גונגור נ' משרד הפנים

פסק דין

ענייננו בעתירה שהוגשה כנגד המשיב שניתנה ב- 16.1.11 במסגרת בקשתו לקבלת מעמד כפליט. החלטה שדחתה את בקשת העותר.

ואלה העובדות הרלבנטיות לענין

העותר יליד 1971. על פי כתב העתירה נכנס לישראל בנובמבר 95 באשרת עבודה מסוג ב/1 בתחום הבנין ושהה בה 22 חודשים וחזר לאחר מכן לארץ מולדתו. (ראה סעיף 1 לעתירה).

מנגד בכתב התגובה על פי מסמכי המשיב נכנס העותר לראשונה לישראל ביום 17.10.1999 באשרת ב/1 כעובד זר בתחום הבנין. האשרה פג תוקפה ביום 31.12.2004.

ככל שידוע למשיב, נכנס העותר במועדים שונים לישראל, כאשר הכניסה היתה בין היתר באופן בלתי חוקי כדלקמן:

ביום 8.12.03 יצא מישראל ושב אליה ביום 27.12.03 באשרת ב/2 וההתייחסות היא ליציאה לצורך ביקור.

ביום 4.12.04 סמוך למועד פקיעת תוקף אשרת העבודה, יצא העותר מישראל והסתנן אליה דרך מצרים ביום 1.5.09, היינו קרוב ל- 5 שנים שהה בתורכיה.

ביום 23.9.09 הורחק העותר מישראל והסתנן חזרה ביום 10.11.09. ביום 21.4.10 הורחק העותר מישראל פעם נוספת והסתנן חזרה ביום 5.6.10.

ביום 8.6.10 הורחק העותר מישראל והסתנן חזרה ביום 27.7.10.

במהלך שהותו בישראל הגיש העותר בקשה למקלט מדיני אשר נידונה בזמנו על ידי הוועדה המייעצת לענייני פליטים במסגרת האו"ם.

בקשתו נבדקה והיא נדחתה משלא מצאה כל סיבה להכיר בו כפליט.

בגוף תשובת הדחייה מצאנו גם כי הבקשה להכיר בו כפליט נובעת בשל מוצאו הכורדי ומעורבותו ב- HADEP . מבארת התשובה כי חזרתו לתורכיה בשנת 2003 גם לאחר שלטענתו נעצר והוכה על ידי המשטרה ושהותו בתורכיה במשך זמן איננה עולה בקנה אחד עם הפחד הנטען מפני רשויות התביעה בתורכיה והטענה להיותו נרדף.

עיון במסמך ב' המצורף לכתב התגובה מעלה נימוקים מפורטים לדחיית בקשתו.

הנני סבורה כי לאחר שבקשתו להכיר בו כפליט נדונה בזמנו ונדחתה לגופה ביום 28.2.08 לאחר ראיון שקיימו עימו, והעותר לא עשה דבר בענין זה אלא המשיך להיכנס לישראל שלא כחוק כשהוא מורחק ממנה על פי דין, אין מקום לחזור ולדון בבקשתו להכיר בו כפליט ומשום כך העתירה דינה להדחות.

אציין כי לא מצאנו איזכור לבקשתו זו מנציבות האו"ם לפליטים במסגרת העתירה. והדברים ברורים. נוח היה לעותר להתעלם מקטע זה שכן, תקיפה מאוחרת של החלטה זו נגועה בשיהוי ניכר. נוסיף לכך שבהתנהגותו הוכיח כי ההחלטה נכונה היתה לגופה וכי נוח היה לעותר להסתנן ולחזור ולהסתנן לישראל מתוך תקווה שלא יתפס. ואדגיש כי המניעה מלציין עובדה זו בגוף העתירה גם היא מספקת כדי לדחות את העתירה על הסף.

לא אכנס בפסק דין זה בכל הטענות שהעלה ב"כ העותר כיד כשרונו כנגד ההחלטה השניה של ה- RSD. אציין כי נימוקי הדחייה נוכח האירועים המפורטים בהרחבה רבה בתגובה והתנהגותו של העותר והטענות להכיר בו כפליט שעלו באיחור כאשר מסתבר שהנימוק העיקרי כנראה לשהותו בישראל הוא נימוק כלכלי, כך אמר הוא עצמו, הם סבירים ואין מקום להתערבותה של ערכאה זו בהם.

אשר על כן העתירה נדחית בזה.

העותר ישא בהוצאות העתירה בסכום של 20,000 ₪ בצרוף ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתנה והודעה היום כ"ו אלול תשע"א, 25/09/2011 במעמד הנוכחים.