גז"ד למקימי חברת בשר אדום אדום שהורשעו בהונאת החברות מאזני שקל , דור אלון איסתא וזוגלובק

1. בתחילת שנת 2008 הוקמה חברת "בשר אדום אדום", וזו נרשמה בבעלות הנאשמת 1 (להלן: "הנאשמת"), ואילו הנאשם 2 (להלן: "הנאשם") שימש כמנכ"ל החברה. לצורך פעילותה שכרה החברה משרדים ברח' אוסישקין בקרית מוצקין. הנאשם יצר קשר עם ספקים שונים, שהם המתלוננים באישומים 1-6, הציג עצמו בפניהם כמנכ"ל החברה, ויזם רכישת סחורות ושירותים על ידי החברה. הנאשמת שימשה כמורשית חתימה בחשבון הבנק של החברה, בבנק דיסקונט בחיפה, והיא ביצעה פעולות בחשבון, כולל חתימה על השיקים שנמסרו למתלוננים. סה"כ קיבל הנאשם, בסיוע הנאשמת,  סחורות  ושירותים  בסך  של  כ- 1,366,000 ש"ח. בהסתמך על הודאתם, הרשעתי את הנאשמים בשבעה אישומים שעובדותיהם פורטו בכתבי האישום המתוקנים, וזו תמציתן:

נאשמת 1 -  סיוע לקבלת משקלים ומאזניים בשווי של כ- 42,000 ש"ח, וזאת במרמה ובנסיבות מחמירת, עבירה על סעיפים 415 סיפא + 31 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), סיוע לקבלת דלקים בסך של כ- 400,000 ש"ח במרמה ובנסיבות מחמירות, סיוע לקבלת טובין בשווים של כ- 33,700 ש"ח במרמה ובנסיבות מחמירות, סיוע לקבלת חבילות נופש בשווי של כ- 407,000 ש"ח במרמה ובנסיבות מחמירות, סיוע לקבלת מכונות לבדיקת שטרות כסף וספירתם בשווי של כ- 44,000 ש"ח, במרמה ובנסיבות מחמירות וסיוע להוצאת שיק ללא כיסוי בסכום הנ"ל, סיוע לקבלת בשר בשווי של כ- 482,400 ש"ח במרמה ובנסיבות מחמירות, קשר לביצוע פשע עם הנאשם 2 על מנת שהנאשם יחמוק מאחריות פלילית לאחר שנהג ללא רשיון נהיגה וללא ביטוח, בכך שהנאשמת מסרה במרמה כי היא זו אשר נהגה ברכב, במקום הנאשם, והודיעה כי נפגעה בתאונה שארעה, ובנוסף - קבלת דבר במרמה ושיבוש מהלכי משפט, בכך שקיבלה טיפול רפואי בהסתמך על הודעתה הכוזבת, ומסרה במשטרה כי היא זו אשר נהגה ברכב בזמן התאונה.

נאשם 2 -  קבלת משקלים ומאזניים בשווי של כ- 42,000 ש"ח, וזאת במרמה ובנסיבות מחמירת, עבירה על סעיפים 415 סיפא + 29 לחוק, קבלת דלקים בסך של כ- 400,000 ש"ח במרמה ובנסיבות מחמירות, קבלת טובין בשווים של כ- 33,700 ש"ח במרמה ובנסיבות מחמירות, קבלת חבילות נופש בשווי של כ- 407,000 ש"ח במרמה ובנסיבות מחמירות, קבלת מכונות לבדיקת שטרות כסף וספירתם בשווי של כ- 44,000 ש"ח, במרמה ובנסיבות מחמירות וכן הוצאת שיק ללא כיסוי בסכום הנ"ל, קבלת בשר בשווי של כ- 482,400 ש"ח במרמה ובנסיבות מחמירות, קשר לביצוע פשע עם הנאשמת על מנת שיחמוק מאחריות פלילית לאחר שנהג ללא רשיון נהיגה וללא ביטוח, בכך שהנאשמת מסרה הן בבית חולים רמב"ם והן במשטרת ישראל הודעות לפיהן היא זו אשר נהגה ברכב שעבר תאונה, הגם שבפועל נהג בו הנאשם, ובנוסף - קבלת דבר במרמה ושיבוש מהלכי משפט, איסור לנהוג ללא רשיון נהיגה וללא פוליסת ביטוח, והדחה בחקירה.

2. בטיעוניה לעונש הדגישה ב"כ המאשימה את היקף מעשי המרמה שבוצעו ע"י הנאשמים, כל אחד בהתאם לחלקו, וביקשה להטיל על הנאשמת עונש של מאסר בפועל של ממש, ובנוסף - מאסר מותנה, קנס ופיצוי למתלוננים, ובנוגע לנאשם ביקשה להטיל מאסר שלא יפחת מ-5 שנים, מאסר מותנה, קנס ופיצוי. לדברי ב"כ המאשימה, הקושי שבגילוי העבירות נשוא האישומים, מחד גיסא, והקלות שבביצוען, מאידך גיסא, מחייבים הטלת ענישה מרתיעה, והוסיפה שהמדובר במעשים המשבשים את חיי המסחר והכלכלה התקינים, במיוחד כאשר העולם כולל נמצא במשבר כלכלי חמור. ב"כ המאשימה הוסיפה וטענה, שהנאשמים לא עשו דבר בכדי לפצות את המתלוננים בגין הנזקים שגרמו להם, וכי המדובר במעשים שהמניע לביצוען היה כלכלי, על כן ביקשה, כאמור לעיל, להטיל על שניהם קנס כבד ומרתיע, בצירוף פיצוי למתלוננים, הן בכדי להרתיע את הנאשמים, שידעו שלא יצאו נשכרים מביצוע העבירות, ואת להרתעת עבריינים בכוח, שידעו שמעשי הנאשמים אינם משתלמים. בנוגע לנאשם נטען עוד, שעברו הפלילי עשיר, וכי הוא בחר לעצמו את הפשע והרמייה כדרך חיים, ובנוגע לנאשמת הוסיפה ב"כ המאשימה, שהיא לא "התייראה" מפני החוק ומפני רשויותיו, עת הציגה עצמה כמי שנהגה ברכב, ואף ביקשה לקבל טיפול רפואי במרמה. בנוגע לתקופת מעצרו של הנאשם, ולמצבם האישי והמשפחתי של הנאשמים, מצבו הרפואי של הנאשם ועברה הנקי של הנאשמת - נטען ע"י ב"כ המאשימה שאין ליתן לכל אלה משקל משמעותי, אם בכלל. בסוף טיעוניה הגישה ב"כ המאשימה פסיקה המצדדת, לטעמה, בעמדתה העונשית.

3. ב"כ הנאשמת 1 הדגיש את חלקה הקטן של מרשתו בביצוע העבירות, את העובדה שלא צמח לה רווח כלכלי כלשהו כתוצאה מביצוע העבירות, וכי התנהגותה נבעה מקשריה האישיים עם הנאשם 2, שהיה באותה העת בן זוגה. הסנגור ביקש להתחשב במצבה האישי והמשפחתי של הנאשמת, במפורט בתסקיר שירות המבחן, הכולל המלצה להטלת מאסר שירוצה בעבודות שירות, בהודאתה ואגב כך בחסכון בזמן השיפוטי, במצבה הכלכלי הקשה, בעברה הנקי, בתקופה בה שהתה במעצר, מיום 17.11.08 ועד ליום 27.11.08, וביקש להמנע מהטלת קנס ופיצוי, ולאמץ, כאמור, את המלצת שירות המבחן. גם הסנגור, כמו ב"כ המאשימה, צידד את טיעוניו בפסיקה.

4. ב"כ הנאשם 2 טען אף הוא לזכות מרשו, תוך שהדגיש שאמנם למרשו עבר פלילי, אך העבירות האחרונות בוצעו על ידו בשנת 1996, עליהן נדון כ-10 שנים מאוחר יותר. עוד נטען אודות ההודאה וקבלת האחריות, מצבו האישי, המשפחתי והרפואי של הנאשם, העובדה שהנאשם שוהה במעצר מזה תקופה העולה על 18 חודשים, עם כל הכרוך בכך. ב"כ הנאשם טען שמעשי מרשו לא נבעו מתכנון מתוחכם, וכי מטרתו היתה להביא לפריחת העסק ולשגשוגו, ועובדה שהוא לא הונה, כך נטען, את כל לקוחותיו, אלא רק את אלה שצויינו בכתב האישום. לדברי הסנגור, הגם שנשמעו עדים רבים בתיק זה, הרי שבסופו של דבר תוקן כתב האישום תיקון משמעותי, והנאשם הודה במה שיוחס לו בכתב האישום המתוקן. בסוף טיעוניו ביקש הסנגור להסתפק בתקופת מעצרו של מרשו, ולכל היותר להוסיף לכך חודשים בודדים, ובנוגע לקנס ולפיצוי - ביקש להמנע מהטלתם, בשל מצבו הכלכלי הקשה. גם ב"כ הנאשם 2, כמו שני קודמיו, תמך את טיעוניו בפסיקה מגוונת, כאשר בחלקה הטילו בתי המשפט עונשים שרוצו ע"י הנאשמים בעבודות שירות.

5. שמעתי הן את הנאשם והן את הנאשמת, שהביעו חרטה בפניי על מעשיהם, ואכן התרשמתי שהמדובר באנשים שהצטערו על מעשיהם. שני הנאשמים הבטיחו שלא לשוב לביצוע מעשים דומים, ואני מקבל את דבריהם כדברי אמת, הנובעים מלימוד הלקחים המתאימים והבנת האיסור שבמעשיהם.

6. קצינת המבחן למבוגרים ערכה תסקיר אודות הנאשמת, בו סקרה את מצבה האישי והמשפחתי, והוסיפה כי אין מדובר באישה בעלת דפוסים עבריניים מושרשים, אלא באשה אשר חוותה לאורך חייה חוויות נטישה, דחיה ובגידה אשר פגעו בגיבוש דימויה העצמי. בסוף התסקיר נכתב, כאמור, כי במידה ויוטל על הנאשמת עונש מאסר, אזי יהיה העונש כזה שניתן לרצותו בעבודות שירות.

7. הנאשמים ניצלו אנשים וחברות, שכל רצונם היה לנהל את עסקיהם באופן נאות, ונטלו מהם כספים שאינם מגיעים להם. הנאשם קיבל מ-6 גורמים שונים מוצרים ושירותים שמחירם הגיע לסך של כ- 1,300,000 ש"ח, בדרכי מרמה, והנאשמת סייעה לו בביצוע מזימותיו. מעשי הנאשם מעידים על אדם חסר ערכים, ודברי סניגורו אודות החובות אליהם נקלעו ילדיו בעקבות מעצרו, אינם מסייעים לו, שהרי היה עליו לדאוג להם מכספי יושר, ולא מכספי מרמה, כפי שככל הנראה עשה. הנאשמים פגעו בכיס קורבנותיהם, ופגיעתם זו עלולה לגרום נזק לחיי הכלכלה התקינים בהם מתגאה מדינת ישראל, כמדינה חופשית ודמוקרטית.

8. קיים הבדל משמעותי בין שני הנאשמים - אמנם הנאשם הורשע בביצעו מעשי המרמה, ואילו הנאשמת בסיוע לנאשם, למעט המפורט באישום השביעי, ואולם חלקו של הנאשם עולה בהרבה מונים על חלקה של הנאשמת, בהיותו היוזם והמבצע של כל מעשי המרמה, ובהיות הנאשמת נגררת אחריו, בין היתר בשל היותה בת זוגו. גם עברו הפלילי המכביד של הנאשם, אל מול עברה הנקי של הנאשמת, מגדיל את הפער שבין השניים. הנאשמים הודו במיוחס להם בכתבי האישום המתוקנים, ואולם הודאתם באה רק לאחר ששמעתי עשרות עדי תביעה, על פני ישיבות רבות. התחשבתי בכל זאת בהודאת הנאשמים, ואני רואה בה כקבלת אחריות על מעשיהם, וכחרטה על ביצוען, כמו גם הבטחה שמעשים כאלה לא יישנו על ידם בעתיד. בנוסף, לקחתי בחשבון את העובדה שכתב האישום תוקן תיקון מהותי, כך שהודאת הנאשמים המאוחרת באה בעקבות תיקון זה. עוד לקחתי בחשבון את עשרת הימים בהם שהתה הנאשמת מאחורי סורג ובריח, בגין תיק זה, ואיני מקזזם מהעונש שאטיל עליה, כחלק מהשיקולים להטלת אותו עונש.

9. הנאשם שוהה במעצר מזה למעלה משנה ומחצה, ותקופה ארוכה זו מהווה חריג בנוף בתי משפט השלום. נתון זה יש לשקול לקולא, שהרי אין זכויותיו של עצור עד תום ההליכים דומים לזכויותיו של שפוט, ואף לא מתקרבים אליהן, לא מבחינת מקום ותנאי המעצר, ולא מבחינת הזכויות להם זכאי אסיר שפוט, כדוגמת חופשות, יציאה לעבודה, שותפות עם פחות אנשים בתא מעצר ועוד. בנוסף - חוסר הוודאות המלווה אדם עצור, כשהוא נעול וסגור בתאו, ונטול תחומי עניין סביבתיים שיטו את תשומת ליבו מפעם לפעם מגורלו בתיק, קשה שבעתיים מחוסר הוודאות המלווה אדם משוחרר ומתהלך חופשי, שיכול לעבוד ולקיים אורח חיים כמעט תקין עד לסיום משפטו. מכל המפורט לעיל עולה, שתקופת מעצר של 18 חודשים אינה יכולה להיות שקולה כנגד תקופת מאסר של 18 חודשים, אלא ליותר מכך, ובהחלטתי אודות משך המאסר שהטלתי על הנאשם לקחתי בחשבון נתון זה. יוצא איפוא, שאילו הנאשם לא היה עצור כלל, או עצור לתקופה קצרה, הייתי מטיל עליו תקופת מאסר ארוכה מזו שהטלתי.

10. בנוסף לכל השיקולים לקולא ולחומרה, לקחתי בחשבון גם את מצבו הרפואי של הנאשם, את מצבם האישי והמשפחתי של שני הנאשמים, ואת כל יתר הנסיבות כפי שאלה פורטו בהרחבה בטיעוני ב"כ כל הצדדים. לאחר שערכתי את האיזונים המתאימים, ולאחר ששקלתי את כל אשר ניתן לשקול ולשקלל בפרשייה, זו, החלטתי לדון את הנאשמים לעונשים אלה:

הנאשמת 1:

א.      מאסר בפועל למשך 6 חודשים, אותם תרצה בעבודות שירות ב"מאיר פנים" ברח' רמז 15 נתניה, ולשם כך עליה להתייצב ביום 20.6.2010 שעה 08:00 במשרדי הממונה על עבודות שירות במתחם בית-סוהר חרמון.

ב.      6 חודשי מאסר על תנאי אשר יופעלו אם תעבור הנאשמת תוך 3 שנים מהיום אחת או יותר מהעבירות בהן הורשעה בתיק זה.

ג.        קנס ע"ס 10,000 ש"ח או 3 חודשי מאסר תמורתם - הקנס ישולם ב-10 תשלומים שווים ורצופים ע"ס 1,000 ש"ח כל אחד, החל מיום 1.7.2010 ובכל 1 לכל חודש אחריו.

ד.      בשל מצבה הכלכלי הקשה של הנאשמת, ובהתחשב הן בחלקה בביצוע העבירות והן בעובדה שהנאשם 2 חוייב בגזר דין זה בתשלום פיצוי, אני נמנע מחיובה בפיצוי המתלוננים.

הנאשם 2:

א.      מאסר בפועל למשך 36 חודשים, החל מיום מעצרו 17.11.2008.