ההרשעה
1.
הנאשם, גד הררי, הורשע לאחר ניהול משפט הוכחות, בביצוע עבירות שיוחסו לו בשישה אישומים. הנאשם זוכה מהאישומים הראשון והשמיני וכן מעבירה של סחיטה באיומים, שיוחסה לו במסגרת האישום השלישי.
העובדות הצריכות לעניין פורטו בהרחבה בהכרעת-הדין, אך בקצירת האומר אציין, כי מדובר בשורה של מעשי התעללות בקטינים ובחסרי-ישע, שעה שהנאשם הקים וניהל את 'הבית של גדי' בגדרה.
במסגרת האישום השני, הורשע הנאשם בעבירה של התעללות בקטינים וחסרי ישע בידי אחראי, לפי
סעיף 368ג סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "
חוק העונשין
"), וזאת בגין נקיטה באמצעי ענישה של לינה ברכב מסוג 'G.M.C.', שהייה במשך ימים ולילות ליד עץ "חשבון הנפש" תחת כיפת השמיים או לינה תחת סככה לא מקורה בכל תנאי מזג-האוויר.
בהכרעת-הדין קבעתי כי מדובר באמצעי ענישה המאופיינים באכזריות וכרוכים בהשפלה וביזוי של החוסים, ולפיכך נקבע, כי מדובר בביצוע עבירה של התעללות בקטינים או חסרי-ישע בידי אחראי.
במסגרת האישום השלישי, הורשע הנאשם בעבירה של התעללות בקטין או בחסר-ישע בידי אחראי, לפי
סעיף 368ג סיפא לחוק העונשין; וכן בעבירה של תקיפה סתם, לפי
סעיף 379 לחוק העונשין.
הרשעת הנאשם, באה בעקבות התנהגותו של הנאשם כלפי החוסה א' א', אשר אופיינה במעשי השפלה וביזוי ואף שימוש באלימות. המדובר בפניותיו של הנאשם אל החוסה, אשר לווו בכינויי גנאי, כגון:
"נרקומן",
"מסריח" ו
"חזיר"; הנאשם אף נהג לומר לחוסה כי יש לו
"נשמה של זונה". כמו-כן קבעתי כי הנאשם תקף את החוסה לעתים מזומנות בבעיטות ובסטירות; ההתעללות הגיעה לשיאה, כאשר הנאשם נטל חלק במה שכונה במהלך המשפט "אירוע האסלה". במקרה זה, גרר הנאשם בכוח את החוסה לחדר השירותים, לאחר שזה סירב לקום ממיטתו ולצאת לבית-הספר, והטה את ראשו לעבר האסלה תוך שהוא מדיח את המים. בהכרעת-הדין קבעתי, כי בשימוש בכינויי גנאי קשים כלפי החוסה יש משום השפלה וביזוי, בעיקר כאשר הדברים נשמעו בפומבי ואף בראש-חוצות. עוד ציינתי, כי אין מדובר באמצעי טיפולי או חינוכי לגיטימי.
דברים דומים נאמרו על-ידי לגבי "אירוע האסלה", שם קבעתי כי מדובר ב
"התעללות נפשית שיש בה יסוד בולט של השפלה, ביזוי, הטלת אימה, וכל זאת תוך פגיעה בכבוד האדם, ובעיקר כאשר מדובר בקטין שהוא גם חסר ישע"
.
אשר לתקיפתו של החוסה, הבהרתי כי מדובר בשימוש באלימות ללא כל בסיס חוקי או הצדקה עניינית, גם אם החוסה המרה את פיו של הנאשם או אף התריס כלפיו.
באישום הרביעי, הורשע הנאשם בעבירה של תקיפה סתם, לפי
סעיף 379 לחוק העונשין, וזאת בגין תקיפתו של החוסה א' א' בחודש אוקטובר 2001. כזכור, עזב החוסה את 'בית גדי' וחזר לבית הוריו באשדוד.
הנאשם דרש מהחוסה להגיע למשרדו בלוויית אביו, ובשיחה עם הנאשם חזר החוסה על רצונו לעזוב את 'בית גדי' ואף הושיט את ידו לשלום לעבר הנאשם. בתגובה, הפיל הנאשם את החוסה ארצה והיכה אותו באגרופים בבטנו. במהלך האירוע תפס הנאשם את החוסה בחוזקה, על-מנת למנוע ממנו לעזוב את המקום, ואף אחז ברגלו, בה הוא סובל מנכות, ועיקם אותה. בהכרעת-הדין ציינתי כי מדובר באירוע אלים וסוער, במהלכו איבד הנאשם את עשתונותיו, לנוכח התנהגותו המתריסה והמקוממת של החוסה.
עוד הדגשתי כי פעולתו האלימה של הנאשם לא נעשתה בסמכות, וכי הנאשם היה מודע לטיב התנהגותו ולעובדה, כי האלימות שהפעיל כלפי החוסה הייתה שלא כדין.
במסגרת האישום החמישי, הורשע הנאשם בעבירה של תקיפת חסר-ישע בידי אחראי, לפי
סעיף 368ב(א) סיפא לחוק העונשין. המדובר בתקיפתו של החוסה ח' א', שהוגדר על-ידי כ
"חסר-ישע"
. בהכרעת-הדין קבעתי, כי התביעה הוכיחה מעבר לספק סביר את העובדות הנטענות בכתב-האישום, היינו כי הנאשם תקף שלא כדין את החוסה, בכך שהיכה אותו באגרופים בפניו עד זוב דם וגרם לו לחבלה של ממש.
במסגרת האישום השישי, הורשע הנאשם בעבירה של התעללות בקטין חסר-ישע בידי אחראי, לפי
סעיף 368ג סיפא לחוק העונשין. המדובר בשני אירועים, במהלכם ביצע הנאשם מעשים שהינם בגדר התעללות נפשית, אשר נועדה להשפיל את החוסים, לבזותם ואף להטיל בהם אימה ופחד, וכל זאת,
"על-מנת להביאם לציות מלא לכללי המשמעת והסדר שהיו נהוגים ב'בית גדי'"
.
האירוע הראשון עניינו ביקור בבית-העלמין בגדרה באישון לילה, כאשר במקום שררה עלטה, וזאת בלוויית החוסה א' מ', כאשר המטרה הייתה להצביע על אחד הקברים ולומר לחוסה כי זה יהיה מקומו, אם לא ישנה דרכיו והתנהגותו.
בהכרעת-הדין קבעתי, כי מדובר ב
"מעשה אכזרי, משפיל ומבזה, שיש בו פוטנציאל ממשי לפגיעה נפשית בחוסה, חסר הישע. גם אלמנט הטלת הפחד והאימה על החוסה, לא נפקד מקומו מאירוע זה"
.
האירוע השני נוגע לחוסה ר' ש', ובמסגרתו הורה לו הנאשם לעמוד על שולחן, כאשר הוא מוקף בחוסים ובמדריכים נוספים, וקרא לעברו תפילת 'קדיש' או 'אל מלא רחמים'.
בהכרעת-הדין ציינתי, כי המעשה אינו מאופיין, אמנם, בהטלת אימה ופחד, אך
"יסוד הביזוי וההשפלה, קיים גם קיים"
. דחיתי את טענת הנאשם, כי מדובר בקריאה לעזרה או לגאולה מאת השוכן במרומים, וציינתי כי מדובר במעין
"טקס אשכבה"
לחוסה חסר-ישע, והוספתי כי
"במעשה זה גלום פוטנציאל רב לגרימת נזק נפשי לחוסה, ונראה בעיניי כי השפלתו וביזויו של ר' ש' קבל עם ועדה, הינם בגדר מעשה אכזרי, מביש ומעורר סלידה"
.
האישום השביעי, עניינו בחוסה ד' ח', והוא מורכב משלושה סוגי התנהגויות אסורות: השמעת כינויי גנאי שונים כלפי החוסה; הוצאת החוסה ממיטתו, תוך צעקות, שפיכת מים על גופו ולעתים גם לתוך אוזניו, ומשיכתו בכוח מהמיטה תוך גרירתו על הקרקע; ההתנהגות השלישית עניינה הפגנת אלימות כלפי החוסה, שהתבטאה בהכאתו, כולל בעיטות ומשיכת שערות ראשו, כאשר באחד המקרים היכה הנאשם באגרופו בפניו של החוסה, וגרם לחבלה בפיו.