גז"ד למורשע בעבירות של הריגה ונהיגה בשכרות

1.                  הנאשם הורשע לאחר שמיעת הראיות בעבירת הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין התשל"ז - 1977 (להלן: " חוק העונשין"), עבירה של חבלה חמורה לפי סעיף 333 לחוק העונשין, עבירה של נהיגה בשכרות לפי סעיף 62 (3) בצירוף סעיף 39 א לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "פקודת התעבורה"), עבירה של סטייה מנתיב הנסיעה לפי תקנה 40 (א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה") בצירוף סעיף 68 לפקודת התעבורה ועבירה של חובת חגירה של חגורות בטיחות לפי תקנה 83 ב (א) לתקנות התעבורה בצירוף סעף 68 לפקודת התעבורה .

2.                  נמצא כי ביום 16/9/06 בשעה 05:40, או בסמוך לכך, נהג ברכב מסוג אלפא רומאו מ.ר 7971919 (להלן :" הרכב") ברח' בני ברית באשדוד מכיוון צפון לדרום, כשהוא שיכור ובדמו אלכוהול בריכוז של 110 מ"ג לכל 100 מ"ל של דם. באותה עת הסיע הנאשם את אנה בולשקוב ז"ל (להלן: " המנוחה") ואת אולגה גולובב (להלן: "אולגה"), במושב האחורי של הרכב, מבלי שהן חגורות בחגורות בטיחות ובהתקרב הנאשם אל צומת הרחובות בני ברית -ז'בוטניסקי, בקטע הכביש בו קיימת עקומה ימינה, נהג הנאשם ברכבו במהירות מופרזת, של 100 קמ"ש לפחות, למרות שהמהירות המותרת בקטע כביש זה הנה 70 קמ"ש בלבד ולמרות שמהירות זו לא התאימה לתנאי הכביש במקום, סטה עם רכבו ימינה בחדות וכתוצאה מכך נזרק הרכב  ימינה, חצה את נתיב הנסיעה האמצעי והימני, עלה על שטח ההפרדה, עשוי כורכר שנמצא מצידו הימני של הכביש, התהפך על הגג והחליק אל תוך הצומת עד שפגע באי תנועה שנמצא במרכז רח' ז'בוטינסקי והתהפך שוב על גלגליו. כתוצאה מהתאונה הועפו שתי הנוסעות שישבו ברכב במושב האחורי אל מחוץ לרכב - אנה מצאה את מותה ולאולגה נגרמו חבלות חמורות (פגיעה קשה בפנים) והיא אושפזה למשך 10 ימים בבית חולים. הנאשם והנוסע הנוסף ברכבו נחבלו חבלות קלות. לרכב נגרם נזק כבד.

3.                  כחלק מן הטיעונים לעונש העידה הגב' סבטלנה בולשקוב, אמה של המנוחה אנה בולשקוב ז"ל, אשר נהרגה בתאונה. בדמעות חנוקות סיפרה הגב' בולשקוב אודות בתה הצעירה אשר הייתה בת 16 ביום מותה ואשר הזמן שחלף מאז התאונה ועד היום אינו משקיט את הכאב הקשה המלווה אותה ואת בני משפחתה. חזרה והדגישה האם כי חייה נהרסו מאז מות בתה וכי לכל עונש שינתן לנאשם לא יהיה די כדי להסיר את הכאב המלווה אותה.

4.                  ב"כ המאשימה, בטיעוניו לעונש, עמד על חומרת עבירת ההריגה בנסיבות של נהיגה בשכרות ונהיגה במהירות העולה על המידה המותרת. עוד עמד על חומרת הנסיבות עת הסיע הנאשם ברכבו שתי בחורות צעירות במושב האחורי כאשר אינן חגורות.

התובע עמד על הנסיבות הטרגיות של אירוע שכזה. כאשר מחד גיסא מדובר בנאשם שהינו בחור צעיר נורמטיבי, סטודנט העובד לפרנסתו ואשר נמצא מעורב באירוע עגום שכזה ומאידך גיסא הנסיבות הטרגיות בהן מצאה את מותה המנוחה אנה בולשקוב ז"ל, אשר הייתה כבת 16 במותה וכן החבלה הקשה אותה ספגה אולגה.

הגם זאת, טען כי הנסיבות האישיות של הנאשם דינן להדחות אל מול האינטרס הציבורי הדוגל בענישה הולמת אשר יהיה בה כדי להרתיע נהגים, ובוודאי נהגים צעירים, האוחזים בהגה בהיותם שיכורים. עוד עמד התובע על הנסיבות בהן אין מדובר בעבירה של גרימת מוות ברשלנות כי אם בנסיבות של ביצוע עבירה של מודעות, דהינו, כי יכול היה הנאשם לצפות כי נהיגה במצב של שכרות בנסיעה מעל למהירות המותרת עלולה להביא לתוצאה עגומה כפי שלצערנו קרה. לאור כל האמור, עתר לענישה מרתיעה וגומלת בדמות מאסר בפועל לתקופה ממושכת, מאסר מותנה, קנס, פסילת רישיון נהיגה לתקופה ממושכת ותשלום פיצויים להורי המנוחה.

5.                  מנגד, עמד ב"כ הנאשם על נסיבותיו האישיות של הנאשם אשר אין חולק כי מדובר באדם נורמטיבי אשר שירת שירות צבאי מלא, עבד לפרנסתו ואף מימן את לימודיו האקדמאים ללימודי תואר מהנדס. עוד ציין כי אין מדובר באדם אשר לחובתו הרשעות קודמות בעבירות תעבורה עד כי יאמר כי מדובר בנהג מסוכן ועמד על הנסיבות הטרגיות של האירוע, נסיבות אותן לא ביקש המבקש.

בנסיבות אלו ביקש לראות באירוע הטרגי הנידון כטרגיה כפולה כשהוא עומד על הטרגדיה מבחינת משפחת המנוחה וכן מבחינת הנאשם עצמו אשר אירוע זה שינה את עולמו מן הקצה אל הקצה. לפיכך עתר לענישה אשר לא יהא בה כדי למצות את הדין עם הנאשם כי אם יותיר בפניו פתח לשיקום עצמי וחזרה לחיים נורמטיביים, חיים אותם ניהל ערב האירוע הטרגי האמור.

הנאשם אף הוא ביקש להוסיף מילים מספר וחזר והביע צער על נסיבות האירוע כשהוא מפנה את דבריו לבני משפחתה של המנוחה. הנאשם חזר ואמר כי כל שביקש לעשות הוא להסיע את הנערות לביתן מבלי לפגוע בהן.

6.                  שירות המבחן הניח בפני תסקיר מפורט ומקיף אודות נסיבותיו האישיות של הנאשם כשהוא חוזר ומדגיש את דבר היות הנאשם בחור נורמטיבי, בן 26, סטודנט להנדסת מכונות אשר מתקשה לעכל ולהתמודד עם האירוע הטרגי האמור וההליך המשפטי שבא בעקבותיו לרבות הרשעתו בדין וכן עמד על מצבו הנפשי הרעוע. שירות המבחן נמנע מכל המלצה טיפולית.

7.                  תופעת הפגיעות בנפש ובגוף עקב תאונות דרכים המשתוללות בכבישי הארץ מחייבת את מערכת המשפט להתגייס למלחמה יעילה, בכלים העומדים לרשותה, כדי לסייע במיגור התופעה של מכת התאונות הדרכים וקטילת חיי אדם עקב התנהגות עבריינית על הכביש.  בית המשפט אינו עומד לבדו במערכת זו, המחייבת ביסוסה של מערכת הדרכה, חינוך והטמעה של כללי זהירות בדרכים. תרומתו של בית המשפט במלחמה זו, הינה באמצעות האמצעי העומד לרשותה והוא כלי הענישה. השימוש בכלי זה יחדיר את המודעות לכללי ההתנהגות הרצויים בכבישים למותר ולאסור ולסכנות האורבות מהפרתם של כללי הזהירות. [ראה  דברי כב' השופט לוי, בע"פ 5167/05 ע"פ 5167/05עלי מג'דוב נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 10.10.05) - שם החמיר ביהמ"ש העליון בעונשו של המערער והעמיד את עונש המאסר בפועל על 30 חודשים. ע"פ 8143/05 ע"פ 8143/05פליקס בודשוב נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 4.6.06)-  בעניין זה אישר ביהמ"ש העליון עונש מאסר בפועל בן 42 חודשים. ע"פ 10513/08 אברהים בדואי נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 21.04.09) אישר בית המשפט העליון את עונש המאסר בפועל ל 3.5 שנים וכן מאסר מותנה ל-18 חודשים ופסילה בפועל ל-15 שנה, שהשית בית המשפט המחוזי].

8.                  בענייננו זה למרות נסיבותיו האישיות של הנאשם הנוגעות אל הלב, בנסיבות בהן  מדובר באדם נורמטיבי אשר ניהל אורח חיים תקין לא ניתן להתעלם מחומרת מעשיו ותוצאות  מעשיו עת אחז בהגה כשהוא שיכור ונוסע במהירות העולה על המותר וגילה  פזיזות נפש למצבו זה ונטל סיכון בלתי סביר לאפשרות כי יאבד שליטה ברכב ויגרום לתאונה אשר עלולה להביא לתוצאות קטלניות ובחר להמשיך ולנהוג למרות הסיכון. ואכן, תוצאות התאונה היו קשות, חייה של נערה צעירה נקטלו וכן נפצעה האחרת.  תוצאה שכזו מחייבת ענישה הולמת אשר יהיה בה כדי לגמול לנאשם על מעשיו להרתיעו לעתיד ולהוציא מסר הרתעתי לכלל הנהגים.

9.                  לאור כל האמור לעיל, אני משיתה על הנאשם את העונשים הבאים:

א.      מאסר בפועל ל -30 חודשים.

ב.        מאסר על תנאי ל-12 חודשים והתנאי שהנאשם לא יעבור כל עבירת הריגה או אלימות תוך 3 שנים מיום שחרורו.

ג.     אני פוסלת את הנאשם מלהחזיק ולקבל רישיון נהיגה לתקופה של 10 שנים מיום בו נפסל מנהלית מלהחזיק רשיון נהיגה, מיום 16.09.06.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום ז' באב, תשס"ט (28 ביולי 2009) במעמד הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

עו"ד מזרחי:

אבקש לעכב את ביצוע ההחלטה ל-45 יום כדי לאפשר לשקול הגשת ערעור.

עו"ד סיגל: