פסק דין
זוהי תביעה כספית על סך 379,600 ₪ אשר הוגשה על ידי התובעת, ילידת 1987 תושבת העיר כרמיאל, שבמסגרת לימודי התיכון למדה ונבחנה בחינת בגרות באומנות שימושית ועיצוב, ובצבא שירתה כשרטט גרפיקאי. התובעת נרשמה ללימוד ייחודי לתואר ראשון B.DES בתקשורת חזותית התמחות תקשורת אצל הנתבעת. (להלן: "התואר/המסלול")
תמצית טענות התביעה
1. הנתבעת מנהלת את מכללת שנקר המעניקה תארים אקדמאים בתחום העיצוב והאופנה, ומתהדרת במוניטין שיצאו לה בארץ ובעולם.
לקראת שנת הלימודים תש"ע, פרסמה הנתבעת שהיא פותחת מסלול לימודים לתואר, והבליטה שמדובר בלימודים ברמה גבוהה לתואר אקדמי מוכר על ידי המועצה להשכלה גבוהה (להלן: "המל"ג"). ביום 8.5.09 קיימה הנתבעת כנס הסברה בו הציגה את התואר כבעל ערך מוסף בהיותו רב ערוצי ייחודי ומקיף המאושר על ידי המל"ג.
התובעת קיוותה שהלימודים לתואר יעניקו לה כלים להשתלב בעולם התקשורת, כשבידיה תואר ייחודי, חדשני וראשוני בתחום התקשורת במוסד יוקרתי בתחום. היא נרשמה ללימודי התואר וקיבלה אישור לימודים בחודש מאי 2009, ביחד עם 120 סטודנטים נוספים. לצורך ההתארגנות, עברה להתגורר ברמת גן, לאחר שעזבה את משפחתה ומקום עבודתה בכרמיאל, שכרה דירה עם שותף, רכשה ריהוט והתארגנה ללימודים באזור המרכז.
2. במפגש שהתקיים בחודש אפריל 2010 אמר נשיא הנתבעת דאז, פרופ' וינברג, כי התואר בתקשורת חזותית הינו מהמבוקשים ביותר בנתבעת ובארץ, התכנית לגבי הסטודנטים שנרשמו לתואר זה תימשך 4 שנים, כאשר הנתבעת מחויבת להם משפטית. הוא גם השיב לשאלה שהועלתה, כי אינו רואה סיבה לעבור למוסד לימודים אחר ממוסד יוקרתי כמו זה של הנתבעת.
במפגש חודש יוני 2010 אמרה נשיאת המכללה פרופ' יולי תמיר, כי הסטודנטים שנרשמו לתואר יסיימו 4 שנות לימוד כפי שהובטח וכפי שהנתבעת מחויבת.
במהלך שנת הלימודים, החלו להתפשט שמועות, לפיהן לא תהיה הכרה אקדמית בתואר, אך מנהלי המכללה המשיכו להציג מצג שקרי, לפיו אישור המל"ג הינו עניין פוליטי שיוסדר במהרה.
בסוף שנת הלימודים תש"ע מונתה פרופ' יולי תמיר כנשיאה חדשה והמשיכה להבטיח שהתואר יאושר על ידי המל"ג והלימודים לא יהיו לריק.
3. בסיום שנת הלימודים לא נפתר נושא התואר, נערכו בחינות סיום שנה, תוך אי ודאות לגבי עתיד הלימודים, מה שגרם לתובעת לחץ ומתח רב, עד כדי מיגרנות שהצריכו טיפול רפואי.
בעיצומן של בחינות סיום השנה התברר, כי בניגוד למצג שיצרה התובעת, לפיו התואר מאושר על ידי המל"ג, מצג שהיה שקרי, בפועל לא אושר התואר, ההליכים לאישורו לא בוצעו על ידי הנתבעת בהתאם לחוק ולנהלים והתואר לא אושר על ידי המל"ג. הנתבעת פנתה למציאת פתרונות לסטודנטים, והתובעת נאלצה לוותר על עבודת הקיץ כדי למצוא פתרון ללימודיה. יתרה מכך, טוענת התובעת, שהנתבעת ידעה כבר בחודש נובמבר 2009, כחודש לאחר תחילת שנת הלימודים, שהמשך לימודי הסטודנטים מותנה בתוצאות דיוני המל"ג. הנתבעת התעלמה מהוראות המל"ג ולא הודיע לסטודנטים דבר חודשים ארוכים. התובעת פנתה למל"ג וקיבלה את חוות הדעת שהוגשו למל"ג במסגרת הדיון בעניינה של הנתבעת.
4. ביום 10.8.10 הוצגו בפני הסטודנטים שני פתרונות, האחד במכללת נתניה והשני במכללה למנהל בראשון לציון.
ביום 24.8.10 הוצע לתובעת ולאחרים, להמשיך את הלימודים במסגרת המסלול לתקשורת במכללת עמק יזרעאל –שלוחה שתמוקם במבנה של הנתבעת ולחילופין השבת שכר הלימוד לשנת תש"ע, בכפוף לחתימה על כתב ויתור וסילוק סופי והתחייבות להימנע מתביעות הדדיות.
לטענת התובעת, אילו רצתה בכך, הייתה נרשמת מלכתחילה למכללת עמק יזרעאל הקרובה לביתה, מה עוד שהתואר במכללת עמק יזרעאל היה שונה מזה שביקשה לרכוש אצל הנתבעת, הן מבחינת הפערים האקדמיים בין תכניות הלימוד והן בקשר עם העניינים הלוגיסטיים. התואר שביקשה התובעת לרכוש היה שונה במהותו מזה שהוצע במכללת עמק יזרעאל וההסדרים עם מכללת עמק הירדן לא "לא היו סגורים" עד סמוך לפתיחת שנת הלימודים.
5. לאור אי אישור התואר, נאלצה התובעת להסתפק בלימודי תקשורת במסלול הרגיל המוצע במוסדות שונים, ללא הייחוד שבלימודים אצל הנתבעת. כן נאלצה להשלים מספר מקצועות לצורך הלימודים בנתניה, מה שהעמיס על לימודיה וציוניה במקצועות שבהם קיבלה פטור, לא נחשבים לממוצע.
טוענת התובעת, שהמעבר לרמת גן גרם לה להוצאות של 5,000 ₪, הכולל מחצית שכר דירה, אחזקת בית, הוצאות מחיה, חשמל ועוד. בנוסף עלות כל שנת למודים בנתניה הייתה 20,000 ₪ ובסך הכל עבור שתי שנות לימוד 40,000 ₪.
לצורך הגעתה מרמת גן לנתניה רכשה התובעת רכב שעלות הנסיעה בו היא 2,058 ₪ לחודש.
6. בהבטחות ומצג השווא שהציגה הנתבעת, ובאי השגת אישור המל"ג, היא גרמה לנתבעת ללמוד בחוג תקשורת רגיל במקום ייחודי וראשוני, מה שהיה מאפשר לתובעת הזדמנות להשתלב בעבודה מיוחדת ונגרם לה הפסד של 1,000 ₪ לחודש.
התובעת עותרת לחייב את הנתבעת לשלם לה את סכום התביעה המורכב כדלקמן: