1. הנאשם לפניי הורשע, על-פי הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן מיום 14.11.12 (להלן: "
כתב-האישום"), בעבירות של
חבלה חמורה בכוונה מחמירה, לפי סעיפים 333 ו-335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "
החוק");
איומים (מספר מקרים), לפי סעיף 192 לחוק;
ושיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק.
2. על-פי עובדות כתב-האישום, עובר לאירועים המפורטים התגורר הנאשם עם בני משפחתו בשכנות ל....(להלן: "
המתלוננת"), ברחוב **** ב*****. לאחר מספר שנים, ובמועדים הרלוונטיים לכתב האישום, התגוררה המתלוננת בדירה הממוקמת ברחוב אחר ב***** (להלן: "
הדירה").
על רקע סכסוך שהתגלע בין הנאשם למתלוננת, החליט הנאשם לפגוע במתלוננת ולאיים עליה, כפי שיפורט להלן. ביום 26.11.11, סמוך לשעה 19:00 ועת שהתה המתלוננת בדירה יחד עם שכנתה ...., נכנס הנאשם לפתע לדירה ללא רשות, כשהוא מחזיק מתחת למעילו אלה מברזל. הנאשם נעל את דלת הדירה אחריו, ניגש למתלוננת, שלף את האלה והחל להכות באמצעותה את המתלוננת בכל חלקי גופה כשהוא מאיים עליה באומרו: "מגיע לך את הולכת עם ערבי". הנאשם הכה את המתלוננת בראשה באמצעות האלה, וראש האלה, העשוי ברזל, התפרק. הנאשם נס מהדירה והותיר אחריו את המתלוננת כשהיא שרועה על הרצפה ומדממת.
לאחר מנוסתו הוזעקה אל המקום בתה של המתלוננת, וכאשר נודע לה כי הנאשם הוא שאחראי לתקיפה, רצה הבת החוצה לכיוונו של הנאשם וצעקה לעברו: "מה עשית?". בתגובה נטל הנאשם את מכשיר הטלפון הנייד של הבת מידיה, והפריד את הסוללה מן המכשיר. כן קילל הנאשם את המתלוננת ואמר לבתה כי אם בעוד שבוע המתלוננת לא תיתן לו את הכסף, יעשה לה "משהו יותר גרוע".
כתוצאה ממעשי הנאשם נגרמו למתלוננת פגיעות קשות בחלקי גופה השונים, בהם פצעים וחתכים בקרקפת, שברים בידה השמאלית ושטפי דם.
לאחר האירוע נמלט הנאשם, עזב את בית הוריו ב***** ובמשך חמישה חודשים נמנע מלהתייצב לחקירה על אף שידע כי הוצא נגדו צו מעצר ושהוא מבוקש לחקירה. ביום 13.12.12, בין השעות 20:00-20:20 התקשר הנאשם מספר פעמים לטלפון הנייד של המתלוננת, שוחח עמה ושלח לה הודעות טקסט, בהן קילל אותה ואיים עליה.
תסקיר נפגעת העבירה
3. החלמתה הפיזית של המתלוננת ארכה מספר שבועות, כאשר במשך שישה שבועות הייתה ידה מגובסת והיא סבלה מכאבים ונפיחות בכף רגלה ובקרסול, שהקשו על הליכתה.
בנוסף חווה המתלוננת עד היום נזקים בתחום הרגשי, סובלת מסימפטומים פוסט טראומתיים הבאים לידי ביטוי במחשבות טורדניות, קשיי שינה ופחדים הקשורים בשחזור האירוע. כן היא חווה מתח וחרדה מפני הבלתי צפוי ונוטה להסתגר בביתה עם רדת החשיכה. המתלוננת חשה שאיבדה את תחושת החיוניות, הביטחון העצמי והחופש. היא מרגישה כלואה בתוך עצמה, וכן חשה כמי שהוכתמה ב"אות קיין", משום שמעשיו של הנאשם הגבירו, לתפיסתה, את חרושת השמועות כנגדה, והותירו אותה מנודה.
4. המתלוננת מתקשה לשתף אחרים בחוויותיה וליתן אמון באנשים, דבר המוביל, בהינתן נסיבות אובייקטיביות אחרות, להיעדרן של מערכות תמיכה רגשיות, להחרפת מצבה ולקושי בתהליך שיקומה. היא חשה כואבת ועצובה, חווה עצמה כחלשה יותר ביחס לעבר, תלויה במידה רבה באמה העניקה לה סיוע, בלתי מרוכזת ומוטרדת ממצבה הרגשי והתפקודי. חוויות אלה מגבירות את תחושת חוסר האונים וההסתגרות של המתלוננת, מצמצמות את האנרגיה שלה ופוגעות בתפקודה.
תסקיר שירות המבחן ביחס לנאשם
5. הנאשם בן 23, נשוי מזה כשנה, אח בכור במשפחה המונה עוד שלושה אחים מלבדו. הוריו של הנאשם התגרשו לפני כשנתיים. כשהיה בן 14 חזר הנאשם בתשובה ומאז מנהל אורח חיים דתי-חרדי. הנאשם למד בישיבה סגורה בה למד מקצועות קודש בלבד, וקיבל פטור משירות צבאי. לפני כשנה עזב את לימודיו עקב צרכי פרנסה, ומאז עבד כעוזר מחסנאי בחברה המנוהלת על-ידי חמותו.
6. הנאשם מסר לקצין המבחן מידע מצומצם ומעורפל הן ביחס לנסיבות ילדותו והן ביחס לנסיבות מעורבותו בעבירות. הוא נמנע מחשיפה רגשית ונטה לתאר את עצמו ואת קשייו באופן מצומצם וקונקרטי, דבר המקשה, לדברי קצין המבחן, לשלול סיכון להישנות התנהגותו האלימה.
הנאשם תיאר את התנהגותו באירוע באופן אינפורמטיבי ומנותק מהקשרים רגשיים, טשטש את מעורבותו באיומים ושלל כי לאחר מעשה נמלט מן המקום.
7. להבנתו של הנאשם הוא בעל יכולת שליטה עצמית ואינו זקוק לסיוע, אולם לא יסרב לטיפול ככל ששירות המבחן יקבע שיש צורך בכך. לקצין המבחן סיפר על קשריו עם קרימינולוג שיקומי עמו נפגש אחת לשלושה שבועות, אולם קצין המבחן התרשם כי לא מדובר בטיפול המקדם את מצבו אלא מבטא הצהרה חיצונית ללא כל כוונה אמיתית. כן הבין כי קיימת היכרות קודמת של המטפל עם בני משפחתו של הנאשם, על רקע עבודה משותפת בעבר.
8. קצין המבחן התרשם כי מדובר באדם אשר מגיל צעיר מקבל החלטות באופן עצמאי, ומתקשה לשתף את הסביבה בקשייו. כן התרשם כי על אף הבעת החרטה המילולית הוא אינו מגלה חרטה ממשית. הנאשם אף אינו מזהה את הנזק המשמעותי שהסב למתלוננת ולבתה, ובאופן כללי מגלה מודעות נמוכה להתנהגותו ומנסה לצמצם ולהפחית מן הסיכון לפגיעה חמורה במתלוננת. בעובדות אלה, ובנוסף לכך שהנאשם נהג באלימות קשה קיצונית, במטרה להסב נזק וללא כל יכולת לרסן את עצמו, יש להעיד, לעמדתו של קצין המבחן, על הסיכון הטמון בנאשם.
לסיכום הומלץ להטיל על הנאשם עונש קונקרטי ומוחשי של מאסר בפועל.
חוות-הדעת מטעם הנאשם
9. מטעם ההגנה הוגשה לעיון בית המשפט חוות דעת פסיכולוגית, אותה ערכה הפסיכולוגית אמירה גרינברג-כגן מן המרכז הטיפולי "התחלה חדשה" (להלן: "
חוות-הדעת"). חלק הארי של חוות-הדעת כולל את דבריו של הנאשם וגרסתו באשר למניעים שהביאו אותו לפעול באלימות כלפי המתלוננת, אותה הוא מאשים בהרס חייו.
מאחר ומדובר בטענות שלא פורטו בכתב האישום המתוקן, שלא הוכחו בבית המשפט ושלא ניתנה למאשימה הזדמנות להזימן או לחקור את הנאשם לגביהן, איני רואה מקום להתייחס או להעניק להן משקל כלשהו בגזר-הדין.