1. הנאשם הורשע על-פי הודאתו בהסדר טיעון בחבלה חמורה בנסיבות מחמירות, בסיוע לסחיטה בכוח ובסחיטה באיומים.
2. הנאשם עשה את אשר עשה עבור ארגון "משמרות הצניעות". הארגון פועל בשכונות מאה שערים וגאולה בירושלים ובין מטרותיו להילחם בתופעות של חוסר צניעות, לפי השקפת חבריו, ובנושאים הלכתיים שונים. ארגון משמרות הצניעות פועל למימוש מטרותיו גם בשימוש באיומים ובאלימות.
3. המעשה הנורא שהיה כך היה. המתלוננת, ילידת שנת 1977, התגרשה בשנת 2005 ומזה כשלוש שנים היא מתגוררת בשכונת מעלות דפנה בירושלים. מרבית תושבי השכונה הם אנשים חרדים. בעברה קיימה המתלוננת אורח חיים חרדי. לאחר גירושיה, שוב אינה מנהלת אורח חיים חרדי. אנשי ארגון משמרות הצניעות פנו אל הנאשם וביקשו ממנו לתקוף את המתלוננת ולאיים עליה על מנת לגרום לה לעזוב את מקום מגוריה, וכן כגמול על קשרים שקיימה עם גברים שונים, לפי חשדם של אנשי משמרות הצניעות. בתמורה קיבל הנאשם סך של 2,000 דולר. ביום 1.6.08 סמוך לשעה 22:45 בא הנאשם ועמו כארבעה אנשים נוספים לביתה של המתלוננת, כשהם מצויידים באלה ובגז מדמיע. בהגיעם לביתה, דחפו הנאשם וחבריו את המתלוננת, הפילו אותה אל הרצפה, היכו אותה, הטיחו את ראשה ברצפה ובעטו בכל חלקי גופה, כאשר הנאשם או מי מן האחרים התיישבו על ראשה כדי למנוע ממנה לראות את המתרחש וכדי שלא תוכל להתנגד. הנאשם וחבריו חסמו את פיה של המתלוננת בפיסת בד ואיימו עליה כי אם תפקח את עיניה יתיזו גז מדמיע לתוך עיניה ויידקרו אותה. במהלך הדברים קראו לעבר המתלוננת "זונה" ו"שקרנית", ובמשך דקות ארוכות חקרו אותה על אודות קשריה עם גברים, ביקשו לקבל פרטים על אותם גברים, וכמו כן לקחו שני מכשירי טלפון ניידים של המתלוננת כדי לבדוק את זהות המתקשרים אליה. לאחר מכן, אמרו לה כי עליה לעזוב את הדירה, כי "זו רק ההתחלה" וכי אם תמשיך להתגורר בדירה, תרצח. למתלוננת נגרמו חבלות חמורות בכל חלקי גופה והיא נזקקה לקבל טיפול רפואי.
4. ב"כ המאשימה ביקש לגזור על הנאשם עונש של מאסר בפועל לתקופה ממושכת, מאסר-על-תנאי, קנס ופיצוי למתלוננת. ב"כ המאשימה טען כי מדובר במעשה נבזי, כי תמורת בצע כסף ביצע הנאשם את זממו במתלוננת, לאחר תכנון, בחבורה, באמצעות כלי נשק קרים. ב"כ המאשימה ציין גם את עברו הפלילי של הנאשם, וטען כי יש לדחות בעניינו כל שיקול שיקומי ולמצות עמו את מלוא חומרת הדין בשל המעשה האלים והאכזרי, למען יראו וייראו.
5. ב"כ הנאשם ביקשה להסתפק בעונש של מאסר לריצוי בעבודות שרות. לדבריה, מכיוון שמניעי אנשי משמרות הצניעות הם אידיאולוגיים, ממילא לא תועיל ענישה מכבידה על מנת להרתיעם. גם אין הצדקה להחמיר עם הנאשם דווקא, בהיותו "דג-רקק" במשמרות הצניעות. ב"כ הנאשם ביקשה למוד לו את עונשו במידת הרחמים, ולהתחשב במצוקתו ובבני משפחתו. לטענתה, מאסר-על-תנאי ארוך ומרתיע עדיף על פני מאסר בפועל שיקשה מאד על תפקוד המשפחה וייפגע בקשר של הנאשם עם ילדיו שזקוקים לו ביותר. עוד ביקשה ב"כ הנאשם שלא להטיל עליו לשלם קנס כספי ולא פיצוי למתלוננת, בשל המצוקה הכלכלית שבה שרויה המשפחה.
6. מתסקיר שירות המבחן למדתי על הרקע האישי והמשפחתי של הנאשם, כבן 29, נשוי ואב לשלושה. אחרי נישואיו בשנת 1998 עבר תהליך של חזרה בתשובה. עד למעצרו לפני כשבעה חודשים, עבד בהדבקת מודעות, ולפני כן בעבודות מזדמנות. באופן בסיסי מגלה הנאשם מוטיבציה לניהול אורח חיים נורמטיבי, אך קיים פער בין רצונותיו לבין כוחותיו. קצינת המבחן תארה תנאים קשים שבהם גדל הנאשם, וכן גם שינויים שעבר במהלך התבגרותו עד לבניית זהותו כאיש דתי. בילדותו ובנערותו לא סופקו לנאשם צרכים חיוניים - בחומר וברוח - לשם התבגרות תקינה. מטעמים הנוגעים לצנעת הפרט לא אפרט יותר. לפני שנים, ועל רקע שינוי באורח חייו, נוצרו עימותים בין הנאשם לבין גורמים חרדיים באזור מגוריו. הללו נהגו כלפיו וכלפי בני משפחתו באלימות ועל רקע זה גם נמנעו מסגרות החינוך בקהילה החרדית לקבל ללימודים את שאר ילדי המשפחה. תקופה מסויימת עבד הנאשם כרכז מדריכים במרכז "מיתר" לתמיכה בנוער בסיכון, וראה ברכה בעמלו, לרווחתו-שלו ולטובת חניכיו. בעברו נתפס הנאשם לכמה מעשי-עברה ובהן עברות רכוש, תקיפה 'סתם', תקיפה הגורמת חבלה ממשית, תקיפה בנסיבות מחמירות, היזק בזדון, הפעלת תחנת שידור ללא זיכיון ותקיפת שוטר בשעת מילוי תפקידו. בשל עברו הפלילי, לא גוייס לצה"ל. כמה פעמים נדון הנאשם לבצע שירות לתועלת הציבור, גם מאסר-על-תנאי חב הפעלה תלוי ועומד לחובתו.
7. הנאשם קיבל על עצמו בפני קצינת המבחן אחריות מסויימת לעברה הנדונה. מחד גיסא, אישר כי אכן היה חבר בארגון משמרות הצניעות במהלך השנה האחרונה, אך מאידך גיסא הוא חש כקורבן של הארגון וכמי שדחקו אותו אל הפינה עד שלא נותרה לו ברירה אלא להצטרף לארגון ולבצע פעולות במסגרתו. תחושות התסכול שצבר הנאשם במהלך השנים פרצו כתגובות אלימות.
8. הנאשם הביע בפניי חרטה על מעשיו. לדבריו עשה מעשה נתעב, בגד במשפחתו, לחינם גרם סבל למתלוננת, והריהו מתנצל ומקווה שתסלח לו. בחודשי המעצר הרהר הנאשם ארוכות בכל המסכת והוא תמה על עצמו כיצד הגיע למצב שכזה, בהיותו אבא שצריך לתת דוגמא לילדיו.
9. ב"כ הנאשם טענה, כאמור, כי יש לטפל ב'לווייתנים' ולא ב'דגי הרקק'. כמסתבר, בחקירתו של הנאשם לא הסתייע הדבר. לפי מה שנמסר, באין די ראיות, לא ניתן היה גם להגיש כתב אישום נגד חבריו של הנאשם.
מכל מקום, ארגון משמרות הצניעות אשר הצמיח גידולי פרא שכאלו ראוי לגנאי ולטיפול הולם של רשויות אכיפת החוק במה שנוגע למעשים עברייניים של חברי הארגון, מגדולם ועד קטנם. הצניעות, דומני, מהם והלאה: שלמה המלך אמר במשלי (יא, ב): "בא זדון ויבא קלון ואת צנועים חכמה". לפי פירוש אבן- עזרא: "... בבא איש זדון יבוא קלון, שילקה לבני אדם... ועם הצנועים חכמה - שיסבלו הקלון ולא יענוהו. וצנועים הם המתביישים מעשות זדון, כמו והצנע לכת".
צנועים הם, כאמור, "המתביישים מעשות זדון". נמצא כי הנאשם וחבריו לארגון שקשרו לעצמם כתר "משמרות הצניעות" הריהם רחוקים ת"ק פרסה מלהיות צנועים באמת ובתמים.
10. ועוד זאת למדנו בעניינם שלצנועים. הגמרא מספרת על שינויים שחלו לאחר ארבעים השנים שבהם שימש שמעון הצדיק בכהונה גדולה, בתחילת ימי הבית השני. בין היתר, "נשתלחה מאירה [=קללה] בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים [ושוב לא ניתן היה לשבוע מהם] וכל כהן מגיעו [שקיבל מהם] כפול [שיעור קטן מכזית] הצנועין מושכין את ידיהן והגרגרנין נוטלין [=חוטפין] ואוכלין" (בבלי יומא לט, א).
מכאן לימדנו המגן אברהם כי "אין להתקוטט בעבור שום מצוה שהרי שנינו הצנועים מושכים את ידיהם מלחם הפנים" (שולחן ערוך, אורח חיים סימן נג ס"ק כו). הדברים הללו נאמרו אמנם בעניין אחר, אך ראוי לשננם. דומה כי אנשי "משמרות הצניעות" הריהם ההפך מן הצנועים האמיתיים. אין זה רק דברו של המחוקק הישראלי. זהו הדין היהודי: "אין להתקוטט בעבור שום מצווה".
11. מכאן לשיקולי הענישה. מעשיו של הנאשם חמורים עד מאד, בהיותו שכיר-חרב להכות ולחבול, לקלל ולאיים, להשפיל ולהתאכזר. חומרה יתרה נודעת למעשים הרעים הללו בהיותם מאורגנים ומתוכננים, מעין הוצאה לפועל של מיליציה מזויינת בנשק קר. הנאשם הוא איש אלים עוד משכבר הימים. ראוי להרחיקו לתקופה ממושכת אל מחוץ לחברת אנשים, אל מאחורי סורג ובריח. עונשו צריך לבטא את הסלידה ממעשיו, את הגמול ההולם על פגיעתו הרעה בגופה ובנפשה של המתלוננת, את הצורך להרתיע אותו ואחרים שכמותו. פצעים שבגופה של המתלוננת הגלידו. לא כן פצעי-הנפש שיוסיפו לקנן בה, לערער את תחושת הבטחון שלה, לאחר שהנאשם וחבריו רמסו ברגל גסה את פרטיותה. ביתה איננו עוד מבצרה. שומה עלינו לשרש הפקרות זו של "לית דין ולית דיין" (בראשית רבה כו, יד).
12. עם זאת, ראוי הנאשם וראויים אשתו ושלושת ילדיו למידה מסויימת של רחמים והתחשבות. הנאשם גדל בתנאים של עזובה רגשית וחינוכית ומצוקה כלכלית. רצונו לקיים אורח חיים נורמטיבי נתקל בחולשת כוחותיו. הנאשם הוא איש בודד, כעוס ומתוסכל, חש דחוי, פגוע, נרדף ומתקשה להשתלב בחברה. אין זה מן הנמנע כי בהיותו הוא-עצמו קרבן לאלימות של משמרות הצניעות, ראה לחבור לארגון הרע הזה ולפעול במסגרתו, כדרכם, לעיתים, של קרבנות, להזדהות עם תוקפיהם. התרשמתי מכנות החרטה שהביע הנאשם, אשר ביכר להודות, וחסך בזמן שיפוטי ובשאר מועקות הכרוכות בניהול משפט שכזה. השתכנעתי כי באמת ובתמים מבקש הנאשם להשתקם ולחזור למוטב. בצד צערו על עצמו ועל משפחתו, כואב הנאשם גם את הפגיעה שפגע במתלוננת. ענישתו צריכה להעשות בחומרה, אך יש להותיר פתח של תקווה עבורו ועבור אשתו וילדיו, על מנת שהמשפחה לא תלך לאבדון. זהו העוגן הממשי היחיד שיש לו, לנאשם, בחייו. המשפחה שבנה הנאשם בכוחותיו הדלים, ראויה לשימור ולטיפוח. העונש צריך אפוא להיות מידתי, ביטוי הולם לשקלול של חומרת המעשים - שהם העיקר - ביחד עם הנסיבות האישיות, באופן שגם מקומן לא ייפקד.
13. שקלתי כלל נסיבות העניין, החלטתי להפעיל מאסר-על-תנאי למשך ששה חודשים שהוטל על הנאשם בת"פ 5242/98 ושתוקפו הוארך בת"פ 4791/04 וכמו כן החלטתי לגזור על הנאשם עונשים כדלקמן:
א. מאסר בפועל למשך 3.5 שנים החל מיום מעצרו של הנאשם, 29.7.08. שני עונשי המאסר ירוצו במצטבר, כך שהנאשם ירצה בסך הכל 4 שנות מאסר.
ב. מאסר-על-תנאי למשך שישה חודשים. הנאשם לא ירצה עונש זה, אלא אם יעבור בתוך שלוש שנים מיום שחרורו מן המאסר עברה כלשהי שיש בה יסוד של אלימות.
ג. פיצויים למתלוננת בסך של 10,000 ש"ח.