בעניינם של נאשמים 1-6, 8-10, 14-16, 19, 23-24
רקע כללי
1. ביום 14.9.2008 ניתנה הכרעת דין בעניינם של חלק מהנאשמים אשר כפרו באשמות שיוחסו להם, ובעקבות כך נוהל משפט הוכחות ממושך. מבין כל הנאשמים הנ"ל החלטנו לזכות מכל אשמה את נאשמת 25, נדרה שבתיני, ולפיכך מתייחס גזר דין זה לנאשמים 1-6, 8-10, 14-16, 19 ו-24. כמו כן ראינו לכלול בגזר דין זה גם את עניינו של נאשם 23, סעיד זייתון, אשר הורשע באשמות שיוחסו לו בכתב אישום מתוקן, כבר ביום 20.6.2007 , ולבקשת סנגורו עוכב שלב גזר הדין עד למתן הכרעת הדין בתיק העיקרי, ודיון בגזר דינם של יתר הנאשמים.
בהכרעת הדין פרטנו בהרחבה את העובדות הנוגעות לענייננו, ובקצירת האומר נציין כי מדובר בשני ארגוני פשיעה אשר פעלו בלוד וביפו, כשעיקר עיסוקם בתחום ייצור, הספקה וסחר בסמים מסוכנים מסוגים שונים: הירואין, קוקאין, חשיש וטבליות אקסטזי. כפי שנקבע בהכרעת הדין עמדו בראש ארגון הפשיעה מיפו נאשמים 1 ו-2, מוחמד וחאפז שורפי, ואילו בראש ארגון הפשיעה מלוד עמדו נאשמים 3 ו-4, מוסא ועומר אבו שחאדה. שני הארגונים פעלו בתבנית מאורגנת ושיטתית ולאורך זמן, על מנת לבסס את אחיזתם בתחום הסחר בסמים במקומות בהם פעלו. שני ארגוני הפשיעה התנהלו במקביל, תוך קיום קשר הדוק ביניהם לשם קידום מטרותיהם הפליליות. בכל אחד מהארגונים פעלו דרגי ביניים וכן "חיילים" אשר גוייסו לפעילות במסגרת הארגון, בעיקר בתחום היצור, הסחר והספקת הסמים, לשם הפקת רווחים כספיים גדולים עבור הארגון פעיליו וחבריו, וביסוס מעמדו באזורים בהם הוא פעל. במסגרת זו בוצעו, מלבד עבירות הסמים גם עבירות נוספות, הנלוות לפעילות העיקרית, כפי שיפורט בהמשך. מרבית הנאשמים בתיק זה נעצרו ביום 22.11.2004, הוא יום "פיצוח" הפרשה. מבין הנאשמים שעלינו לגזור את דינם, נותרו נאשמים 1-6, 8, 10, 14 ו-16 במעצר עד תום ההליכים, בעוד שהיתר שוחררו ממעצר בתנאים מגבילים.
טרם שנעבור לדון בטענות הכלליות שהועלו על ידי באי כוח הצדדים ובטענות הפרטניות הנוגעות לכל אחד ואחד מהנאשמים, נציין כי ניתן לחלק את הנאשמים, שעניינם עומד לדיון בפנינו, ל-5 קבוצות עיקריות:
א. נאשמים שנקבע כי הם עומדים בראש אחד מארגוני הפשיעה.
ב. נאשמים שהורשעו כפעילים בארגון הפשיעה.
ג. נאשמים שביצעו עבירות במסגרת ארגון הפשיעה.
ד. נאשמים שביצעו עבירות סמים ועבירות נלוות שלא במסגרת ארגון הפשיעה.
ה. קבוצה נוספת נוגעת לנאשם 24 בלבד, חליל אבו שחאדה, שלא הורשע בביצוע עבירות סמים ולא פעל במסגרת ארגון פשיעה.
דיון בטענות כלליות הנוגעות לכלל הנאשמים
עבירות הסמים והעבירות הנלוות - עונשים מצטברים או חופפים
2. התובע, עו"ד פרוסט, אשר הציג את הטיעונים הכלליים בנוגע לנאשמים כולם, התייחס בפתח טיעוניו לשאלה האם בגין עבירות הסחר בסמים יש להטיל על הנאשמים שהורשעו עונשים נפרדים מצטברים. ראשית לכל, נטען כי נקודת המוצא בעבירת הסחר בסמים צריכה להיות העונש המירבי הקבוע בצד העבירה, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן
"פקודת הסמים"), היינו 20 שנות מאסר. בהקשר זה יש ליתן את הדעת לתפקידם ולמעמדם של הנאשמים בהיררכיה, לתרומתם לפעולות שקידמו את עסקי הסמים, לכמות הסמים, למספר העסקאות שבוצעו, למידת שיתוף הפעולה בחקירה ולשאלה אם הם הודו באשמה המיוחסת להם וקיבלו אחריות על מעשיהם. לטענת עו"ד פרוסט, ניתן בפסיקה משקל נמוך ביותר לנסיבותיו האישיות של נאשם שהורשע בעבירה של סחר בסמים, ובענייננו מתקיימות כל הנסיבות המחמירות שנמנו לעיל, ולפיכך יש להשית על הנאשמים את העונש המירבי, כנקודת מוצא. אין ספק כי מדובר בעבירות מרובות ביותר שעניינן סחר בסמים בהיקף עצום, והשאלה היא אם יש להשית על הנאשמים עונשים נפרדים ומצטברים בגין עבירות אלה. התובע לא הציג בפנינו אסמכתאות, מהן ניתן להסיק כי בגין ביצוע עבירות מרובות של סחר בסמים הוטלו עונשים מצטברים על העבריינים, ובדרך כלל מדובר בענישה כוללת, אולם, לשיטתו, ניתן לראות בעבירה של סחר בסמים עבירה הכוללת ארבעה מעשים נפרדים: יצור הסמים, יבוא וייצוא הסמים, שיווק הסמים לסוחרים והפצת הסמים לצרכנים. התובע סבור כי בענייננו מדובר בשני מעשים נפרדים של סחר בסמים, היינו סחר סיטונאי בסמים וסחר קמעונאי, אשר בוצעו על ידי הנאשמים בצוותא חדא, ובכך ניתן למצוא הצדקה לצבירת העונשים בגין עבירות הסחר בסמים. כן נטען כי יש מקום לקבל את גישתו בנושא זה, הן במימד הפרגמטי-נורמטיבי והן במבחן העובדתי-צורני , כדרישת הפסיקה.
באי כוח הנאשמים מתנגדים בתוקף לגישתו של התובע ולטענתם אין תקדים לצבירת עונשים, שעה שמדובר במספר עבירות של סחר בסמים הנובעות מפרשיה אחת. לשיטתם, יש לראות את עבירות הסחר בסמים שבוצעו על ידי הנאשמים כמקשה אחת, ואין לערוך הפרדה מלאכותית של העבירות, כמוצע על ידי התובע.
עיינו בפסיקה אשר הוצגה בפנינו על ידי התובע והגענו למסקנה כי אין בידינו לקבל את עמדתו בדבר הטלת עונשים נפרדים ומצטברים בגין עבירות הסחר בסמים, בהם הורשעו הנאשמים. כפי שהתובע עצמו אישר במהלך טיעוניו לא מצאנו ולו אסמכתא אחת לפיה הוטלו עונשים נפרדים על מי שהורשע במספר עבירות של סחר בסמים במסגרת פרשיה אחת. כל התקדימים עוסקים בעבירות של פגיעה בגוף, כגון רצח (ע"פ 399/89
מ"י נ' זלום, פ"ד מו(2), 187; חבלה חמורה בכוונה מחמירה (ע"פ 6867/06
עזאם נ' מ"י, לא פורסם, ניתן ביום 12.10.08, להלן
"פס"ד עזאם"); ועבירות מין כאשר מדובר בקורבן עבירה אחד (רע"פ 5978/04
פלוני נ' מ"י, לא פורסם ניתן ביום 20.2.06).
בענייננו, אין חולק כי ניתן להרשיע את הנאשמים במספר עבירות של סחר בסמים, בהתאם לסעיף 186 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן
"חסד"פ") הקובע לאמור:
"בית המשפט רשאי להרשיע נאשם בשל כל אחת מהעבירות שאשמתו בהם נתגלה מן העובדות שהוכחו בפניו, אך לא יענישנו יותר מפעם אחת בשל אותו מעשה". אין גם ספק כי כל עבירה של סחר בסמים עומדת בפני עצמה, הן מבחינת הרכיב העובדתי שבעבירה והן מבחינת היסוד הנפשי הנדרש. השאלה הניצבת בפנינו אינה אם מדובר בעבירות נפרדות, אלא אם יש מקום לענישה נפרדת מצטברת. בע"פ 2948/04
בורוזובסקי נ' מ"י (לא פורסם, ניתן ביום 20.6.05, להלן
"פס"ד בורוזובסקי") אומר בית המשפט העליון כי
"השאלה אימתי יהווה רצף של עבירות מעשה פלילי אחד לצורך ענישה ומתי הוא יהווה מספר מעשים שיש להעניש בגין כל אחד מהם בנפרד אינה תמיד פשוטה. כאשר עבירה מעצם טיבה נושאת אופי של עבירת שרשרת, כי אז כל אירוע בשרשרת, גם אם מהווה עבירה נפרדת, מאבד את אופיו העצמאי, והופך לצורך ענישה חוליה במעשה אחד אשר אינו ניתן לפיצול".
שונים הם פני הדברים, כאשר מדובר בעבירות המבוצעות ברצף זמן ואשר
"... משקפות, על פי טיבן, מעשים שונים שאינם קשורים ואחוזים זה בזה עד לבלי הפרד". בהקשר זה יש לבחון את אופי העבירות על רקע נסיבות ביצוען, תוך התייחסות נורמטיבית הנגזרת ממדיניות הענישה ומתכלית ההליך הפלילי. לסיכום, נקבע
בפס"ד בורוזובסקי כי
"האחדת עבירות לגדר מעשה אחד מוצדקת מקום שמדובר בקשר ענייני-עובדתי הדוק ביותר בין העבירות השונות עד לבלי הפרד, ומקום שמדיניות הענישה מתיישבת עם הענשה בגינה בתורת מעשה אחד". בהתאם לכך, נקבע כי יש לראות עבירות רצח ושוד שבוצעו על ידי אותו עבריין כעבירות נפרדות, גם אם אלה נעברו ברצף של זמן, ולפיכך מחייבים הם ענישה נפרדת.
כאמור, גם לאחר שהוחלט על הטלת עונשים נפרדים, יש עדיין להידרש לשאלה אם העונשים שנגזרו על הנאשם בגין העבירות השונות יהיו חופפים או מצטברים. הכלל הוא כי העונשים יהיו חופפים אלה לאלה כל עוד בית המשפט לא הורה במפורש על הצטברות העונשים. החלטה על הצטברות העונשים מעוגנת באותם שיקולים המצדיקים הטלת עונשים נפרדים בגין כל עבירה. כך נקבע בפס"ד בורוזובסקי כי יש להטיל עונשים נפרדים ומצטברים בגין עבירות הרצח והשוד
"... על שום אופיין החמור של העבירות העיקריות שבוצעו - השוד והרצח, ועל שום היותן מובחנות אלה מאלה באופן ברור... האינטרס החברתי שבמיצוי הדין עם עבריינים המבצעים עבירות כה חמורות ופוגעים בערך החיים, שלמות הגוף והקנין, מצדיק ענישה נפרדת ומצטברת בגין העבירות השונות".
דברים דומים נאמרו לגבי מי שביצע מספר מעשי רצח, תוך הדגשת האמונה בקדושת חיי אדם ובשל העובדה כי
"לכל אחד מהנפגעים אינטרס עצמאי לשלמות גופו" (ע"פ 1742/91
פופר נ' מ"י, פ"ד נא(5) 289).
הלכה זו יושמה בפס"ד עזאם לגבי מספר עבירות של גרימת חבלה חמורה בכוונה מחמירה, שכן "
גם בעבירה זו פוגע עבריין בערך של קדושת החיים ובזכותו של נפגע לחיים ושלמות הגוף, ולעיתים כל ההבדל בין נפגע שקיפח את חייו לבין נפגע שנפגע באורח חמור נעוץ בתוצאת המעשה פרי המזל והגורל בלבד". אשר לשאלה אם העונשים שנגזרו על העבריין ירוצו בחופף או במצטבר, הזכיר בית המשפט העליון את הוראת סעיף 45 לחוק העונשין, לפיו הכלל הוא כי מי שנדון למספר עונשים
"... לא ישא אלא את עונש המאסר של התקופה הארוכה ביותר". אותו חריג, המאפשר את צבירת העונשים
"מבוסס על האינטרס החברתי במיצוי הדין עם נאשם שהורשע במספר עבירות חמורות, ועל מתן משקל לשיקולי הגמול, המניעה וההרתעה עקב חומרת העבירות ונסיבות ביצוען".
ישום ההלכות שפורטו לעיל, מוביל אותנו למסקנה, כי גם אם ניתן להרשיע את הנאשמים בעבירות נפרדות של סחר בסמים, הרי שמדובר ברצף מעשים בעלי מכנה משותף, חוליות בשרשרת של פעילות שעניינה סחר בסמים לסוגיו השונים, ואיננו סבורים כי יש להתייחס לכל מעשה בנפרד לצורך ענישה. כאשר בעבירות סמים עסקינן, אין ניתן להצביע על אותם שיקולים מיוחדים הנוגעים לקדושת החיים ולזכותו של כל אדם ואדם לחיים ולשלמות הגוף. לאור האמור, איננו רואים להטיל עונשים נפרדים ומצטברים על הנאשמים שהורשעו בעבירות של סחר בסמים, גם אם מדובר בריבוי עבירות.