גז"ד לחברות ומנהלן שהורשעו בעבירות אי הגשת דו"ות במועד

1.         בתקופה הרלוונטית לכתב האישום המתוקן בתיק פלילי 3567/03 ולכתב האישום המתוקן  בתיק פלילי 1867/03, היה הנאשם מנהלם הפעיל של הנאשמות נשוא כתבי האישום.

2.         בתיק פלילי 3567/03 נאשמת 1 נשפטה,  במסגרת הסדר טיעון  שנערך בין מפרק הנאשמת למאשימה. הנאשמים  2,3, ו - 4 הורשעו  לאחר שמיעת ראיות  ב-17 עבירות של אי הגשה במועד של דוחות שיש להגישם, עבירה לפי סעיף 117 (א) (6) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו- 1975 בקשר עם סעיפים 67 (א) +69 + 88 לחוק מס ערך מוסף , תשל"ו -1975 +תקנות 20, 23 לתקנות מס ערך מוסף, תשל"ו -1976. בנוסף הורשע הנאשם בסעיף 119 לחוק מס ערך מוסף התשלו - 1975, שבוצעו בתקופה שבין 05/01 ל - 07/03.

בתיק פלילי 1867/03 נאשמת 1 נשפטה במסגרת הסדר טיעון  שנערך  בין מפרק  הנאשמת למאשימה. הנאשם הורשע, לאחר שמיעת ראיות, ב -18 עבירות של אי העברה במועד של מס שנוכה מניכויים משכר עובדים ומקבלני משנה, בתקופה שבין 06/01 ל - 11/02, עבירה לפי סעיף 219 + 224 א' לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] התשכ"א -1961, באי הגשת דו"ח במועד על הכנסות הנאשמת בגין שנת המס 2001, עבירה לפי סעיף 216 (4) + סעיף 224 א' לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א -1961 וב-2 עבירות של אי הגשת דו"ח במועד על הכנסותיו בגין שנות המס 2002 ו - 2003, עבירה לפי סעיף 216 (4) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א -1961.

3.      פרשת ההגנה והטיעונים לעונש בשני התיקים אוחדו על פי בקשת ב"כ הנאשמים ובהסכמת באי כח המאשימה.

4.      ב"כ המאשימה בתיק פלילי 3567/03, בטיעוניה לעונש, ציינה ששותפות פריצקר יזמות בע"מ מורכבת מ - 3 הנאשמות.  הנאשמים הורשעו ב - 17 עבירות של אי הגשת דוחות במועד, 7 מהדוחות הוגשו באיחור שבין חודש ל - 3 חודשים ובכך הנאשמים עיכבו תשלומי מיסים בסכום הקרוב לכ - 750,000 ש"ח. יתר  הדוחות אשר פורטו בכתב האישום המתוקן, למעט דוח 4/03 הוצגו בפני המאשימה, אולם לא שולם המס בגינם, כשסכום קרן המס שלא הועבר למאשימה 527,860 ש"ח . דו"ח 4/03, לא הוצג ולא שולם, כך  שלמאשימה לא ידוע סכום המס שלא הועבר למאשימה בגין דוח זה.   מאחר ונאשמת 1 פורקה ונאשמות 2 ו - 3 אינן פעילות , הסיכוי לגבות את המס קלוש.

ב"כ המאשימה טענה כי בתי המשפט חזרו והדגשו כי  העבירות בהן הורשעו הנאשמים, הפכו  למכת מדינה ואין להתחשב במצוקה כלכלית, בריאותית וגיל הנאשם.

לאור עמדת הפסיקה,חומרת העבירות, השיטתיות בביצוען והתקופה הארוכה בה בוצעו, עתרה להטיל על הנאשם מאסר בפועל לתקופה ארוכה, מאסר על תנאי מרתיע וקנס הולם ועל הנאשמות, שאינן פעילות, עתרה להטיל קנס סמלי.

ב"כ המאשימה בתיק פלילי 1867/03, בטיעוניה לעונש, ציינה כי הנאשם הורשע לאחר שמיעת  ראיות, כאשר סכום קרן המס שלא הועבר למאשימה  עומד על כ-900,000 ש"ח. בנוסף הנאשם הורשע בעבירות של אי הגשת דוח על הכנסות נאשמת 1 בגין שנת  2001 ובאי הגשת דוחות על הכנסותיו בגין שנות המס 2002, 2003 והדוחות טרם הוגשו.

לאור עמדת הפסיקה, לפיה יש להעדיף את האינטרס הציבורי על פני האינטרס האישי,  מספרן הרב של העבירות, סכום המס הגבוה שלא  הועבר למאשימה ואי הסרת המחדלים, עתרה להטיל על הנאשם עונש מאסר ממושך, מאסר על תנאי ארוך ומרתיע וקנס ההולם את חומרת העבירות.

5.      ב"כ הנאשמים בטיעוניו לעונש עתר להטיל על הנאשם עונש מאסר על תנאי. בטיעוניו ציין, כי עפ"י העובדות המוסכמות שהוגשו לביהמ"ש במהלך שמיעת הראיות (נ/1) הרי, שלטענתו, ההלכה שנקבעה ברע"פ 4844/00 (ברקאי) אינה מתייחסת לנאשם, שכן כספי המיסים לא היו בידיו, אלא בידי הבנק. הנאשם אמנם יכול היה שלא לחתום על שיקים שהבנק אישר לו לחתום, אולם לו נהג כך, הדיירים שרכשו את הדירות בפרויקט "נווה עוז" במיטב כספם, היו מתגוררים ברחוב.

לפיכך, נאלץ הנאשם לעבור את העבירות. בנוסף לא מדובר בעבירות מס שבוצעו בהיקף גדול ובעבריינות יזומה ואין מקום לגזור על הנאשם עונש מאסר בפועל.

ב"כ הנאשמים הפנה לשני תיקים פלילים הדומים, לטענתו, בנסיבותיהם לנסיבות ביצוע העבירות בתיקים שבפניי: תיק פלילי שלום ת"א 10362/04 מדינת ישראל נ' א.צ.ברנוביץ ואח', שם זוכו הנאשמים ורע"פ 4844/00, שם הומר עונש המאסר בפועל למאסר על תנאי.

כמו כן,טען כי  אין מחלוקת שכספי המע"מ שהתקבלו מהדיירים בפרויקט "נווה עוז", נמצאים בידי הבנק ומעולם לא נמצאו בידי הנאשמים ואין מניעה שהמאשימה תדרוש את הכספים מהבנק שליוה את הפרויקט, כפי שנפסק בתיק פש"ר  מחוזי ת"א, 1159/04, בש"א 23228/04 א.צ. ברנוביץ ובניו ואח' נ' בנק פועלים.

בנוסף ציין, שהנאשם הינו אדם שנפל "מאיגרא רמה לבירא עמיקתא".

במשך שנים רבות היו החברות שבבעלות הנאשם, חברות הבנייה המובילות בארץ וסכומי המיסים ששולמו על ידם וע"י הנאשם מסתכמים במאות מיליוני שקלים  ומעולם לא יוחסה לנאשם כל עבירה פלילית. המיתון שהחל בשנת 1997 והאינתיפאדה  בשנת 2001 הביאו לקריסת הנאשמות ולקריסת  הנאשם.

הנאשם בן 71, סובל מבעיות לב ומצוי בעיצומם של הליכי פשיטת רגל בשל חובות של מאות מיליוני שקלים, להם היה ערב בגין הנאשמות. מקור פרנסתו היחיד של הנאשם הוא מקצבת הביטוח הלאומי ולכך מצטרפת עזרה מועטה מילדיו ואין לנאשם יכולת לשלם קנס.

6.      הנאשם  בפנותו לביהמ"ש, עתר להתחשב בו ולהקל בעונשו. בדבריו ציין, שכל חייו תרם כמיטב יכולתו למדינה. הנאשם שירת בצה"ל, השתתף ב - 3 מלחמות ושירת במילואים וכך גם חינך את ילדיו. בשנת 1961, לאחר שסיים  לימודי משפטים וכלכלה, החל לעבוד בעסקי הקבלנות והבניה של משפחתו. במשך 42 שנים, בהן עבד בעסקי המשפחה, תמיד שמר על מוניטין ואמינות והקפיד לשלם את מיסיו ואת מיסי הנאשמות כחוק ומדובר במאות אלפי לירות ושקלים. כמו כן תמך במוסדות ובאנשים במצוקה. בשנת 1995 ענף הבניה נכנס למיתון שהחריף עם פרוץ האינתיפאדה השנייה והנאשם עשה הכל על מנת לעמוד בהתחייבויותיו, לרבות לשלטונות המס ולשם כך השתמש בכל הונו הפרטי. כספי הפרויקט, נשוא כתב האישום, היו בידי הבנק המלווה, לרבות כספי מס הכנסה וכספי המע"מ, הבנק לא נעתר לאיומיו ולהפצרותיו ולא אפשר לנאשם לחתום על שיקים לפקודת המאשימה.

הנאשם המשיך לדווח למאשימה, אולם לא יכול היה לשלם את כספי  המס, שכן נותר חסר כל.

כיום הנאשם נתון להליכי פשיטת רגל, נרדף ע"י הבנקים וע"י נושים ואינו בקו הבריאות,לטענתו "לא עשה רע" וכל חטאו שכשל בעסקיו בנסיבות שלא היתה לו שליטה עליהן.