גוטמן נ' במרום הפקות 2004 בע"מ ח.פ. 513529586

פסק דין

מונחת בפני תביעה ביחס לביטול הסכם בין הצדדים מיום 3/12/12.

רקע עובדתי:

בין הצדדים נחתם הסכם ביום 3/12/12 על פיו תעניק הנתבעת לתובע שירותים ומוצרים שונים בתחום לימוד אומנים, פרסום אודישנים לשחקנים, הכל כמפורט בהסכם בין הצדדים.

התובע לא הודיע על ביטול ההסכם תוך 14 יום מיום כריתת ההסכם ועל כך אין מחלוקת בין הצדדים.

אין מחלוקת בין הצדדים, כי ביום 21/1/13, התקבלה במשרדי הנתבעת בקשה מטעם התובע לביטול המינוי והשירותים אותם רכש. עובדה זו אינה במחלוקת הן לאור סע' 12 לכתב ההגנה, בה החברה מודה מפורשות שקיבלה את בקשת התובע כבר ביום 21/1/13 וכן כעולה ממכתב התשובה שצורף לכתב ההגנה ולפיו, אכן מודה הנתבעת בתשובתה לבקשה מיום 21/1/13 שהיא קיבלה את המכתב מאותו מועד.

אין עוד חולק בין הצדדים, כי התובע שילם לנתבעת סך של 300 ₪.

הכרעה:

השאלה היא, האם בנסיבות אלו ולאחר שחלפו 14 ימים, האם יש בידי התובע הזכות לבטל את החוזה, ובמקרה זה יש לבחון את זכויות הצדדים עקב ביטול זה.

מעיון בהוראות ההסכם שנוסח כל כולו בידי הנתבעת נקבע בסע' 3 כדלקמן: "ידוע לי כי בכל שלב אוכל להפסיק את שירותי המנוי בכפוף להודעה בכתב לבמרום. הודעה שהתקבלה עד לאמצע החודש הקלאנדרי – השרות יפסק בתום החודש, הודעה שתתקבל מאוחר יותר השרות ייפסק בתום החודש העוקב".

עיינתי בכתב ההגנה מטעם הנתבעת, ביחס לאפשרות ביטול החוזה בין הצדדים, ואין רלוונטיות לתקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), התשע"א – 2010 למקרה דנן. מדובר כאן על הוראה חוזית בין הצדדים, המאפשרת, זכות ביטול נוספת מעבר לזו הקיימת בתקנות הגנת הצרכן.

מדובר בזכות ביטול הסכמית ששני הצדדים הקנו אותה לתובע בצורה מפורשת בהוראת סע' 3 להוראות ההסכם. מדובר בזכות ביטול שקמה מידי חודש בחודשו ובלבד שתינתן עד לאמצע החודש הקלאנדרי.

מדובר בזכות ביטול מתחדשת, ומאפשרת לתובע לבטל את ההסכם מעבר להוראות הקיימות בתקנות הגנת הצרכן ובלבד שניתנה הודעה בכתב. במקרה שלנו, התקיימו כל התנאים של סע' 3 ולפיהם ניתנה הודעה בכתב שנתקבלה במשרדי הנתבעת מיום 21/1/13. אמנם, היא התקבלה לאחר אמצע החודש הקלאנדרי ינואר 2013 ולכן תחולתה היא רק לחודש פברואר 2013 ולא לפני כן. מכאן ובהתאם לסע' 3, יש להפסיק את השירות רק בחודש מרץ 2013.

מאחר ולא הוכח בפני כי נגרם נזק ו/או היתה השתתפות בהפקה ו/או בחזרות ו/או בצילומים, כאמור בסע' 7 להוראות ההסכם, אין מקום לפסוק פיצוי מוסכם בגין ביטול החוזה עקב אי הוכחת נזק כמפורט בסע' 7. זאת ועוד, אין מלבד הוראת סע' 2 כל הוראה המתירה חיוב מאחר ולא נעשה כל שימוש מצד התובע בשירותי הנתבעת.

על כן, יש להורות על ביטול ההסכם בין הצדדים כדת וכדין בהתאם לסע' 3 להוראות ההסכם לאחר שהתובע מילא אחרי כל הוראותיו; כמו כן יש להשית על התובע את העלויות בדבר טיפול בדמי רישום והקמה בהתאם לסע' 2 להוראות ההסכם בסך של 600 ₪.

מאחר ולא הוכח בפני כי בנסיבות דנן יש לפצות בגין פיצוי מוסכם עפ"י סע' 7 ובהעדר כל נזק או הפסד או אובדן בהתאם לסע' 8 ו/או הוראות אחרות להוראות ההסכם, אין מקום לחיוב מעבר לסך של 600 ₪ כפי שמורה סע' 2 להוראות ההסכם.

מאחר ושולם סכום של 297 ₪, היתרה היא בסך 303 ₪.

מאחר והתובע הציע רבות לנתבעת, את ביטול ההסכם, וזו גררה אותו עד להגשת הליך משפטי, אני סבור בנסיבות העניין כי ראוי לחייבה בהוצאות.

אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הוצאותיו בסך של 303 ₪ ומורה שהסכומים שזכאים להם הצדדים הם ברי קיזוז וכתוצאה מכך, לא ישלם התובע לנתבעת לאחר הקיזוז דבר.

לא יהיה למי מהצדדים, בעקבות ביטול ההסכם, כל זכות או תביעה או דרישה מעבר לאמור בפס"ד זה.