החלטה
בפני בקשה להארכת מועד והתנגדות לביצוע שני שיקים, שהוגשו לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בירושלים ביום 25.4.10. אין מחלוקת שאזהרה הומצאה למבקשת ביום 6.7.10 אולם ההתנגדות הוגשה ביום 3.1.11, כחמישה חודשים לאחר שהומצאה האזהרה, ובאיחור בן למעלה מארבעה חודשים מן המועד שבו ניתן היה להגיש התנגדות לביצוע השיקים.
המבקשת טוענת, בכל הנוגע להארכת המועד, כי יש לקבל את בקשתה הואיל ולא הייתה בקיאה בהתנהלות בכל הנוגע עם ההליכים המשפטיים שננקטו נגדה, כי איננה מבינה את השפה העברית על בוריה וכי ככלל, לא ידעה כיצד לפעול.
באשר לטעמי ההתנגדות, לגופה, טוענת המבקשת כי עסקינן בשיקים שהוצאו ממנה תחת לחץ ובכפייה בנסיבות בהן בוצע הליך עיקול מטלטלין בביתה, בו מתגורר גם בנה (נגדו מתנהל תיק הוצאה לפועל שבמסגרתו בוצעו הליכי העיקול). עוד מלינה המבקשת כנגד התנהלות התובע, אשר לא דיווח בתיק ההוצאה לפועל שנפתח על זיקה בינו ובין תיק ההוצאה לפועל כנגד בנה.
התובע ביכר שלא להגיב לבקשה להארכת המועד. במהלך הדיון שנקבע בפני והתקיים היום נחקרה המבקשת ועם סיומה מצא לנכון התובע להתייחס הן לבקשה להארכת מועד והן לטעמי ההתנגדות. באשר לבקשה להארכת מועד, טוען התובע כי המבקשת לא אמרה אמת שעה שטענה, כי לא הייתה מודעת לאפשרויות הפעולה שלה בהתחשב בכך שיוצגה בשנת 2010 על ידי עורך –דין אחר בבקשה שהגישה ללשכת ההוצאה לפועל בתיק שהתנהל כנגד בנה ובו ביקשה שלא לנקוט בהליכי עיקול מטלטלין בביתה. גם לגופן של טענות, טוען התובע כי נוכח ממצאי החקירה הנגדית שהצביעו על כך שהמבקשת שיקרה בסוגיות מהותיות – לרבות עניין שפת ביצוע הליכי העיקול, הבעלות במטלטלין וכן לעניין הכחשות המבקשת באשר להסדר חוב במעמד ביצוע הליכי העיקול - יש לדחות את ההתנגדות לגופה. זאת, במיוחד שעה שלשיטת התובע אף ערבה הנתבעת בכתב, במעמד ביצוע העיקול, לחובו של בנה (ולראיה הציג את טופס ביצוע הליך העיקול).
לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את הצדדים בפני שוכנעתי, כי יש מקום לקבל את הבקשה להארכת מועד ואת ההתנגדות ולצד זאת, לחייב את המבקשת בהוצאות ההליכים עד כה.
נימוקי התובע לעניין הטעמים להארכת המועד אינם יכולים לעמוד. זאת הואיל ועל פני הדברים האסמכתא שצרף התובע מלמדת על כך שהמבקשת יוצגה על ידי עורך דין, כצד שלישי בתיק אחר בחודש מאי 2010, כחודשיים לפני שהומצאה לה האזהרה בתיק ההוצאה לפועל הרלוונטי לענייננו (ראו: ת/1). אין בכך כדי ללמד, בהכרח, כי יוצגה על ידי עורך-דין בתיק ההוצל"פ קא עסקינן דווקא בסמוך למועד המצאת האזהרה, מאוחר יותר. חקירתה הנגדית של המבקשת אף מלמדת כי הגם שהיא דוברת עברית לא ניתן לשלול כבר בשלב זה את טענותיה בדבר היקף ידיעותיהאת השפה העברית, לרבות בכתב, ואת מודעותה לנפקותם של הליכים משפטיים ולאופן ההתנהלות הנדרש בהם. זאת לרבות בכל הקשור עם אופן ההתנהלות בתיק פרטני נפרד שנפתח נגד המבקשת עצמה בלשכת ההוצאה לפועל. ממילא מגמת הפסיקה היא כי כל עוד אין מדובר במחדלים דיוניים ועיכובים ממושכים, אין מקום למנוע מנתבע בערכאה דיונית (במובחן למשל,מערכאת הערעור) את בחינת עניינו לגופם של דברים (השוו למשל: ד"ר שלמה לוין תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד, מהדורה שניה 27-37 , 140 ).
בניגוד לטיעוני התובע, לא שוכנעתי כבר בשלב זה, כי גרסתה של המבקשת בכל הנוגע לנסיבות מתן השיקים, לרבות טענות הכפיה שהעלתה, התמוטטה בחקירתה הנגדית. יתכן אמנם, כי ניתן להצביע על שאלות הקשורות עם נסיבות ביצוע הוצאת המטלטלין, במסגרתה נתנה המבקשת את השיקים נשוא התובענה דנן, ואף ערבה, לפי האסמכתאות שהוצגו, לחובו של בנה. אולם קביעה עובדתית לפיה עסקינן בהגנת בדים לא יכולה להינתן על יסוד דדוקציה, מושכלת ככל שתהא, באשר לאופן שבו נמסרו שני שיקים חלף אחד , ולהשלכת נסיבות אלה על מסקנה, לפיה מדובר היה אך במשא ומתן שנעדר אלמנטים של כפיה ועושק. קביעה לפיה עסקינן בהגנת בדים יכולה הייתה, אולי , להיקבע ככל שהיה מציג התובע ראיות חפציות של ממש מהן ניתן ללמוד במישרין על אודות נסיבות מתן השיקים (דוגמת הסרטה וכד'). אולם שעה שראיות כאלה לא הוצגו, ושעה שבשלב ההתנגדות אין מניעה לטעון גם כנגד מסמכים בכתב (דוגמת הערבות הנטענת), אין די בסתירות נטענות כאלה או אחרות, אשר אינן נוגעות במישרין לטיעון העובדתי ולפיו השיקים נמסרו תחת לחץ, כדי לבסס את הממצא העובדתי לו עותר התובע. בנסיבות אלה אין מקום למנוע מהנתבעת את בירור טענות ההגנה שלה על דרך שמיעת ראיות מלאה. שכן ברי, כי אם ייקבעו ממצאים עובדתיים התומכים בטענות המבקשת יהיה בהם כדי לשמש הגנה אפשרית כנגד האוחז בשטר, בין אם בהתחשב בהוראות סעיף 28 (ב) לפקודת השטרות [נוסח חדש], בין אם על פי הוראות חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973 (שעה שעסקינן בצדדים קרובים לשטר) ובין אם בבחינת הוראות חוק הערבות, התשכ"ז – 1973 עסקינן.
יחד עם זאת בהחלט ניתן להדרש לטיעון, שנטען במשתמע בסיכומי התובע, בכל הנוגע לאינטרס שלו בדבר סופיות ההליכים. אולם הואיל וכאמור, מדובר באיחור בן חודשים ספורים, בשים לב להנמקות לעיל, לטענות המבקשת לגופן הראויות בירור ולכך שעסקינן בערכאה דיונית, ניתן לאזן בין אינטרס זה לבין זכות הגישה לערכאות של הנתבעת על דרך פסיקת הוצאות. זאת, במיוחד בהתחשב בכך, שהלכה למעשה נימוקי התובע והראיות שהציג באשר להארכת המועד הובאו רק בדיון, שעה שהוא ויתר על הגשת תגובה לבקשה. בכך, מנע למעשה התובע מהמבקשת אפשרות להשיב מבעוד מועד לטיעוניו. גם מחדל דיוני זה מצידו של התובע מחייב התייחסות, כשבשיעור ההוצאות עסקינן.
העולה מכלל האמור לעיל הוא, שדין הבקשה להארכת מועד להתקבל וכך גם ההתנגדות. לצד זאת, תישא הנתבעת בהוצאות ההליכים עד כה בסך כולל של 1,500 ₪ .
לאור סכומה תתברר התובענה בסדר דין מהיר. על הצדדים לפעול בהתאם להוראות תקנות 214 ב' (1) התשמ"ד 1964 (להלן: " התקנות "). התובע ימציא לבית המשפט ולבעלי הדין את המסמכים שיש לצרף לתביעה לפי תקנות 214 ג' ו-ח ' לתקנות בתוך 30 יום וכן יפרע את הפרשי האגרה אותם עליו לפרוע על פי דין . הנתבעת תמציא לבית המשפט ולתובע את המסמכים שעליה לצרף לכתב ההגנה בהתאם לתקנות 214 ג' ו-ח' לתקנות תוך 30 יום מהמצאת מסמכי התובע לידיו.
היה והתובע לא יפרע את הפרשי האגרה ולא יצרף את המסמכים כאמור לעיל, בחלוף המועד שנקצב תמחק תביעתו.
לעיוני ביום 15.11.11.
תואיל המזכירות להמציא החלטתי לצדדים.
ניתנה היום, כ"ז אלול תשע"א, 26 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים.