גז"ד בגין בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, פציעה ועוד

רקע עובדתי

1.      הנאשם הודה בעובדותיו של כתב אישום, שתוקן במסגרת הסדר טיעון, והורשע על פי הודאתו בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, פציעה בנסיבות מחמירות וניסיון כליאת שווא. הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לעניין העונש.

2.      על פי העובדות בהן הודה, ביום 21.11.08 בסמוך לשעה 16:00, הגיע הנאשם ביחד עם בן דודו פאדי טהה, לבית משפחת אבו סנינה בחברון, על מנת לגבות חוב כספי שחב להם, על פי טענתם, חאזם אבו סנינה. השניים קראו לחאזם ודרשו ממנו לשלם את חובו. חאזם סירב, ולפיכך הזעיקו הנאשם ופאדי למקום כשמונה קרובי משפחה נוספים, אשר חברו יחדיו כדי לגבות את החוב בכוח.

בני החבורה שנקראו למקום היו חמושים בסכינים ובאלות. הם היכו את חאזם והובילו אותו בכוח ובאיומים לרכב בו הגיע הנאשם לזירה, על מנת לגרום לחאזם לשלם את החוב.

בשלב זה, הבחינו בני משפחתו של חאזם בנעשה, ובכללם מאהר אבו סנינה ונידאל אבו סנינה. הם החלו להתעמת עם בני החבורה כדי לסייע לחאזם להשתחרר מידיהם. התפתחה במקום תגרה אלימה ורבת משתתפים, ובמהלכה הוחלפו דחיפות ומכות ידיים. במהלך התגרה יידה נידאל אבו סנינה אבן לעבר הרכב הנ"ל. האבן פגעה בשמשה האחורית ונפצה אותה, בעוד הנאשם יושב ברכב. מעשה זה הלהיט את הרוחות והסלים את התגרה. הנאשם נטל אבן ויידה אותה בכוח וממרחק קצר לעבר נידאל. האבן פגעה בנידאל והוא נחבל כתוצאה מכך. בנוסף, במהלך התגרה האלימה נדקר מאהר אבו סנינה דקירה אחת בירכו השמאלית, ונידאל נדקר דקירה עמוקה בירכו הימנית, סמוך למפשעה, על ידי מי מבני החבורה של הנאשם. נידאל התמוטט כשהוא מדמם באורח קשה, שכן הדקירה פגעה בעורק ובווריד הירך.

בתום התגרה נמלטו בני החבורה מן המקום באמצעות הרכב הנ"ל. נידאל ומאהר פונו לבית החולים בחברון, כשנידאל מחוסר הכרה. מאהר טופל בבית החולים ופצעו נתפר.

נוכח פציעתו הקשה, הועבר נידאל לטיפול במחלקה לטיפול נמרץ בבית החולים הדסה עין כרם בירושלים. הוא עבר ניתוח ראשוני לתיקון ולתפירת כלי דם, תוך שהוא נזקק לעירוי של עשרות מנות דם. בסופו של דבר, עקב סיבוכים שונים, התדרדר מצבו של  נידאל, והוא נפטר ביום 25.11.08. 

טענות הצדדים

3.       ב"כ המאשימה עמד בטיעוניו על מאפייני החומרה הרבים שבמעשהו של הנאשם. הנאשם ובן דודו הגיעו למקום, והם שהתחילו באלימות, ואף יצרו את ההסלמה על ידי קריאה לבני משפחתם. התוצאה היא טראגית. אחד מבני משפחת אבו סנינה מת כתוצאה מהדקירה שנדקר, ואחיו נפצע קשה. אמנם, לא ניתן להצביע על מי שגרם למות המנוח, אולם הנאשם היה חלק מן החבורה ואף היה הרוח החיה בה, בכך שהחל בתגרה. ב"כ המאשימה ציין את הודאתו של הנאשם, המעידה על נטילת אחריות, ואת עברו הפלילי שאינו מכביד, אולם סבור הוא כי יש להטיל על הנאשם עונש מאסר משמעותי, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי כספי למשפחת המנוח, שכן, לטענתו, אין לגלות סובלנות לפנייה לאלימות לשם גביית חוב.

4.       ב"כ הנאשם ביקש לעמוד על ההבדלים הניכרים בין כתב האישום המקורי לבין כתב האישום המתוקן, שהעיקריים שבהם מתבטאים בהסרת האחריות מעבירת ההריגה ומגרימת מותו של המנוח בכל דרגת אחריות שהיא, הסרת עבירת החטיפה והסרת העובדה שהנאשם עצמו אחז בסכין. תיקונים אלה באו לאחר בחינה מדוקדקת של חומר הראיות, ויש להביא זאת כשיקול לקולא. אחריותו של הנאשם היום היא על יסוד דיני השותפות, אולם כשבאים לגזור את דינו יש לבחון את מידת מעורבותו האישית, ולהביאה לידי ביטוי קונקרטי בגזירת העונש. לטענת ב"כ הנאשם, רק אדם נוסף מבני החבורה נותן את הדין על האירוע, והוא עצור על ידי הרשות הפלסטינית. נגד איש מבין המעורבים האחרים לא הוגש כתב אישום עד עצם היום הזה, וגם עובדה זו צריכה להילקח בחשבון.

עוד טען, כי אביו של הנאשם נרצח, לאחר שהתברר שסייע במשך שנים לכוחות הביטחון הישראליים, ויש גם בעובדה זו כדי להצדיק הקלה בעונש.

הכרעה

5.       האירוע בו נטל הנאשם חלק פעיל הינו אירוע אלים ביותר. הנאשם הגיע לזירת העבירה בכוונת מכוון לגבות חוב, ולרשותו עמדה חבורה שלמה מבני משפחתו, שהמתינה לאות ממנו, על מנת לבוא ולהפליא את מכותיהם בבעל החוב, ובכל מי שיעז להתערב ולהגן עליו. התכנית כללה גם ניסיון לכלוא את בעל החוב ברכבו של הנאשם, על מנת להביא לכך שישלם את החוב. הנסיבות בהן הודה הנאשם מצביעות על תכנית שהוכנה מראש, כולל ההצטיידות בכלי משחית. התגרה האלימה הסתיימה במותו של אדם ובפציעה קשה של אחר. אמנם אין מיוחסת עוד לנאשם אחריות למותו של נידאל אבו סנינה, אולם מעורבותו בקטטה האלימה אינה שולית, והוא זה שהחל בה. אין המדובר, אם כן, באירוע שהתפתח באופן ספונטאני, או בהיגררות לאלימות על רקע פרובוקציה של הצד השני לתגרה. לא ניתן לעבור על אירוע כזה לסדר היום, ואכן, על בית המשפט להבהיר כי גביית חובות באמצעי אלימות אינה תופעה נסבלת. ודאי וודאי כך, כאשר המדובר באלימות כה קשה.

6.       עברו הפלילי של הנאשם אינו מן המכבידים, ולחובתו שתי הרשעות בעבירות של הסעת שוהים בלתי חוקיים, הרשעה אחת שעניינה עבירה של איסור מסחר בכלי יריה, לפי תקנות ההגנה (שעת חירום), בגינה נידון על ידי בית משפט צבאי לקנס של 5,000 ש"ח, והרשעה נוספת בעבירה של החזקת סכין או אגרופן למטרה לא כשרה. נסיבה נוספת לקולא מתבטאת בהודאתו, ובהכרה של המאשימה לפיה אין לייחס לו אחריות למותו של המנוח. הטענה כי מבין התוקפים רק הנאשם ואדם נוסף נותנים את הדין היא טענה שכוחה אינו רב, כאשר לא נטען בפניי שהמעורבים הנוספים אינם עומדים לדין למרות ראיות מוצקות שקיימות נגדם.

רציחתו של אביו על רקע עברו כמסייע לשירותי הביטחון של ישראל הינה נסיבה משפחתית קשה ביותר, אולם אני מתקשה לראות כיצד יש בכך כדי להקל עם הנאשם, שבחר לתכנן מעשה אלימות חמור ורב משתתפים, על מנת לגבות חוב.

7.       בהביאי בחשבון את מכלול השיקולים שפורטו לעיל, החלטתי להטיל על הנאשם את העונשים הבאים:

1.      עונש של 42 חודשי מאסר בפועל, החל מיום מעצרו, 14.12.08.

2.      10 חודשי מאסר על תנאי, למשך 3 שנים. התנאי, שהנאשם לא יבצע כל עבירת אלימות שהיא פשע.

3.      קנס בסכום של 5,000 ש"ח, או 3 חודשי מאסר תמורתו.

4.      פיצוי למשפחת המנוח בסכום של 20,000 ש"ח.

זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום ו' בתשרי, תש"ע (24 בספטמבר 2009) במעמד הצדדים.