גז"ד בגין שוד בנסיבות מחמירות, פציעה בנסיבות מחמירות

רקע עובדתי

1.      במסגרת הסדר טיעון תוקן כתב האישום שהוגש מלכתחילה נגד הנאשם, והוא הודה בו והורשע לפי הודאתו בעבירות של שוד בנסיבות מחמירות, פציעה בנסיבות מחמירות, החזקת סכין והחזקת סם מסוכן לצריכה עצמית. לא היה הסדר בין הצדדים לעניין העונש.

2.      על פי העובדות בהן הודה, ביום 8.2.09, סמוך לאחר חצות, נפגש הנאשם עם אסקבל דורינגו, עובד זר מהפיליפינים (המתלונן), בכיכר צה"ל בירושלים. הנאשם והמתלונן הלכו לעבר העיר העתיקה. לאחר שנכנסו לתוך העיר העתיקה, ובעקבות ויכוח בין הנאשם לבין המתלונן, שלף הנאשם סכין ופצע את המתלונן, באמצעות הסכין, בעורפו ובידו השמאלית. הנאשם המשיך ואיים על המתלונן בסכין, תלש מידו של המתלונן את שעון היד שלו, שלף מאצבעו טבעת, לקח ממנו טלפון נייד, הוציא מכיסו 420 ש"ח במזומן ולקח את תיקו של המתלונן, אשר הכיל צמיד זהב ושרשרת זהב.

בשלב כלשהו, תפס הנאשם את המתלונן בצווארו והניף את הסכין לעבר המתלונן. בתגובה אחז המתלונן בסכין והרחיק אותה מגופו. או אז היכה הנאשם את המתלונן באגרוף לפנים, וברח מן המקום עם השלל.

כתוצאה מהתקיפה נגרמו למתלונן חתך באורך כ- 10 ס"מ בעורפו ופצע בידו השמאלית, וכן נגרמה לו נפיחות בפניו.

עוד הודה הנאשם כי ביום 25.2.09 החזיק בביתו סם מסוכן מסוג חשיש, במשקל 5.9 גרם.

3.      יצוין, כי בשל העובדה שהמתלונן הוא עובד זר, שעמד לצאת את הארץ לצמיתות, ביקשה המאשימה להעידו בעדות מוקדמת, ולפיכך היה סיפק בידי להתרשם מעדותו עוד בטרם הגיעו הצדדים לידי הסדר טיעון. לעניין אחד בעדותו אתייחס, שכן הוא נוגע לרקע לתקיפה, כפי שטוען לו הנאשם. המתלונן טען בעדותו כי פגש במתלונן באקראי יום או יומיים לפני האירוע, כאשר הנאשם נקרה על דרכו ופנה אליו, בעוד הוא מנסה להתחמק ממנו. אלא שברור בעליל מן העובדות, ובסופו של דבר גם המתלונן אישר זאת, כי ההיכרות בין השניים ממושכת יותר, וניכר היה שהמתלונן אינו מעוניין לפרט את טיבה של ההיכרות.

טענת הנאשם היא, שהמתלונן פנה אליו בהצעה על רקע מיני. הצעה זו קוממה אותו והביאה אותו לנקום במתלונן על ידי תקיפתו ושדידתו. על טענה זו חזר הנאשם בפני קצינת המבחן, ולנוכח התנהלותו של המתלונן במהלך עדותו, אין בידי לשלול אותה לחלוטין.

תסקיר המבחן

4.      הנאשם הוא צעיר כבן 21, רווק, המתגורר עם משפחתו בעיר העתיקה, ועד למעצרו עבד בעבודות מזדמנות. הנאשם סובל מבעיית התמכרות לאלכוהול ולחשיש, ובעיה זו עומדת ברקע לביצוע העבירות. קצינת המבחן סבורה כי הנאשם אינו מגלה תובנה לבעיית ההתמכרות, והוא מתכחש לה.

בכל הנוגע לעבירות בהן הודה, אמר הנאשם כי הוא הכיר את המתלונן מהתקופה בה התגורר בתל-אביב. כאשר פגש בו בירושלים היה תחת השפעת אלכוהול. לטענתו, המתלונן נגע בו באופן בלתי הולם ולכן תקף אותו. הנאשם הביע רצון להתנצל בפני המתלונן, והביע חרטה על מעשיו.

מאחר שהתרשמותה של קצינת המבחן היא שהנאשם סובל מבעיית התמכרות לסמים ולאלכוהול ואין הוא מבטא מוטיבציה לטיפול בשל העדר תובנה לחומרת הבעיה, לא בא השירות בהמלצה טיפולית לגביו.

טיעוני הצדדים

5.      ב"כ המאשימה סבור כי יש להטיל על הנאשם עונש מאסר ממושך בפועל, מאסר על תנאי, קנס כספי ופיצוי למתלונן. לטעמו, חומרת העבירה מתבטאת בנשיאת הסכין ועשיית שימוש בה, ובנזק שנגרם למתלונן מן הפציעה. השימוש באלכוהול אינו יכול להסביר את מעשה העבירה, לטענתו. ב"כ המאשימה לא התעלם מן השיקולים העומדים לזכות הנאשם, ובכללם גילו הצעיר, עברו הפלילי הכולל עבירה אחת של החזקת סכין אותה ביצע כקטין, והודאת הנאשם. כמו כן, הזכיר את העובדה שחלק מהרכוש אותו שדד, החזיר הנאשם למתלונן.

6.      ב"כ הנאשם עמד על הרקע לביצוע העבירות, היינו על ההקשר המיני של האירוע. עוד עמד על כך שהנאשם לא נהנה מרכושו של המתלונן, שמר אותו והחזיר לו אותו, רובו ככולו, במהלך המשפט, עוד לפני שהצדדים הגיעו להסדר טיעון. מהתנהלות זו ניתן ללמוד כי כוונת הנאשם הייתה לנקום במתלונן על רקע ההקשר המיני, ולא לשדוד אותו לשם הפקת רווח כלכלי.

לטענת ב"כ הנאשם, משפחתו של הנאשם תומכת בו ומבקשת לשקמו, מתוך הבנה שהוא זקוק לסיוע בשל בעיית ההתמכרות. עם זאת, הוריו של הנאשם הם אנשים חולים הזקוקים לסיוע, והנאשם, המתגורר עדיין בבית הוריו, הוא המשענת העיקרית. אביו של הנאשם סובל מאירוע מוחי שהותיר אותו נכה, ומצבה הרפואי של האם אף הוא קשה. בנוסף, לנאשם אח נכה מלידה, שאף הוא זקוק לסיוע. ב"כ הנאשם סבור, כי הנאשם הפנים שגם אם נעשה לו עוול, תגובה אלימה אינה יכולה לבוא בחשבון, ולנוכח עברו הפלילי הקל ומצבו המשפחתי הקשה, יש להקל עימו ולהסתפק בימי מעצרו. לכך יש להוסיף כי הנאשם עצמו נפצע באירוע לא פחות קשה מן המתלונן, וכי הודאתו של הנאשם חסכה זמן שיפוטי ניכר. בהקשר זה הדגיש ב"כ הנאשם, כי אין לפקוד עליו את העובדה שהמתלונן נאלץ להעיד, שכן עדותו ניתנה במסגרת הליך של עדות מוקדמת, כדי לאפשר את יציאתו מן הארץ, עוד בטרם היה סיפק בידי הנאשם לשקול את אופן ניהול ההליך מבחינתו.

הכרעה

7.      אכן רב הסתום על הנגלה בפרשה זו. אין ספק, שאין המדובר בשוד "רגיל". הנאשם והמתלונן נפגשו באופן מתוכנן, והרושם המתקבל כי ההיכרות שלהם ממושכת, ואינה יכולה להיות מוסברת בחברות לשמה. טענתו של הנאשם כי המתלונן נגע בו באופן בלתי הולם אינה תלושה מן המציאות, אם כי ייתכן שלהקשר המיני היה ביטוי אחר, לאו דווקא זה שהנאשם טוען לו. מאחר שהמתלונן הכחיש זאת, ולא התנדב לספר פרטים על טיב היכרותו עם הנאשם, נשאר הרקע למעשה השוד סתום. מכל מקום, העובדה שחפציו של המתלונן נותרו בחזקתו של הנאשם מספר ימים לא מבוטל לאחר האירוע, כאשר הנאשם יודע שהמתלונן, המכיר אותו, יוכל למסור את שמו במשטרה, וחיפוש פשוט בביתו יוביל אל החפצים וממילא יפליל אותו, גם בה יש כדי לתמוך בטענה שאין המדובר בשוד "רגיל", של שימוש באלימות על מנת לשדוד את רכושו של הזולת. לא ניתן, אם כך, להסיק, בנסיבות אלה, כי הנאשם פנה לאפיק של "פרנסה" באמצעות מעשי שוד. המדובר באירוע נקודתי, תלוי הקשר, שכאמור, לא פוענח עד תומו.

8.      כך או כך, חומרת המעשה מתבטאת בשימוש בסכין ובפציעה של ממש, יהיה הרקע למעשה אשר יהיה. הטענה שגם הנאשם נפצע אינה טענה בעלת משקל, משהודה כי הוא תקף ראשון את המתלונן תוך שהוא עושה שימוש בסכין. התגוננותו של המתלונן, שהביאה לפציעתו של הנאשם, אינה בבחינת נסיבה מקלה.

9.      חומרה נוספת מתבטאת בעובדה שהנאשם מכור לסמים ולאלכוהול, ונראה כי העבירה בוצעה כאשר הנאשם תחת השפעת אלכוהול, וממילא כושר הריסון שלו מופחת. בשים לב למפורט בתסקיר המבחן, נראה כי בעיית ההתמכרות של הנאשם עלולה לגרור אותו למצבים דומים, דוגמת זה שביסוד כתב האישום, וכי בשלב זה של חייו אין הוא מסוגל להכיר בחומרת הבעיה ולטפל בה. קשייה של משפחתו מוסיפים דאגה על דאגה, שכן נראה שלא ניתן יהיה להפנות כוחות ומשאבים לשם שיקומו של הנאשם.

10. לזכותו של הנאשם עומדים מספר נתונים משמעותיים. האחד, גילו הצעיר ועברו, המכיל רישום אחד משנת 2005, שעניינו החזקת סכין למטרה לא כשרה. האחר, הודאתו וחרטתו הכנה, המתבטאת גם בהחזרת רוב הרכוש לבעליו. ובנוסף, מצבו המשפחתי הקשה, כאשר הוא אמור להוות משענת להוריו החולים ולאחיו הנכה.

בנסיבות אלה, הגם שאיני סבורה שניתן להסתפק בתקופת מעצרו, כפי שביקש זאת הסנגור, לא אחמיר עם הנאשם, מתוך תקווה שישכיל לנצל את ההזדמנות שניתנה לו לשם טיפול בבעיית ההתמכרות ממנה הוא סובל.

11. החלטתי, אם כן, להטיל על הנאשם את העונשים הבאים: