פסק דין
תביעה לפינוי מושכר.
התביעה:
ביום 1/7/02 שכר הנתבע מהתובעת דירה בת 3 חדרים בקומה ראשונה של בית משותף ברח' אליהו חכים 9 בתל אביב, בהסכם שכירות. ההסכם נכרת לתקופה של 12 חודשים, והוארך מדי שנה לתקופה של 12 חודשים נוספים. הארכה אחרונה הייתה ביום 1/7/09. מתוך התחשבות בנתבע נאותה התובעת להאריך את חוזה השכירות באותם תנאים והותירה את דמי השכירות כמות שהם על אף העלייה התלולה בגובה דמי השכירות בתל אביב וברמת אביב.
במהלך החודשים האחרונים לפני חודש 10/09 הפר הנתבע את הסכם השכירות במספר הפרות יסודיות. לפי סעיף 15 של ההסכם זכאי המשכיר בתנאים אלה לבטל את ההסכם ולדרוש את פינוי המושכר.
הנתבע הפר את סעיף 7(ב) להסכם הקובע תשלום דמי שכירות עבור כל חודש מראש ב-1 לכל חודש, בכך שאת התשלום לחודש 4/2009 שילם הנתבע בפועל באמצע חודש 5/2009, את התשלום עבור חודש 7/2009 שילם הנתבע באיחור של 7 ימים, ואת תשלום דמי השכירות לחודש 10/2009 לא שילם הנתבע כלל עובר להגשת התביעה.
הנתבע הפר את סעיף 10(ב) להסכם, בו התחייב הנתבע לשמור על שלמותו ועל נקיונו של המושכר, בכך שהדירה מוחזקת במצב של הזנחה מתמשכת, עד שאינה ראויה עוד למגורים במצבה הנוכחי. בכלל זה בנה הנתבע בתחומי הדירה בריכת דגים, ללא אישור או הסכמה מצד התובעת. בריכה זו הפכה מדגרה ליתושים ולחרקים שונים.
הנתבע הפר את סעיף 13 להסכם, בו התחייב להשתמש במושכר באופן שלא יטריד את השכנים מעל לסביר, בכך שהוא זורק מחלון הדירה שאריות של אוכל ובקבוקי שתייה לחצר הבית המשותף, ובכך שהפך את הדירה למפגע תברואתי בשל הלכלוך והצחנה העולים מן הדירה. הגיעו הדברים כדי כך שוועד הבית פנה ביום 8/3/09 במכתב אל בתה של התובעת בעניין זה.
הנתבע הפר את סעיף 11(א) של הסכם השכירות, בו התחייב להרשות למשכיר או מי מטעמו להיכנס למושכר ולבדוק את מצבו לאחר תיאום מראש, בכך שכל ניסיונות התובעת או מי מטעמה לתאם עם הנתבע מועד לביקור במושכר עלו בתוהו. הנתבע לא השיב לפניות התובעת או מי מטעמה. מסיבה זו לא צורפו תמונות המתעדות את מצבו של המושכר.
בשל הפרות אלה של ההסכם הודיעה התובעת לנתבע ביום 25/8/09, באמצעות בא כוחה, כי היא מבטלת את הסכם השכירות, ודורשת את פינוי המושכר. ביום 31/8/09 נתקבל במשרד ב"כ התובע מכתב מבא כוחו של הנתבע בו בודיע הנתבע כי אין בכוונתו לפנות את המושכר. במכתבו העלה הנתבע טענות שונות, אך הודה כי לא טיפל כהלכה בסידור ובגינון הדירה.
התביעה נתמכת בתצהיר בתה של התובעת, גב' אפרת גולדנברג.
ההגנה:
משך 7 וחצי שנים בהן שוכר הנתבע את הדירה שילם הנתבע את דמי השכירות במלואם ובמועדם, ואף השקיע בשיפוץ הדירה. הנתבע מכחיש טענות בדבר איחור בתשלום. מעולם לא הייתה אליו כל פנייה בעניין זה. משך כל התקופה שילם הנתבע את דמי השכירות אחת לשלושה חודשים מראש, בסכום קבוע של 16,920 ₪ (5,640 ₪ כפול שלוש). דמי השכירות שולמו לחשבון משותף של בת התובעת וחתנה של התובעת, מר רן נוסבוים, ולפני כשנתיים, מסיבות אישיות של בת התובעת נדרש הנתבע להעביר את הכסף לחשבונה של הבת אפרת, וכך עשה. דמי השכירות היו קבועים בסכום בשקלים, ובהתאם לשינויים בשער הדולר, נעו בין 1,700 ל-1,500 דולר לחודש, סכומים המשקפים את דמי השכירות הנהוגים באזור.
התובעת מבקשת תואנה לסיים את הסכם השכירות ולהשליך את הנתבע לרחוב כדי לאפשר לבנה של התובעת אשר הגיע מחו"ל לישראל להתגורר בדירה.
הסכם השכירות נחתם לתקופה של שנה עם אופציה לשנה נוספת. כשהוארך ההסכם, הוארכה בכל פעם גם האופציה לשנה נוספת. החוזה המקורי הוארך בכל שנתיים. הארכה אחרונה הייתה ביום 1/7/09 לתקופה של 12 חודשים עם אופציה לנתבע להאריך את השכירות ב-12 חודשים נוספים, לאמור, עד סוף יוני 2011.
מצב הדירה הוא כפי שקיבל אותה הנתבע ואף טוב יותר. בריכת הדגים נבנתה באישור מראש של התובעת, והיא עתה ריקה ונקייה. בשנת 2005 פרצה שריפה בדירה והתובעת קיבלה פיצויים בגינה מחברת הביטוח, על פי פוליסה שרכש הנתבע. למרות שתגמולי הביטוח יועדו לשיפוץ הדירה, שיקם הנתבע את הדירה על חשבונו בסכומים של עשרות אלפי ₪.
הנתבע מכחיש טענות בדבר הזנחת הדירה והיותה "מפגע תברואתי", ובדבר השלכת פסולת מחלון הדירה אל חצר הבית המשותף. אין עד מדיירי הבית שיתמוך בגרסת התובעת בעניין זה. מכתב וועד הבית מיום 8/3/09 אינו אמתי והוא נערך לצרכי התביעה. מכל מקום, חרף הטענות במכתב מיום 8/3/09 הוארך חוזה השכירות בהסכמה ביום 1/7/09.
הנתבע מכחיש כי מנע מהתובעת או מי מטעמה לבקר בדירה. לדבריו היה לאורך כל השנים בקשר טוב עם התובעת ושלוחיה. לאחרונה ביקר בדירה בנה של התובעת.
ההודעה על ביטול ההסכם על ידי התובעת מהווה הפרת הסכם מצדה. הנתבע זכאי להמשיך להחזיק במושכר עד תום תקופת השכירות בסוף חודש יוני 2010, עם אופציה להארכת השכירות בשנה נוספת עד סוף חודש יוני 2011.
הנתבע הפקיד ביד מר רן נוסבוים, חתנה של התובעת, שהיה מיופה כוחה של התובעת לטפל בענייני הדירה כל השנים, בטוחה במזומן בסך 17,000 ₪. התובעת גילתה דעתה כי אין בדעתה להשיב סכום זה לנתבע בתום תקופת השכירות. הנתבע פנה לברר מה עלה בגורלן של הבטחות הנזילות שהופקדו בידי התובעת בשנת 2002 ולא נענה.