גז"ד למורשע על פי הודאתו בעבירות של הצתה ואיומים

1.      הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות של הצתה ואיומים. ההודאה ניתנה שלא במסגרת הסדר טיעון, אולם הנאשם הוסיף הסתייגויות לעובדות המפורטות בכתב האישום והמאשימה הודיעה כי לא תביא ראיות לסתור ותסתפק בהודאה כפי שהיא.

2.      על פי העובדות בהן הודה, בין התאריכים 14.6.09 ל- 21.6.09 איים הנאשם מספר פעמים על אימו, מזל ישעיה, כי ישרוף את ביתה ואת רכבה. ביום 21.6.09 התלוננה אימו של הנאשם במשטרה, הנאשם נעצר, וכחלק מתנאי שחרורו הורחק מבית אימו ובעלה למשך 3 ימים.

ביום 24.6.09, ניגש הנאשם לתחנת דלק, מילא ליטר וחצי דלק בבקבוק ונסע לבית אימו. בהגיעו אל הבית ניפץ את אחד מחלונותיו. לאחר שוידא כי אין איש בבית, פתח את בקבוק הדלק, שפך כמחציתו על המיטה שהייתה צמודה לחלון, לקח חתיכה מעיתון שהיה מונח על אדן החלון, הדליקו, וזרק על המיטה. לאחר מכן הלך הנאשם לפינת הרחוב, המתין למשטרה, וכשזו הגיעה, הסגיר עצמו והודה באחריותו למעשה. כתוצאה מן ההצתה נשרף כליל חדר השינה, עלו באש רהיטים רבים ומכשירי חשמל, ולדירה כולה נגרמו נזקים כבדים ביותר של עשן ופיח.

3.      הרקע למעשים מפורט בתסקיר המבחן. מן התסקיר עולה כי הנאשם, כבן 43 , החי בנפרד מאשתו ולהם חמישה ילדים, התגורר בעקבות הפרידה מאשתו בבית אימו, עד למעצרו. הנאשם הוא בן יחיד להוריו, שהתגרשו בהיותו כבן 3. הקשר עם האב, שנפטר לפני שנים רבות, היה דל ביותר. אימו של הנאשם נישאה שנית ומנישואיה נולדו לה 9 ילדים. הנאשם עצמו התגורר בבית סבתו לאחר גירושי ההורים, ולאחר מכן נשלח לפנימיה. התמונה המצטיירת כי הנאשם גדל ללא חום ואהבה מצד הוריו. יחסיו של הנאשם עם אימו היו גרועים במהלך השנים.

הנאשם שירת שרות מלא בצה"ל, ולאחר שהשתחרר, נישא. במהלך שנות הנישואים עברו הוא ואשתו תהליך של חזרה בתשובה, והחלו לנהל אורח חיים חרדי. הוא גילה חוסר יציבות תעסוקתית, ובשל כך, ובשל קשיים נוספים נפרדו הוא ואשתו לפני שנה והחלו בהליכי גירושין. בעקבות הפרידה עבר הנאשם לגור בבית אימו, על פי הזמנתה. אלא שתקופת המגורים הזו גררה אחריה מתח והיחסים בינו לבינה הפכו קשים.

את מעשה ההצתה מסביר הנאשם בצורך לנקום על 40 שנות התעללות, מבלי שהפעיל שיקול דעת קודם לביצועו. שירות המבחן סבור כי הפגיעות הקשות שצבר הנאשם במהלך השנים, הכוללות תחושות קיפוח, דחייה וחוסר שייכות, שאליהן הצטרפה התובנה כי נותר ללא משפחה, לא משפחת המוצא ולא המשפחה שהקים, הביאוהו לכך שהתקשה לווסת את רגשותיו, וביצע את העבירה נשוא התיק. שירות המבחן ממליץ, כי יוטל על הנאשם עונש מאסר בפועל לתקופה קצרה, אשר יהיה בו לאזן בין חומרת העבירה לבין הפגיעות שחוות הנאשם לאורך שנים, והמשקעים שהותירו פגיעות אלה בנפשו.

4.      בבית המשפט העידה אשתו של הנאשם ותארה את היותו אב טוב לילדיו. את הפרידה ממנו הסבירה במתח שנוצר עקב דרישות חוזרות ונשנות של בני משפחת הנאשם ממנו. לדבריה, לא ספרה לילדים כי אביהם במעצר והם סבורים כי הוא עובד בעיר אילת. אשת הנאשם טענה כי ברצונה לשקם את המשפחה, וכשישתחרר הנאשם מן המאסר יחזור לביתם.

גם אחיו למחצה של הנאשם העיד וטען כי הוא מעיד גם בשם אימו. לדבריו, הוא משוכנע שהנאשם לא עשה מה שעשה בכוונה, אלא מתוך משבר. כך גם צרפה אימו של הנאשם מכתב בו ביקשה לומר כי היא מוחלת לו על מעשהו.

5.      ב"כ המאשימה סבור כי על אף הרקע המשפחתי הקשה, שיש בו כדי להסביר את מעשהו של הנאשם, יש להענישו בחומרה. אין המדובר במעשה שנעשה בן רגע, ללא מחשבה ושיקול דעת. הנאשם חזר ואיים על אימו עד שצריך היה לערב את המשטרה ולהרחיקו מביתה. לאחר מספר ימים מימש את איומיו והצית את הבית. גם פעולה זו הייתה מתוכננת. הוא הלך לתחנת דלק, נסע לבית האם, ניפץ חלון, שפך את הדלק והצית אותו. עוד עמד ב"כ המאשימה על הסכנה הרבה שמעשה כזה מצמיח. אמנם, הנאשם בדק שאין איש בבית, אולם מרגע שאש מתקלחת אין עליה שליטה, והחומרה נובעת מפוטנציאל הסיכון, ולאו דווקא מן התוצאה עצמה.

6.      ב"כ הנאשם עמד על הנסיבות המקלות של המעשה ושל העושה. אשר למעשה, הנאשם בדק שהבית ריק, ולפיכך מעשהו לא העמיד בסיכון את שלומם של בני אדם. כך גם, הנאשם המתין בפינת הרחוב לבוא המשטרה והסגיר עצמו. אשר לעושה, אם ניתן לדבר על התעמרות, כך טען, הרי שהנאשם הוא קרבן ההתעמרות ולא להיפך. בנוסף, למרות תנאי גידולו הקשים באופן יוצא דופן, הצליח הנאשם לשרת שירות צבאי מלא, להתחתן ולהקים משפחה, ועברו נקי. הנאשם, שהוא בן 43, סובל מבעיית בריאות קשה, ואף מצבו הנפשי קשה. מאחר שהרקע למעשהו אינו עברייני, אין מקום, כך לפי הטענה, לשקול שיקולי הרתעה. בנסיבות אלה סבור ב"כ הנאשם כי יש להטיל על הנאשם עונש שניתן יהיה לרצותו בעבודות שירות.

7.      לאחר ששקלתי את כל הנתונים שהוצגו לפניי, הגעתי למסקנה כי המלצת שירות המבחן נכונה ומאוזנת. המעשה שעשה הנאשם הינו מעשה חמור ומסוכן, ועלול היה להסתיים באסון בנפש. בנסיבות אלה, איני רואה כיצד ניתן לפטור אותו מעונש מאסר בכלל, ולהסתפק בתקופת מעצרו בצירוף מאסר בעבודות שירות. הנאשם אינו אדם צעיר וחסר שיקול דעת, אלא אדם מבוגר, שיכול וצריך היה לכלכל את מעשיו כראוי. מנגד, אין להתעלם מכך שהמעשה נעשה על רקע משפחתי קשה ביותר ובשעת משבר. לזכותו של הנאשם, יש לומר, כי הצליח לחיות חיים נורמטיביים למרות המטען שהוא נושא עימו. המשבר שחווה עם הפרידה מאשתו, ואשר בעקבותיה נאלץ להתגורר בבית אימו, הוליד התנהגות קיצונית שלא אפיינה אותו עד כה. לכך יש להוסיף את בעיות הבריאות מהן סובל הנאשם, המוסיפות היבט משמעותי של קושי, על הקושי המובנה שבנשיאת עונש מאסר.

החלטתי, אם כן, להטיל על הנאשם את העונשים הבאים:

1.      עונש של 8 חודשי מאסר לריצוי בפועל, החל מיום מעצרו, 24.6.09.

2.      עונש של 6 חודשי מאסר על תנאי, למשך שלוש שנים, אם יעבור הנאשם כל עבירת אלימות שהיא עוון או פשע.

3.      קנס בסכום 1,000 ש"ח או חודש מאסר תמורתו.

4.      פיצוי למתלוננת בסכום 1,000 ש"ח.

זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום מהיום.

המזכירות תמציא העתק גזר הדין לידי שירות המבחן למבוגרים.

ניתן היום ו' בתשרי, תש"ע (24 בספטמבר 2009) במעמד הצדדים.