גז"ד ליורה בנשק חם באזור מגורים ובבצוע עבירות בנשק

כללי

א.         הנאשם הודה והורשע ביום 4.05.08 - במסגרת הסדר טיעון - בעובדות כתב אישום מתוקן, בביצוע עבירות בנשק, לפי סעיף 144 (ב) רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), ויריות באזור מגורים, עבירה לפי סעיף 340א לחוק.

            הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לעניין העונש.

כתב האישום המתוקן

ב.         בכתב האישום מתואר כי בתאריך 7.2.08 סמוך לשעה 21:20 ברח' אזמכשרי פינת רח' הגיבורים, נשא הנאשם על גופו אקדח מסוג SARDIUS, אשר הינו כלי שבכוחו לירות כדור ולהמית אדם (להלן: "האקדח") וזאת ללא רשות עפ"י דין להחזקתו או לנשיאתו.

עוד מתואר, כי למקום הגיע רכב ובו ארבעה בלשי משטרה במטרה לעצור את הנאשם. הבלשים ירדו מן הרכב והחלו רודפים אחרי הנאשם שנמלט מהמקום.

במהלך המרדף הבחין אחד הבלשים באקדח המוסתר על גופו של הנאשם, ואז ירה מאקדחו כמה יריות באוויר. בהמשך לכך, הוציא הנאשם את האקדח המוחבא במותנו וירה כמה יריות באוויר.

במעשיו אלה, נשא הנאשם נשק בלא רשות על פי דין לנשיאתו, וכן ירה מנשק חם באזור מגורים ללא הסבר סביר.

תסקיר שירות המבחן

ג.          בשל גילו הצעיר של הנאשם - שטרם מלאו לו 23 שנים - ועברו הנקי, הסכימו הצדדים להפנותו לשרות המבחן לשם עריכת תסקיר בעניינו, מבלי שהמאשימה תהיה מחויבת בהמלצותיו.

יוער, כי תסקיר המבחן נערך בשיהוי מה בשל שביתת שרות המבחן.

בתסקיר שרות המבחן מתואר כי הנאשם הינו כבן 23, רווק, סיים כשמונה שנות לימוד. לאחר נשירתו ממסגרת הלימודים עבד בעבודות מזדמנות. הנאשם תיאר בפני קצין המבחן כי בחודשים האחרונים ועד למעצרו בגין העבירות נשוא כתב האישום, עבד במגרש לאיסוף מתכות בחיפה. לדבריו, לא עבד שם באופן רציף בשל סכסוך אלים בין המשפחה שהעסיקה אותו לבין משפחה אחרת. המדובר, לטענתו, ב"משפחות פשע".

מהתסקיר עולה, כי הנאשם לוקח אחריות על מעשיו נשוא כתב האישום, ומתאר את הרקע לירי כנובע מאי הבנה; לדבריו, הבלשים לא הזדהו ולכן סבר כי מדובר בשליחי המשפחה היריבה וירה בנשק אשר לדבריו היה ברשותו כחודש טרם ביצוע העבירה, לאחר שמצאו בבית נטוש והחליט להחזיק בו על רקע האיום הקשה לו היה נתון מצד אותה משפחה "יריבה" למשפחת מעבידיו.

קצין המבחן התרשם, כי אמנם הנאשם גילה "מודעות עניינית ראשונית" לנסיבות הקשורות בבעייתיות של מקום עבודתו, ואולם נוכח מאפייני אישיותו גילה יכולת מוגבלת לערוך התבוננות פנימית באשר לדפוסים עבריינים וכוחניים שהפנים. לאור האמור - במצב בו מדחיק הנאשם את הזדהותו עם תת התרבות העבריינית - העריך קצין המבחן כי הנאשם יתקשה להפיק תועלת ממסגרת טיפולית-אמבולטורית, ולכן נמנע מהמלצה טיפולית בעניינו. יחד עם זאת, בהתחשב בדינמיקה הקשורה בביצוע העבירה כמו גם קווי אישיותו, דלותו ומופנמותו, המליץ שרות המבחן לשקול לאפשר לו לרצות עונש מאסר בעבודות שרות לתקופה המקסימאלית הקבועה בחוק אשר עשויה להוות עבורו עונש מציב גבולות ומרתיע ויצמצם את הסיכון בהידרדרות עמוקה יותר לעולם העברייני במסגרת הכלא. עוד הומלץ, להטיל על הנאשם עונש מותנה מרתיע כדי למנוע הישנות ההתנהגות המסוכנת.

טיעוני המאשימה

ד.         בטענותיו הדגיש ב"כ המאשימה את חומרת העבירות בהן הורשע הנאשם. על פי הנטען, בתי המשפט שבו וציינו כי חשוב להעביר מסר שמי שמקבל לידיו ביודעין כלי נשק שלא כדין, צפוי לעונש מכאיב, אף אם אינו מתכוון לבצע בו פשע מסוים (בעניין זה הפנה ב"כ המאשימה לע"פ 910/85 אברהים קונדוס ואח' נ' מדינת ישראל, תק-על 86(2), 670). בנסיבות מקרה זה, הנאשם החזיק אקדח טעון ולא היסס לשלוף את האקדח ולירות בו.

עוד נטען, כי לא מכבר קרא ביהמ"ש העליון להעלות את רמת הענישה בעבירות של החזקת נשק ולתת משקל לחומרת העבירות נוכח המציאות השוררת בארץ כיום, קרי, זמינותם של כלי הנשק שהפכו את הרחוב למסוכן עבור אזרחיו התמימים (ב"כ המאשימה הפנה לע"פ 1332/04 מדינת ישראל נ' יצחק רפאל פס ואח', פ"ד נח(5), 541). לדבריו, הנאשם, ודומיו, אשר מסתובבים כשברשותם נשק טעון המיועד להפעלה, הם הסיבה למציאות קשה זו, ולכך כיוון בית המשפט העליון כשאמר שהיא מחייבת מתן ביטוי עונשי הולם שיהיה בו כדי להרתיע עבריינים בכוח.

עוד נאמר, כי החזקה ונשיאה של כלי נשק, מבלי שיש לרשויות פיקוח על המחזיק, טומנת בחובה סכנה לשלום הציבור, באשר לא ניתן לפקח על המיומנויות של המחזיק והוא אינו מיודע בנוגע להוראת הפתיחה באש, וכן מעורבותו של נשק בסכסוך פשוט יכולה להביא לתוצאות קטלניות.

במקרה זה נטל על עצמו הנאשם סיכון רב שמא מישהו ייפגע, ורק בנס לא נפגע אף אדם.

ב"כ המאשימה סבור, כי מי שכוונותיו טובות והנשק דרוש לו אך למטרות כשרות ומותרות על פי דין, יטרח ויצטייד ברישיון, ולהיפך, מקום שאדם מחזיק בנשק טעון במחסנית ללא רישיון, ניתן להניח לחובתו כי עשה זאת למטרות לא כשרות.

עוד טען ב"כ המאשימה, כי ניתן להבחין שקיימת רמת ענישה מחמירה בפסיקת בית המשפט העליון אף אם בוצעו עבירות החזקת נשק בלבד, לא כל שכן כאשר נעברה עבירה של יריות באזור מגורים.

לאור האמור לעיל, ביקש ב"כ המאשימה להחמיר עם הנאשם ולגזור עליו עונש מאסר בפועל של למעלה משנתיים - שהוא העונש הראוי במקרה של החזקת נשק בלבד - משום שהנאשם במקרה זה לא היסס לעשות שימוש בפועל בנשק.

כמו כן, ביקש לגזור על הנאשם עונש מאסר על תנאי מרתיע וקנס.