גולן נ' המוסד לביטוח לאומי

החלטה

1.התובע פנה לנתבע בתביעה להכיר בקיומו של אירוע חריג בעבודתו, אשר גרם לו לאירוע מוחי ביום 28.05.12.

הנתבע דחה את התביעה, במסגרת מכתב דחייה מיום 27.01.13, וזאת מהטעם שלא הוכח התרחשותו של אירוע תאונתי או אירוע חריג במהלך עבודתו של התובע וכן משום שהאירוע המוחי נבע ממצב תחלואי טבעי.

כנגד החלטת הנתבע הוגשה התביעה שלפנינו.

2.ביום 29.10.13, התקיימה בתיק ישיבת הוכחות, במסגרתה נחקר התובע על תצהירו.

בסיום הדיון, מאחר ולא הייתה הסכמה ביחס לקיום אירוע חריג בעבודה, נדרשו הצדדים להגיש סיכומיהם, וכך עשו - התובע ביום 31.10.13 והנתבע ביום 25.12.13.

3.העובדות הרלוונטיות לענייננו, כעולה מחומר הראיות, הן כדלקמן:

א.התובע יליד 1949.

ב.התובע עובד כעצמאי והינו שמאי רכב במקצועו, ובמסגרת זו עוסק, בין היתר, במתן שירותי שמאות לחברת ביטוח הפינקס (להלן: "חברת הביטוח" או "החברה") ולמשרד הביטחון.

ג.במהלך חודש 05/12, טיפל, התובע, בכלי רכב לאחר תאונה, רכב, שהועבר לתיקון ב"מוסך צחר" בראש פינה (להלן: "המוסך").

ד.ביום 20.05.12, ביקר, התובע, במוסך, ושהסתבר לו כי החלו לתקן את הרכב מבלי לקבל הרשאה לכך - לא מהתובע עצמו ולא מבעליו של הרכב, החל ויכוח קשה בינו לבין בעל המוסך שכלל הרמת קול וצעקות. בעקבות זאת, הרגיש, התובע, רע ולחץ דמו עלה.

במועד מסוים סמוך לאחר אותו תאריך, בהקשר לטיפול המוסך ברכב ללא קבלת ההרשאה כאמור, זומן, התובע, לשימוע בחברת הביטוח שנערך במשרדי החברה, דבר שהגביר את לחציו ומתחיו של התובע, שכן הרגיש כי בעקבות אותו שימוע עלולה חברת הביטוח להוציא אותו מרשימת השמאים של החברה.

ביום 28.05.13 בשעה 11:00, תוך כדי נסיעתו ברכבו בדרכו מקריית שמונה לכיוון ראש פינה, קיבל, התובע, הודעה ממשרד הביטחון על כך שלא זכה במכרז בו הינו זוכה באופן קבוע משנת 97, דבר שלטענתו גרם לו לחטוף "את השוק". התובע המשיך לעבוד ובערך בשעה 13:30 החל להרגיש "שהלשון כבדה, הרגל חלשה והיד ללא תחושה", ואולם משלא הבין מה קורה לו, המשיך בעבודתו ונסע למוסך צחר ולבסיס שמשון. התובע חזר לביתו למנוחה ולשינה, ומשהתעורר וחש החמרה במצבו, פנה לבית חולים העמק שם אושפז עד ליום 05.06.12.

4.לטענת התובע, נסיבות המקרים ותוצאותיהם מצביעות על קשר סיבתי בין האירוע המוחי לבין האירועים החריגים. לטענתו, אלמלא אותם אירועים שהיו בלתי שגרתיים והיוו יחד אירוע חריג אחד, הוא לא היה נקלע למצב נפשי קשה, לעצבנות ולכעס, ולא היה נגרם לו האירוע המוחי ממנו סבל באותו מועד.

כמו כן טען, התובע, שמצבו עובר לאירוע המוחי היה תקין, וכי נטל תרופות באופן סדיר ומצבו הרפואי היה מאוזן, ללא כל אירועים בריאותיים חריגים.

5.מנגד טען הנתבע, כי יש לדחות את התביעה, מאחר ומצבו של התובע לא נגרם תוך כדי ועקב אירוע חריג בעבודתו, זאת והוא לא הוכיח קיומו של אירוע חריג במועד שהיה קרוב או סמוך למועד אשפוזו בבית החולים. לטענתו, גרסתו של התובע איננה מהימנה ומלאת סתירות ואינה עולה בקנה אחד עם החומר הרפואי שתועד בעניינו סמוך לאחר מועד האירוע.

בנוסף, טען הנתבע, כי פרק הזמן שעבר מיום האירוע הנטען למועד האירוע המוחי מנתק את האפשרות לקשר סיבתי.

6.המסגרת המשפטית

בנסיבות העניין שלפנינו, משמדובר בתאונה שאינה תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין (אירוע מוחי), הרי שבשאלת הוכחת קיומה של תאונת עבודה, חלה הסיפא של סעיף 83 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה - 1995, שקובע כדלקמן:

"תאונה שאירעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שאירעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך; ואולם תאונה שאינה תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין, בין שאירעה לעובד ובין לעובד עצמאי, אין רואים אותה כתאונת עבודה אם הוכח כי השפעת העבודה על אירוע התאונה היתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים".