטתי בהרחבה בהכרעת הדין שניתנה ביום ה- 9.9.08.

2.         העבירות בוצעו בתקופה שבין שנת 1998 עד 2000, עת כיהן הנאשם בתפקידים בכירים במינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל"). החקירה הסמויה בתיק זה במסגרתה בוצעו האזנות סתר החלה בסוף שנת 98' והחקירה הגלויה החלה באמצע שנת 2000 לערך ונמשכה עד שנת 2001. כתב האישום בנוסחו המקורי הוגש ביום ה- 17.9.03. התיק, שהיה קבוע בתחילה בפני כב' השופט רוזן, הועבר לשמיעתי ביום ה- 19.4.04 ונקבע להקראה ב- 20.5.04 ולהוכחות החל מה- 9.11.04. אולם, נוכח בקשות דחייה חוזרות ונשנות מטעם ההגנה מטעמים שונים ומשונים (אי קבלת מלוא חומר החקירה לעיון, ערעורים על החלטות בנושא זה וכיו"ב), ולאור חילופי סנגורים בתיק החלה שמיעת ההוכחות בפועל ב- 5.4.05 והשתרעה על פני למעלה מ- 50 ישיבות עד דצמבר 2007. סיכומי הצדדים הוגשו במהלך מרץ- אפריל 2008 והכרעת הדין ניתנה מיד לאחר פגרת הקיץ, בתחילת ספטמבר 2008. בשלב הטיעונים לעונש ביקש סנגורו של הנאשם, עו"ד בובליל, להתפטר מהייצוג, בשל הבעת אי אימון בו ע"י מרשו, ומונה לו סנגור מטעם הסנגוריה הציבורית, שלצורך למידת התיק ביקש שוב דחייה למועד שנקבע לטיעונים לעונש.

3.        כעדת אופי הובאה מטעם ההגנה הגב' יהודית מורד, עובדת במינהל מאז שנת 82' וכיום מנהלת אגף חכירות. היכרותה עם הנאשם החלה עת עבדה בלשכה הראשית של המינהל בי-ם, במסגרת קשרי העבודה בין הלשכה למחוזות, כשהנאשם עבד במחלקת חוזים במחוז המרכז. הגב' מורד סיפרה כי הנאשם היה "עובד טוב וחרוץ מאד" וכי "הטביע את חותמו באלפי תיקים".

עוד הוגשו מטעם ההגנה ארבעה מכתבים שכתבו אנשים שבאו במגע עם הנאשם במהלך עבודתו במינהל, ונבצר מהם להופיע לעדות, כל אחד מטעמו הוא. אפרטם בקצרה;

את המכתב הראשון כתב עו"ד ירון אלחנני, שייצג את המינהל בתיק בעניין היישוב סביון בסכסוך משפטי מורכב וממושך עם בעלי חוזי החכירה במשקי העזר ביישוב. לדבריו הנאשם היה מעורב בטיפול בתיק מטעם מחוז המרכז והצטייר כ"עובד חרוץ מאד העובד קשה בשעות העבודה ומחוצה להן... ותוך הקפדה מירבית על שמירת האינטרסים של המינהל כפי שהוא ראה אותם". עוד הוסיף כי הנאשם נרתם לסייע בטיפול בתיק גם לאחר שהושעה מתפקידו בעקבות הפרשה נשוא התיק שבפניי וזאת, על אף שלא היה מחויב בכך.

את המכתב השני כתב מר איתן סורוקה, מנכ"ל חברת אזורים, לה מגעים אינטנסיביים עם המינהל. לדבריו, בפגישותיו עם הנאשם הוא "פעל בצורה עניינית ולויאלית כלפי ממ"י ובצורה הגונה והוגנת כלפי אזורים". בעבודתו מול הנאשם הגיעו פרויקטים שונים למימוש "הרבה הודות למוטיבציה החיובית של עודד והרצון לקדם פרויקטים ולראות בבניית הארץ".

המכתב השלישי הוגש ע"י עו"ד יעל גור, המתמחה בתחום המקרקעין. בשנת 96' נתבקשה לסייע לוועדת "רונן" שמונתה ע"י שר התשתיות דאז, אריאל שרון, להמליץ על עיקרי מדיניות הנוגעת למקרקעי ישראל, בין היתר, לאור הרפורמה במינהל. לדבריה שיתוף הפעולה של הנאשם, האכפתיות שהפגין, תרומתו מהידע שצבר ועזרתו בהופעות מול הועדה סייעו לקבלת המלצות בנושאים הנ"ל.

את המכתב האחרון כתב מר זאב קולר, עובד במינהל, שהכיר את הנאשם במסגרת עבודתם במינהל, במיוחד בעניין קידום רישומם של בתים משותפים. לדבריו, התרשם מחריצותו ומהימנותו של הנאשם, שהיה אחד הגורמים הדומיננטיים להעלאת תפוקת רישום הבתים המשותפים, והביא בפעילותו לתנופה רבה בנושא.

4.        הנאשם, יליד 56', נשוי פעם שניה ואב לילדים מנישואיו הראשונים, ללא עבר פלילי, שירת בצבא, כולל בקבע, ועובד במינהל החל משנת 81', בתחילה בתפקיד זוטר ובהמשך קודם לתפקידים בכירים ביותר, ביניהם מנהל מחוז המרכז, בתקופה הרלבנטית לכתב האישום. לטענת הסנגור מצבם הכלכלי של הנאשם ושל אשתו כיום, הגב' עדנה שקל, שבין היתר, לשם קידומה המקצועי והכלכלי כעו"ד העוסקת בענייני נדל"ן נקבע בהכרעת הדין כי נטל הנאשם שוחד בנסיבות שלושת האישומים נשוא פרשתנו- התדרדר מאד. כיום בני הזוג חיים "מהיד לפה", מקצבה שהנאשם מקבל מהמינהל ומלקיחת הלוואות מעת לעת, עד כדי אי יכולת לשלם את מזונות ילדיו. כתמיכה למצב הכלכלי הנטען, הוגשו מסמכים בנקאיים ומסמכי ההוצאה לפועל המעידים על חריגות ממסגרת האשראי ועל חובות של הנאשם לבנק, וכן הוגשה פקודת מאסר בגין אי תשלום חוב מזונות. כמו-כן, הוגשה החלטת בית הדין למשמעת מיום ה- 16.12.08, בבקשה להפסקת או הקטנת הקצבה שמקבל הנאשם מהמינהל נוכח השעייתו מתפקידו, בה נקבע כי לא קיימת הצדקה להקטנת הקצבה, עד ליום ה- 10.11.09. כמו-כן, המליץ אב בית הדין לשקול את פיטורי הנאשם מהמינהל, כך שיוקנו לו זכויות גמלה. בנוסף, הוגש מסמך רפואי מיום ה- 21.12.08 לפיו הנאשם לחוץ מאד, מדוכא, ומשתמש באופן קבוע בכדורים נגד דיכאון וחרדות, ככל הנראה, כפועל יוצא מהלחץ הנפשי בו הוא נתון בעקבות המשפט.

לטענת ב"כ הנאשם, נוכח נתוניו האישיים והכלכליים של הנאשם, ולאור חלוף כתשע שנים מאז מועד ביצוע העבירות ועד היום, יש לגזור עליו כל עונש מלבד מאסר בפועל.

5.         משקיבל הנאשם הזדמנות לומר את דברו, בחר שלא להביע כל חרטה על מעשיו, והגיש מסמך עב כרס שכתב בעצמו, שחלק גדול ממנו מהווה למעשה הטלת דופי בכל הגורמים שלקחו חלק בניהול תיק זה וביניהם רשויות החקירה והתביעה, ובמהלכיהן, עדי התביעה, ואף תוך העלאת ביקורת כלפי בית המשפט, כשלטענתו כל אלו חברו יחד על מנת להעליל עליו עלילת שווא. לא רק שהנאשם אינו מביע חרטה, אלא מתברר שהוא אינו מבין את חומרת מעשיו ואת עומק העבריינות שבנורמות ההתנהגות בהן ניהל את תפקידו הציבורי הבכיר. בהחלטתי מיום ה- 20.1.09 קבעתי, כי בית המשפט מנוע מלקבל מסמך כזה, בהינתן שאם הדברים היו נטענים בעל-פה, ההתנגדות שהיתה נשמעת כנגד השמעתם- היתה מתקבלת.

6.        התובעת המלומדת, עו"ד סבידור, שבניהול תיק זה השקיעה, יחד עם חברותיה, שעות מחשבה ועבודה רבות וקשות, במאמצים בלתי נלאים כנגד מהלכי ההגנה שלא בחלה בדבר, טענה, תוך ציטוט חלקים מהכרעת הדין, כי נוכח הנסיבות החמורות האופפות את שלושת האישומים בגינם הורשע הנאשם,  יש לגזור עליו לפחות חמש שנות מאסר בפועל. בעניין נסיבות האישום הראשון טענה התובעת כי פעילותו של הנאשם מול חברת מגדל הזוהר, אילולא היתה נחשפת ע"י המינהל, עלולה היתה לגרום לנזק כלכלי וסביבתי אדיר, אם אכן היו בונים באיזור "סלמס". מנגד, בעקבות חשיפת הפרשה, התכנית- במקום לקרום עור וגידים "תקועה" עד היום- כך שתקוותן של אלפי משפחות לשיפור תנאי מגוריהן - נרמסה.

עוד טענה ב"כ המאשימה וסיפרה על מאמציה למנוע עינוי דין מהנאשם בהחלטתה להפריד את עניינו מעניינם של יתר המעורבים בפרשה, וביניהם מר דוד אפל, המתנהלים בפני מותב תלתא במקביל לתיק שבפניי, שלפחות בכל הנוגע לנסיבות האישום הראשון- מדובר בראיות כמעט חופפות. החלטתה זו, על אף הסרבול הכרוך בשמיעה כפולה של חלק ניכר מהראיות בתיק, נבעה לטענתה מההתמהמהות בהעמדתם לדין של יתר המעורבים בפרשה ומהרצון לייעל ולזרז את ניהול פרשתו של הנאשם. לדבריה, החלטה זו נוצלה לרעה בסרבול ההליכים כאן ושם.

לבסוף ציטטה התובעת מדברי כב' השופט המר בפרשת השוטר לשעבר אריה סילברמן שהורשע בעבירות של הפרת אמונים, לפיהם דווקא האמון הרב שרכשו לו עמיתיו לעבודה ומפקדיו- מהווה לדידו נסיבה מחמירה למעשיו, משבחר לעשות בו שימוש לרעה.

ראה שם, ע"פ (ת"א) 71363/05 אריה סילברמן נ' מ"י, (לא פורסם), בפסקה 88 לפסק דינו של כב' השופט המר:

".. דווקא בעדויות האופי של מפקדיו של המערער על האמון שרחשו לו ומעמדו במשטרה - יש לראות משום נסיבה מחמירה. המערער הפר את אמון הציבור בקציני המשטרה, הפר את אמון המערכת המשטרתית בקציניו, ואף מעל באמונם של מפקדיו וחבריו ליחידה. התייחסות סלחנית למעשיו של המערער, על רקע קשרים מתמשכים עם מי שלהשקפתו יוכל לדאוג לו בעתיד בתחום הכלכלי - מהווה פתח מסוכן למדרון חלקלק של השחתת המשטרה. טוהר המערכת המשטרתית והשרות הציבורי הם ערך שיש להגן עליו בענישה אפקטיבית ומרתיעה".

דברים אלו, בהתאמה לשירות הציבורי במינהל, נכונים גם בפרשתנו.

7.        על ההפרה הקיצונית של חובת האימון הכפולה שחב הנאשם לציבור ולמינהל כמנהל מחוז המרכז במינהל, פקיד הציבור, תוך פעולה בניגוד עניינים חמור, ותוך לקיחת שוחד,  בשלושת הפרשיות נשוא כתב האישום שבפניי, כבר נשפך דיו רב בהכרעת הדין, המשתרעת על פני למעלה מ- 200 עמודים.

אצטט להלן חלקים נבחרים ממנה המשקפים לדידי את הנסיבות החמורות במיוחד במעשי הנאשם, בשלושת האישומים, כפי שהוכחו בפניי;