פסק דין
הרקע והשתלשלות ההליכים המשפטיים
1.לפנינו ערעור לפי חוק יישום תכנית ההתנתקות, התשס"ה – 2005 (להלן – החוק), שהוגש ביום 1.3.12, על החלטות המשיבה בעניינם של המערערים , שניתנו בשנת 2005, דהיינו למעלה משש וחצי שנים לפני הגשת הערעור.
המדובר בהחלטה מיום 9.8.05 (הנוגעת לבני הזוג, המערערים 1 – 2), ובהחלטות מיום 21.12.05 (הנוגעות לילדים, המערערים 3 – 4) (להלן – ההחלטות), שבהן נשללה מהמערערים זכאות למענקים שונים על פי החוק, עקב הקביעה כי מרכז חייהם לא היה ביום הקובע (6.6.04) ב"ישוב מפונה", כנדרש על פי החוק.
2.המערערים הגיעו ליישוב המפונה גנים בשנת 1987.
בשנת 1997 התפרצה אצל אבי המשפחה, המערער 1 (להלן – מיכאל) מחלת עור קשה מאוד אשר, על פי חוות דעת רפואיות, מחמירה כתוצאה ממתח ומלחץ נפשי, והינה למעשה כרונית.
המחלה הייתה כה קשה, עד כי בחודש יולי 2001 הוכר מיכאל על ידי המוסד לביטוח לאומי כבעל נכות צמיתה בשיעור של 100%, עם כל המשתמע מכך.
עם פרוץ האינתיפאדה השנייה בשנת 2000, וכתוצאה ממתחים קשים לאחר שביום 15.2.02 היו מיכאל ושני ילדיו מעורבים באירוע טרור, הורו הרופאים למיכאל לעזוב את הישוב גנים וזאת מסיבות בריאותיות.
3.כפי שעולה מסעיף 24 לכתב הערעור, בשל הוראת הרופאים האמורה, ובשל הצורך לסעוד את מיכאל באשפוזיו התכופים בבית חולים ה"עמק" בעפולה, החליטה המשפחה, בחודש אוקטובר 2002, לשכור דירה בעפולה.
4.ביום 19.4.05 הגישו בני הזוג, המערערים 1 – 2, תביעה למשיבה לפיצוי על פי החוק.
בהחלטה מיום 9.8.05 קבעה המשיבה, כי מרכז חייהם של המערערים לא היה בישוב מפונה בהתאם לקבוע בחוק (אלא בעפולה), ועל כן נקבע כי המערערים אינם זכאים למענק הוצאות הובלה והתארגנות, מענק דמי שכירות, מענק אישי בשל וותק, זכאות להלוואה עומדת להתיישבות, ושיפוי בגין מס רכישה.
המשיבה התרשמה מתצהירו של מיכאל לפיו המשפחה עברה לעפולה בשל מצבו הרפואי והרצון להימנע ממתח נפשי שפגע בבריאותו, וכן התרשמה מדיווחי חברת החשמל שמהם עלה כי בתקופה שבין 24.11.03 ועד 15.1.05 לא נצרך חשמל בבית מגורי המערערים בישוב המפונה גנים.
עם זאת, העניקה המשיבה למערערים פיצוי בשל בית מגורים, המשקלל את הוותק האישי שלהם בישוב מפונה, בסכום של 1,167,012 ₪.
5.הואיל והמשיבה התרשמה, כאמור, כי המעבר לעפולה בשנת 2002 נבע ממצבו הבריאותי של מיכאל – העבירה מיוזמתה את עניינם של המערערים אל הועדה המיוחדת.
6.בהחלטתה מיום 11.9.05 קבעה הועדה המיוחדת, לאחר שנחה דעתה כי המעבר לעפולה היה כפוי, כדבריה, וכי משאלתם של בני הזוג הייתה לשיפור במצב הרפואי או הביטחוני , שיאפשר את שיבתם לדירתם הקבועה – כי ישולם להם תשלום מיוחד בסכום של 135,000 ₪, וכן הלוואה עומדת בתנאי סעיף 47 לחוק , במידה וירכשו דירה בעפולה.
7.הילדים, המערערים 3 – 4, הגישו תביעות נפרדות, וביום 21.12.05 ניתנו החלטות המשיבה לפיהן הם אינם עומדים בתנאי סעיף 46 לחוק הקובע כי מרכז חייהם חייב להיות בישוב מפונה במשך 3 שנים רצופות בתכיפות ליום הקובע, ועל כן הם אינם זכאים למענק אישי בשל וותק.
8.עניינם של המערערים 3 – 4 הובא אף הוא בפני הוועדה המיוחדת, וביום 8.5.06 החליטה הועדה המיוחדת על תשלום מיוחד, חלף וותק, בסכום של 72,800 ₪ לכל אחד, ובסך הכול – 145,600 ₪.
9.ביום 21.6.11 ניתנה החלטה נוספת של המשיבה בעניינם של המערערים, בעקבות תיקון מס' 3 לחוק, שבה נקבע כי אין הם זכאים למענק בשל הוצאות בקשר לתכולת בית המגורים הנובעת ממעבר לבית מגורים אחר מחוץ לשטח המפונה.
המשיבה קבעה כי הואיל ונקבע שהמערערים לא התגוררו בשטח מפונה – אין הם זכאים למענק האמור.
10.הואיל והערעור הוגש, כאמור, כשש וחצי שנים לאחר מתן ההחלטות בשנת 2005, טענה המשיבה בכתב התשובה מטעמה, בין היתר, כי דין הערעור להידחות על הסף עקב שיהוי ניכר בפנייה לערכאות.