גז"ד למורשע ע"פ הודאתו בהסדר טיעון בניסיון תקיפת שוטרים בנסיבות מחמירות

1.       הנאשם הורשע על-פי הודאתו בהסדר טיעון בנסיון תקיפת שוטרים בנסיבות מחמירות.

2.       ביום 2.1.09 אחרי הצהריים, בכפר עיסוויה, במהלך מבצע "עופרת יצוקה", השתתף הנאשם בהתפרעות ובמהלכה ידה אבנים אל עבר כלי רכב צבאיים שהיו בנסיעה איטית באיזור הכפר.

3.       בטיעוניה לעונש ציינה ב"כ המאשימה לזכותו של הנאשם את העובדה כי אין לו עבר פלילי, וכי הגיע להסדר טיעון והודה במעשה, אם כי היה זה לאחר תחילת שמיעת ההוכחות, לאחר עדותו של שותפו. ב"כ המאשימה ביקשה לגזור על הנאשם מאסר בפועל, מאסר-על-תנאי וקנס כספי. לדבריה, אבנים הם נשק לכל דבר ועניין, ויידוי אבנים על כלי רכב נוסעים הוא מסוכן ביותר לגוף ולרכוש. נופך של מסוכנות וחומרה נעוץ ברקע האידיאולוגי והלאומני שבמעשה, ולטענת ב"כ המאשימה רקע זה מגביר את הצורך בהטלת עונש שירתיע את הנאשם ואחרים שכמותו מלשוב ולקחת חלק בהתפרעויות בצורה מסוכנת. עוד טענה כי היקף האירועים הללו בתקופות מבצע "עופרת יצוקה" מחייב החמרה בעונש, גם במבט צופה פני עתיד, על מנת למנוע הישנותם כתגובה להחלטה כזו או אחרת של ממשלת ישראל. יש הכרח למנוע הסלמה באלימות על רקע לאומני, במיוחד באיזור ירושלים שבו אירעו התפרעויות לרוב במהלך המבצע. ב"כ המאשימה ציינה כי מדובר בבגיר, לא בקטין שנסחף אחרי חבריו, וכי עשה את אשר עשה במודעות ובכוונה מלאה.

4.       מנגד טענה ב"כ הנאשם כי היות ומדובר בכלי רכב צבאיים שנסעו בנסיעה איטית לא צפוי היה להיגרם נזק, לבטח לא נזק ממשי. לדבריה, עצם ההתקהלות והבעת המחאה הם לגיטימיים ואין כל פסול בהפגנה נגד המלחמה בעזה, גם במהלכה. ב"כ הנאשם ביקשה להתחשב בתקופת מעצרו של הנאשם, להסתפק בעונש של מאסר למשך תקופה זו, ובמאסר-על-תנאי. עוד טענה ב"כ הנאשם על נסיבותיו האישיות - פרידתם של הוריו ונישואיו מחדש של אביו, אירועים אשר גרמו למצוקה רגשית אצל הנאשם. הנאשם עבד בעבר לפרנסתו בסופרמרקט ומאז מעצרו נגדע מטה לחמו.

          ב"כ הצדדים מזה ומזה תמכו את טיעוניהן בפסיקה.

5.       מתסקיר שירות המבחן למדתי לדעת על הרקע האישי והמשפחתי של הנאשם, בן 21, רווק, משפחתו מונה 7 נפשות, בוגר 9 שנות לימוד, עד למעצרו סייע לפרנסת המשפחה בעבודות ניקיון בסופרמרקט. דברים נוספים צויינו בתסקיר. הבאתים במניין שיקוליי.

6.       נתתי דעתי על כל השיקולים הללו שנימנו בדברי ב"כ הצדדים, בתסקיר שירות המבחן ובפסיקה. פשוט וברור כי יידוי אבנים על כלי-רכב הוא הרה-אסון. לא אבן אחת ידה הנאשם, כי אם אבנים. הנאשם איננו נער אלא בגיר שעמד על דעתו. שומה להרתיע אותו ואחרים שכמותו. חובה לתחום בין המותר - הבעת דעה, מחאה והפגנה, לבין האסור - פריקת עול ויידוי אבנים. עם זאת, לפי טבעו הנאשם איננו עבריין, זו לו הרשעתו הראשונה, תקופה ממושכת שהה במעצר וב'מעצר בית'. גם מצוקות אישיות, משפחתיות וכלכליות, צריך להביא בחשבון. בהתחשב בכל אלה החלטתי לגזור על הנאשם עונשים כדלקמן:

א.       מאסר בפועל למשך 5 חודשים בניכוי ימי מעצרו מיום 22.1.09 עד יום 11.3.09; הנאשם יישא את יתרת עונש המאסר בעבודות שירות, אם תינתן חוות דעת חיובית בעניינו מאת הממונה על עבודות השירות.

ב.       מאסר-על-תנאי למשך 6 חודשים. הנאשם לא יישא בעונש זה אלא אם יעבור בתוך 3 שנים עבירה כלשהי שיש בה יסוד של אלימות.

ג.       קנס כספי בסך של 2,500 ש"ח או 30 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם בחמישה תשלומים שווים, עוקבים ורצופים בסך של 500 ש"ח כל אחד, החל מיום 1.11.09 ובראשון לכל אחד מארבעת החודשים שלאחריו.

זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום.

המזכירות תשלח העתק גזר הדין לשירות המבחן.

ניתן היום, ו' בתשרי תש"ע (24 בספטמבר 2009), במעמד ב"כ המאשימה עו"ד דמתי, הנאשם וב"כ עו"ד צמל.

ב"כ הנאשם: בתוך שבוע ימים אודיע אם הנאשם מעוניין בעבודות שירות, או בריצוי יתרת העונש במאסר ממש.

ב"כ המאשימה: אין התנגדות.

החלטה

התיק יובא לעיוני ביום 1.10.09 או עם הגשת הודעה, לפי המוקדם.

ניתנה היום ו' בתשרי, תש"ע (24 בספטמבר 2009) במעמד הצדדים.