החלטה
זו בקשת התובעים להגשת ראיות חדשות, חוו"ד מטעמו של מהנדס המעליות ישראל פיילר מיום 9.12.12 וכן חוו"ד משלימה מטעמו מיום 24.2.13 וכן מכתבו של מר פיני שפיר מיום 19.2.13.
בענייננו, לאחר שהתקיים דיון הוכחות, למעט עדותו של המומחה מטעם ביהמ"ש מר ברכה, הגיעו הצדדים להסכמה, לפיה הנתבעים נתנו הסכמתם בשם הדיירים בבניין להחלפה חלקית או מלאה של ווסת המעלית נשוא התובענה, וזאת כאשר התובעים יישאו בעלות ההחלפה, ולאחר ההחלפה יועבר הווסת הישן לידי התובעים, שיחזיקו בו עד לסיום ההתדיינות בין הצדדים. כן הוסכם כי אין בהסכמה זו כדי להודות בכל טענה, לוותר על זכות או זכאות, או להוות בסיס ראייתי להכרעה עתידית כלשהי כלפי מי מהצדדים בתובענה כאן. עוד הוסכם כי העלות לא תתבע בכל הליך אחר מהנתבעים ולא תקוזז מהתשלומים השוטפים של וועד הבית, למעט אם יינתן פס"ד כאן כנגד הנתבעים.
כעת, ולאחר החלפת הווסת, מבקשים התובעים להגיש ראיות חדשות כאמור, ובטענה כי מדובר בראיות מהותיות לתיק, באשר הן מוכיחות, באופן ברור את טענות המבקשים כי הווסת הרעיש באופן בלתי סביר, והיה צורך ואף חובה בהחלפתו, וכי מניעת ההחלפה היא שגרמה להם למטרד ממנו סבלו במשך שנים. לטענתם, הראיות החדשות מסיימות את התיק, ומאחר ושלב הוכחות לא הסתיים, אין מחסום פרוצדורלי או מהותי להגשת הראיות. נטען, כי מדובר בראיות שלא היו בידי המבקשים קודם, והתקנות מאפשרות הגשת ראיות חדשות גם בשלב ההוכחות אם יש בהן כדי לסייע לפתרון הפלוגתא, ואפילו בשלב הערעור, לא כל שכן בשלב ההוכחות.
המשיבים מוחים על צירוף הראיות המבוקשות, ובטרם הוחלט בעניין, וכן מתנגדים לבקשה, בטענה כי אין להגיש ראיות חדשות, לאחר שהסתיים שלב ראיות התובעים, אלא במקרים חריגים, והנטל על המבקשים להוכיח, שהמקרה מצוי בהם. כן, יש ליתן משקל רב לזכויות הצד שכנגד, העשויות להיפגע מהבאתן של ראיות נוספות.
לטענתם הבקשה נוגדת את המוסכם בין הצדדים בכל הקשור להחלפת הווסת, ולפיה אין בהסכמה להחלפה כדי להוות בסיס ראייתי להכרעה עתידית כלשהי כלפי מי מהצדדים בתובענה . עוד נטען כי כאשר ממונה מומחה מטעם ביהמ"ש ובהסכמת הצדדים, לא יוגשו חוו"ד מומחה מטעמם, ואם הגישו קודם למינוי, לא יתקבלו כראיה. לטענתם, המבקשים לא הציגו נימוקים כבדי משקל או נסיבות חריגות, להצגת חוו"ד נוספת מטעמם, וכל רצונם לערוך מקצה שיפורים.
המבקשים בתשובתם טוענים כי מטרתו של הליך משפטי הינו בירור האמת, שלא ניתן למנוע בטענות דיוניות, לטענתם חוו"ד של מומחה ביהמ"ש אינה רלוונטית לבקשה זו , וחוו"ד שמבקשים להגיש אינה עוסקת באקוסטיקה אלא בנזק לווסת הישן ,במקור הרעש ובצורך הבטיחותי להחליפו, וכאשר המשיבים טענו כי הווסת אינו מרעיש כלל, ולחילופין הרעש מקורו אחר, וכאשר הראיות החדשות מכריעות. עוד נטען, כי ההסכמה בין הצדדים, מדברת על כך שעצם הסכמת הנתבעים להחלפה, לא תהיה בסיס להכרעה עתידית בהליך זה, ולא הוסכם על מניעת תוקפן של הראיות שיתקבלו כתוצאה מבדיקתו של הווסת והחלפתו, שבוודאי לא היו בידם, וכי אין בהגשת הראיות כדי להאריך את ההליך. כמו כן צוין כי שלב ההוכחות בתיק לא הסתיים, ומשצפויה חקירת המומחה, ולכן אין מחסום דיוני בהגשת הראיות.
לאחר עיון בחומר שבתיק אני סבור שיש לדחות את הבקשה, הן בהיבט הדיוני והן בהיבט המהותי.
דיונית, נקבע בהחלטה מיום 31.10.12 עמ' 75 שורה 20 , כי בזאת הסתיימו ראיות הצדדים, ולמעט חקירת המומחה מטעם ביהמ"ש, מר ברכה, ולנתבעים הייתה ציפיה סבירה ולגיטימית שבכך יסתיים הדיון בעניין.
לפי המוסכם בין הצדדים, אין בהסכמה להחלפת הווסת להוות בסיס ראייתי להכרעה עתידית. אין לקבל עמדת התובעים שיש להבדיל בין ההסכמה, לבין תוקף ראיות המתקבלות כתוצאה מן ההחלפה. ברור שהמניעה חלה גם לגבי ראיות שהתקבלו מכח אותה הסכמה , שכן הראיות הן תוצר של אותה הסכמה, לגביה הוסכם שלא תהווה בסיס ראייתי להכרעה עתידית כלשהי.
בנוסף, המחלוקת בתיק ולפי כתבי הטענות, איננה אם המטרד הנטען, הרעש, לא קיים לאחר החלפת הווסת, אלא האם בטרם החלפתו היה מטרד כנטען בתביעה.
נוכח האמור, אני דוחה את בקשת התובעים בעניין.
ומורה כי ביום 7.7.13, ייחקר רק מומחה ביהמ"ש, מר ברכה, וכפי שנקבע בהחלטת יום 31.10.12.
הוצאות הבקשה יישקלו בסיום ההליך.
ככל שטרם יצא זימון למומחה , מר ברכה, המזכירות תזמנו לאלתר, וכאמור בהחלטה, בקשה 38.
בנוסף, ב"כ התובעים יוודא, ככל הניתן, עם המומחה הגעתו לדיון.
המזכירות תשלח ההחלטה לב"כ הצדדים.
ניתנה היום, ד' תמוז תשע"ג, 12 יוני 2013, בהעדר הצדדים.